אחת מקלישאות ההצלחה הגדולות היא מציאת חניה בלב תל אביב. אין ספור קטעי סטנד-אפ והגיגים נשפכו על נושא זה, ובכל זאת, קשה להתמודד עם תחושת הניצחון שמציפה אותך כשאתה רואה סדרת מלבנים בכחול ולבן שמתאימה בדיוק לגודל הרכב שלך. ב"בדיוק", הכוונה היא שלא בדיוק, אבל אם הצלחת למעוך רק קצת את הפגוש של זה שלפניך ולהוריד רק חצי מהפנס של הרכב מאחוריך, אתה בסדר.
לכל הטורים של רוזי הטועם
כאן יש לציין כי בניגוד לעבר, כשמציאת חניה הייתה מעוררת תשואות גם בקרב הספקנים החריפים ביותר, בימינו אנו אין מדובר עוד בניצחון מוחץ וחד-משמעי. הרי חניה כזאת בעיר כבר עולה 12 שקלים לשעה אחת, ועדיין - התחושה שלא תצטרך לחוג סחור-סחור ולבסוף להתפשר על חניון מוזר עם שומר עייף מציפה אותך, במיוחד כשאתה סמוך כל כך למקום הפגישה שקבעת.
אחח, פגישה. איזו מילה בזויה. מי צריך להיפגש עם אנשים בימים אלה? בשביל מה המציאו את זום (שהוא כלי איום ונורא בפני עצמו)? למה אנחנו לא חיים על אי בודד, נטול אנשים ודאגות חניה אך מרוצף בגלגלי שווארמה? טוב, הסוף למחשבות. רצה הגורל וקבעתי אחת ברחוב קרליבך, ממש מול הסינמטק. לקחתי מקדם רציני, אבל אותו כחול-לבן שמצאתי טרף את הקלפים. הגעתי מוקדם מדי. הסתובבתי מעט ברחוב השמשי והעיניים התבייתו על יעד חושני - שווארמה קרליבך 39.
מכיוון שהשעה הייתה עדיין מוקדמת והחבר'ה רק פתחו, החלטתי שאגיע לשם לאחר מכן. כשחזרתי, כעבור כשעה וחצי, המקום שהיה ריק קודם התמלא בלובשי ובלובשות מדים. נזכרתי בתקופה שבה הייתי חייל, אי שם בשטחים, עם שווארמה בתחנת דלק שלפי הטעם נגזרה מפלסטלינה. אגב, היא עלתה אז 5 שקלים. על פי ההייפ והתור, נראה שהשווארמה הזאת לא עשויה מפלסטלינה. מצד שני, תרשו לי להמר בזהירות שהיא גם לא עולה 5 שקלים.
ואכן, לא. היא עולה 50 שקלים, אבל לזה נגיע מאוחר יותר. כך או אחרת, לקחתי מנה עגל לעצמי ולשניים מחבריי לעבודה.
הגלגל נראה איכותי, הפיתה מוצפת בשווארמה ונראית מבטיחה. ביס ראשון עם הרבה ציפייה.
וואלה, לא יודע מה לחשוב. מצד אחד, לא טעם רע. מצד שני, מרקם גס מדי, ומאחר שזמן קצר בלבד לפני כן אכלתי אצל אמיר בחיפה, הייתה לי נקודת התייחסות, יש שיגידו לא הוגנת, למנה הזאת.
זו שווארמה מאוד אניגמטית. היא לא רעה אבל אין בה ייחוד, קסם או תיבול יוצא דופן. אחד החבר'ה שהבאתי להם למשרד היו מעט יותר נחרצים - זה נע בין "סתמי לגמרי" ל"וואלה, לא רע, אכלתי יותר טובות".
אז כמ"א יצא?
הפרמטר הראשון שמדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10) הוא ניקיון - ומהבחינה הזאת שווארמה קרליבך היא לא 10 מ-10 אלא 12 מ-10. המקום נקי, מזמין, חמוד, יודע מה מצופה ממנו בהתאם למיקום.
הכמות סטנדרטית וכמוה גם הטעם. זו, אולי, הבעיה העיקרית של שווארמה קרליבך 39 - הכול בה סטנדרטי. אפילו המחיר, 50 שקל, הפסיק להפתיע. כמה עצוב, רק לפני שנתיים התבכיינו על פיתה ב-45 שקלים והנה אנחנו מנרמלים מנה ששינתה קידומת ל-5. אז בהתאם למגמת ה-"50 זה ה-40 החדש", המחיר דווקא סביר. נו, סטנדרטי, כמו כל המנה הזאת.
אגב, בעבר נתקלתי בפערים במחירים מוולט. נראה שכולם החליטו לשים זין על המדיניות של חברת המשלוחים ולגלגל את העמלות אל הלקוח. אז תדעו שבוולט המנה עולה 56 שקלים, פער של יותר מ-10%. והכי עצוב? נראה שגם לוולט לא אכפת, כי היא פשוט לא אוכפת.
אם קרליבך 39 הייתה בפוליטיקה, היא הייתה חבר כנסת מספר 6 ברשימה של יש עתיד (סליחה מראש, יואל רזבוזוב) - רחוק מאוד מהטופ של הקבוצה הגדולה ביותר באופוזיציה (אופוזיציה=השווארמיות של חיפה), אבל מספיק טוב כדי להיכנס לרשימה. ציון 7.5 שיורד ל-6.5 אם הזמנתם בוולט. הכי סטנדרטי, הכי יש עתיד.
שווארמה קרליבך 39, קרליבך 39, תל אביב