סביר להניח שרובכם לא יודעים היכן בארץ ממוקם כביש 481, אבל די במילת הקוד "ז'בוטינסקי" כדי שתבינו שמדובר באותו ציר ארוך שמתחיל בצומת עלית המיתולוגי ברמת גן ונמשך ללב פתח תקווה. לפני כמעט מאה שנה נסללה הדרך הזאת, שזכתה לכינוי "הכביש השחור" מאחר שצבע האספלט הכהה שלה בלט על רקע דרכי העפר שהקיפו אז את גוש דן.
לכל הטורים של רוזי הטועם
מאז, הכינוי נשאר, אבל הקונוטציה שלו השתנתה לרעה, וכל סופרלטיב שלילי הגיע בצדק רב. הערפיח, עשן האוטובוסים, הפקקים והמחנק בכל פינה הפכו לסמל של המסלול השטני, וכל זה היה נכון עוד לפני גיהינום העבודות של הרכבת הקלה שהחל לפני כעשור והסתיים רק לפני שנה.
על הציר הזה, סמוך לתפר של רמת גן ופרדס כץ, שוכנת כבר עשרות שנים שיפודיה בשם "מפגש גרונר". פעם, בשנות ה-80, היינו קוראים לה בשמה הגנרי "השווארמה של קולנוע רמת גן", אבל המבנה נהרס לטובת בניין דירות בתחילת שנות ה-90. רק הפסל של דב גרונר נשאר, והמקום חזר להיות פשוט מפגש גרונר.
אני לא זוכר מתי אכלתי שם בפעם האחרונה, כנראה בגיל העשרה. אין שום סיבה להגיע לאזור הנורא הזה, כל שכן לחפש בו חנייה. ובכל זאת, לאחרונה נתקלתי בו במקרה בשיטוט בוולט והוא הצית זיכרונות. הרגשתי שצריך לסגור מעגל. איכשהו מצאתי חנייה ברחוב קריניצי, כ-200 מטר משם. זיהיתי ניצנים של התרגשות.
קשה להגדיר את מפגש גרונר כמקום מזמין. הוא נראה ישן ומשדר ישן. העובדה שאזור הישיבה בו הוא פשוט מדרכת רחוב מקורה בגג לא מחמיאה. מאוד לא נקי פה. ראיתי שיפודיות גרועות יותר מבחינת היגיינה, אבל ראיתי גם הרבה יותר טובות. הדוכן עצמו לא נראה לי נורא. זו אולי לא הייתה קבלת פנים קלה, אבל כזאת שאפשר עדיין לעכל, תרתי משמע.
הצצתי בתפריט. שיפוד בצלחת עולה 57 שקלים, שיפוד נוסף 17 שקלים. איכשהו היה נדמה לי שזה נמוך יותר מהמחירים שבהם נתקלתי בוולט (עוד נחזור לשם), ולכן התעודדתי. 74 שקלים לשני שיפודים? היום זה נחשב לסביר מאוד.
הרושם הראשוני השלילי התפוגג, אם כי לא במהירות. מי שעזר לשבור את הקרח היה האיש החביב בדוכן. "עוד מעט תקבל את המנה, ואם לא תהיה מרוצה - תבוא אלי", אמר לי בנימה בטוחה של בנקאי שוויצרי. הוא היה שירותי יותר מהממוצע. עשר דקות חלפו והבשר מוכן. שתי יחידות קבב גדולות לצד תוספת של צ'יפס רווי בשמן. נתחיל ממנו כדי לסלק את המטרד - הוא לא היה מאוד ראוי למאכל. הקבב, לעומת זאת, היה סיפור שונה בתכלית.
אני מודה שהציפיות היו מאוד נמוכות בתחילה. קשה היה לנבא קבב נדיר כל כך. בזמנו תיארתי את הקבב של "פינת הקבב" בשכונת התקווה כאחד הטובים שאכלתי אי פעם, הקבב הזה נופל ממנו אך במעט.
זאת חתיכה גדולה, תיבול מדהים, טעם נדיר, דיסוננס גמור לכל מה שחוויתי עד הביס הראשון. הפיתה בצד הייתה עננית ומושלמת ובסך הכול זו הייתה ארוחה בסטנדרטים גבוהים ביותר ביחס לז'אנר, למרות הצ'יפס.
את האשרור קיבלתי, איך לא, מאשתי (דומני שהיה פה גולש שהעיר לא מזמן על כך שלא לקחתי מנה בשבילה באחד הביקורים. דע לך שהיא קראה את התגובה שלך, וששמת אותי במקום לא נעים ואתה עומד להיתבע על הפרת שלום בית). כך או אחרת, לה הזמנתי שיפוד קבב ושיפוד פרגית. ה"טעים" שיצא מפיה היה חד משמעי ואשרר את קביעתי. כן, טעים פה.
אז כמ"א יצא?
מדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10) תמיד מציב אתגרים חדשים. הפעם הוא היה מורכב ביותר משום שנכנס לו פקטור מעניין.
נפתח במה שאתם כבר יודעים - ניקיון לקוי מוריד ציון, גם צ'יפס לא מוצלח. כמות נכבדה מעלה וכמוה גם איכות, וכאן המקום להרגיע ולומר ששתי הקטגוריות הללו מצטיינות.
הבעיה צצה מכיוון לא צפוי. 74 שקלים לשני שיפודים בצלחת/חמגשית הם מחיר טוב, אבל, כאמור, נזכרתי שהביקור אונליין הרתיע אותי מלהזמין בעבר.
חזרתי לוולט. שם שיפוד בחמגשית עולה 70 שקל במקום 57, תוספת שיפוד עולה 24 שקלים, המשלוח עוד 12 שקלים. במילים אחרות, על מנה ששילמתי בהזמנה במקום 74 שקלים הייתי משלם 94 שקלים לפני משלוח.
כנראה שהעמלה של וולט יקרה למפגש גרונר, עד כדי כך שהם מגלגלים אותה על הלקוח. חוקי? כן, אבל מאוד לא מוערך. אחרי הכול, אם אינכם גרים סמוך לשם ההגעה לא פשוטה, אבל טעם הבשר מאוד מחייב. אחרי התלבטות ארוכה, שנטתה לכיוון ה-7, החלטתי להעניק את הציון 7.5.
נפרדתי לשלום ממפגש גרונר. קרוב ל-35 שנה לא הייתי שם וכנראה שגם ב-35 השנים הבאות לא אהיה שם. וולט? אופציה נהדרת, אם המחיר רק יירד.
מפגש גרונר, ז'בוטינסקי 127, רמת גן