כל מי שעוסק בנדל"ן מכיר את המושג "התחדשות עירונית", אותן שתי מילים נוצצות על גבול האוטופיה. במקום שבו צומחים היום עגורנים, יהיו מחר מגדלים וכבישים עם שישה נתיבים, התנועה תזרום והשכנים יחלקו קוסקוס וסירי חמין זה לזה.
לכל הטורים של רוזי הטועם
במציאות. תל אביב היא עיר שמכורה לנדל"ן כמו שמהמר מכור לרולטה וכריסטיאנו רונאלדו לקוביות שלו בבטן. הלופ הזה לעולם לא יסתיים - כשמנוף אחד יירד שלושה אחרים יעלו. כשציר אחד ייפתח, חמישה ייחסמו. זו עיר שנהנית מפסטורליה מהגיהנום. לא הייתי מתנגד לנכס בתל אביב, אבל לגור בה? לפני 12 שנים עברתי ממנה ותאמינו או לא, אין בי טיפת געגוע.
גם בעלי העסקים בעיר לא רווים נחת. קחו, למשל, את קרנס, מזללת הבשרים הארגנטינאית השוכנת ברחוב אבן גבירול לצד ה"דיינר ביי גוצ'ה" המפורסם. לוחות עץ ענקיים חוסמים את האוויר ואת הגישה, ואתה לא יכול לדעת שהגעת אלא אם חיפשת את המקום או שבמקרה עברת וראית את השלט הקטן המצביע עליו.
שעות הפתיחה של הקרנס לא שגרתיות - בראשון עד שלישי בין 12:00 ל-17:00, ובחלק השני של השבוע, רביעי עד שישי, הם עובדים עד 22:00. "זה בגלל העבודות", הודתה הבחורה החביבה מאוד (אבל מאוד) שאחראית על ההזמנות. אני מבין שזה דופק את העסק, אמרתי ולא ציפיתי ל"ברור" הכל כך חד-משמעי שנשלף כתגובה, גם אם זו התשובה המובנת מאליה. עם זאת, מרירות לא הייתה בקולה. כולנו יודעים שבמיוחד במציאות של היום יש דברים גרועים יותר.
קרנס הוא מקום שובר שגרה, מובלעת לא אופיינית בתוך אזור שנשלט על ידי המבורגריות. שם מגישים אוכל עם מוטיבים ארגנטינאים. מהם המוטיבים הללו, תשאלו? הרבה בשר, הרבה מעושן, הרבה מפורק. ארגנטינאים הם אנשים שמחים, ואף על פי שלא שמעתי מבטא ורי"ש מתגלגלת, כן קיבלתי שירות אדיב ועולץ מכל החבר'ה שם.
הסתכלתי בתפריט. מה מזמינים? יש פה לא מעט אפשרויות. הלכתי על האמפנדס (שתי יחידות, 32 שקל) והוספתי ארוחה עסקית של אסאדו מעושן - בשר אדמדם עם צ'ימיצ'ורי, תוספת ושתייה או עוד תוספת (79 שקלים). החלטתי לוותר על השתייה ולקחת צ'יפס ואורז. זו הייתה בחירה נכונה.
האמפנדס היו מצוינות. השילוב בין הבצק לבשר הרמוני ומושלם, הרכות והקשיות הולכות יד ביד. הראשונה נגמרה מהר מדי, ולגבי השנייה? טוב, בקרוב תדעו מה קרה עם השנייה.
העסקית הגיעה. אסאדו שנראה איכותי בהחלט, צ'יפס וצלחת ענקית של אורז. איך אוכלים את כל זה? ובכן, צריך להתמודד. טעמתי את הבשר. מעולה, במיוחד עם הצ'ימיצ'ורי. גם הצ'יפס מדויק. שמתי גם את האורז בצלחת. זו הייתה ארוחה לפנתיאון.
ואיך אפשר בלי אשתי היקרה, שותפתי כמעט לכל מסע קולינרי? את האמפנדה השנייה שמרתי לה, ולקחתי בשר מעושן אחר - פרגית (79 שקלים) עם סלט ושתייה. חוות דעתה הייתה שונה לחלוטין משלי. בעוד אנו מסכימים על איכות האמפנדס, היא לא הצליחה להגדיר את המנה, טענה שהיא שומנית מדי (מה שכנראה נכון) וסיכמה ב"לא הייתי מזמינה את זה שוב".
מודה, מעולם לא נרשם פער כזה בינינו, נראה שמתרחש פה משבר משפחתי. אגב, הרבנות רחוקה 1.2 ק"מ ו-17 דקות הליכה מהקרנס. בדקתי, ליתר ביטחון.
אז כמ"א יצא?
במדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10) למדתי לאחרונה להתחשב בראש ובראשונה בניקיון המקום כחלק ממרכיב האיכות. על אף היותו בציר עבודות ראשי, הקרנס מאוד נקי ומוקפד. זה לא טריוויאלי כלל.
אשר לשאר הפרמטרים, גם הם עמדו בכבוד באתגר. 79 שקלים לארוחה כזאת (111 כולל האמפנדס, אם אתם באמת חזירים) הם מחיר משתלם במציאות של היום, במיוחד כשהכמות מטורפת והאיכות גבוהה. מבחינתי זה 9, מבחינת אשתי הרבה פחות, אבל היי, אני זה שקובע פה - ורק פה, כמובן - אז 8.5 הוא הציון הסופי.
אבל יש "אבל".
דבר אחד שלמדתי לאחרונה הוא שבתי עסק מעלים את המחירים בוולט כדי לגלגל את גזירת הקופון של חברת המשלוחים אל הלקוח. שם, כל הזמנה מקרנס הרבה פחות משתלמת (אמפנדס עולה 48 שקל במקום 32, אסאדו 108 שקלים במקום 79).
זה טירוף וגם אין עסקיות, לכן יסלחו לי החבר'ה כשאמליץ בחום לא להתקרב אליהם כמשלוח, כי המחירים יקרים רצח ופער כזה הוא פשוט בלתי נתפס. האם להגיע למקום? זו כבר שאלה אחרת שהתשובה לה היא בהחלט כן, פשוט כי הוא כיפי, טעים ומשתלם, למרות המחנק מהעבודות.
קרנס, אבן גבירול 14, תל אביב