אצ"ל וההגנה הם שני רחובות שמביקוריי הלא רבים בהם לאורך השנים אני זוכר אותם בעיקר כשמחים. ככה, לפחות, זה היה פעם, אבל אם ברחוב ההגנה עדיין נראה שבריר של תנועה ודינמיות ביום מהביל של סוף יולי, הרי שברחוב האצ"ל, במיוחד בחלקו המזרחי, חוויתי שקט מחשיד. מחוץ למסעדה סגורה נח לו דגל מקופל וכנוע בצבעי כתום-שחור, תמונה שכולה עדות למצב העגום של בני יהודה, קבוצת הכדורגל שהייתה תמיד גאוות שכונת התקווה. במקרה או שלא, הגעתי לשכונה בדיוק בעיצומו של דיון נוסף בעתידו של המועדון. לפני 86 שנים הוא הוקם וכעת הוא בסכנת הכחדה בגלל התנהלות גרועה, שירקעס וקומבינות של יותר מדי אנשים שלא רוצים בטובתו.
לא זו הייתה הסיבה שהגעתי לשכונה, ולא במקרה באתי אליה. הומלץ לי על מקום טוב, מאלה ששייכים למשפחת "אתה חייב ללכת לשם, חייב". למגינת לבי וכמסגור מושלם לקדרות שנסכה עלי מלכתחילה, הוא היה סגור. 12:15 אחר הצהריים, איזה מקום של פאסט פוד סגור בשעה כזאת? חוץ מזה, בגוגל היה כתוב שהוא פעיל, והרי כבר התרגלנו לכך שאם גוגל קובע שפתוח אז פתוח.
זו סיטואציה שאני לא מנוסה בה, אבל כבר סיכמנו בעבר שיש לי תכונות עילאיות של אדם עם תושייה. בעצם, אחדד את הנקודה: אם לא אזכור לרגע איפה חניתי או שאתקע בפקק תנועה אכנס לפאניקה ואצווח מדאגה, אבל בחיפוש חלופות לאוכל אני טוב. התקדמתי מעט ברחוב ועברתי מספר מקומות. לאחד מהם, "קובה התרנגול", עוד נשוב בהמשך. עצרתי כשראיתי את השלט "פינת הקבב".
חברות משקיעות מיליונים של דולרים על סלוגנים קליטים, שלטי תלת ממד וגימיקים עד אין קץ, ומה בסוף צריך בבון ניאנדרטל מגבעתיים כדי לפתות אותו להיכנס למקום? רק תכתבו לו "פינת הקבב" והוא יזיל ריר מקצה הפה כמו הומר סימפסון כשהוא רואה דונאט. ובאמת, כשחושבים על כך, האם יש שלט בסיסי ועם זאת קולע כל כך כמו "פינת הקבב"?
"תכין לי שני שיפודי קבב", זעקתי לבחור בדלפק בפסקנות. "יש גם כבד, פרגית, שווארמה", ניסה להיאבק ביצר הפראי, אבל גם הוא הבין שהמאבק הזה אבוד מראש. הוא אשם בסיטואציה, לא אני, חשבתי לעצמי. ראיתי שהבחורה שלפניי הזמינה בבגט שנראה טוב והחלטתי לחקות אותה. קבב בבגט? רציני?
אחרי כרבע שעה יצאה המנה המבטיחה שלי. תהיתי אם היא גם מקיימת. הבגט נראה קלוי, הקבב נראה מושחם, חתיכות בצל קרצו ממנו. קבב, כידוע, הוא בשר שאפשר להרוס אם הוא לא עשוי במידה. בגט הוא בגט - הוא בדרך כלל טעים, אבל גם לו יש דרגות שונות של אפייה. הגיע הזמן לביס הראשון.
פסק הדין: שלמות. הכול שלמות. הקריספיות של הבגט הקלוי השתלבה בצורה מדהימה עם אחד הקבבים הכי טובים שאכלתי מימיי, איי שיט יו נוט. מידת העשייה אחידה (לא טריוויאלי), הבשר נצלה בדיוק רב כך שלא ייחרך והטעם היה של לא פחות מגן עדן. זה פשוט פוסטר מהלך לאיך לעשות קבב. מכיוון שאני אוהב את הבשר שלי מינימליסטי (שמתי רק חריף), לקחתי מנה גם לאשתי עם כל התוספות. הפסיקה שלה הייתה דומה: קבב אדיר, ובנוסף חומוס איכותי ונדיב, טחינה מצוינת, סלט ופטרוזיליה משובחים ובכלל, חומרי גלם טריים וטובים.
אין מה לומר, זה היה כיף, ופונקתי גם בצלוחית קטנה עם דגימת שווארמה (יחסית להודו היא הייתה טובה. אני די בז לשווארמה הודו). הטענה היחידה שיש לי למקום היא שעל הלוח כתוב שהמחיר לשני שיפודים הוא 50 שקל והם גבו 55. לא התווכחתי, 55 שקלים הם מחיר הגיוני והתמורה הייתה נאותה, כשאין לי שום ספק שמדובר בלא יותר מחוסר תשומת לב. ועדיין, חבר'ה, שלט חייב לייצג את המחיר האמיתי. אנא תקנו בהקדם.
"פינת הקבב" הבטיחה וקיימה בגדול. העובדה שבאתי בכלל בשביל מקום אחר ונקלעתי לשם בטעות רק מעצימה את החוויה. החניה בכל השכונה גיהינום, אבל הם עושים גם משלוחים ואני ממליץ בחום לנסות אותם כי התאהבתי בהם עד כלות.
ואם כבר התאהבות, התחלתי בבני יהודה ואסיים בבני יהודה. "קובה התרנגול" משך את תשומת לבי. בסיום הארוחה הלכתי לשם והתברר לי תוך שיחת חולין עם הודיה החביבה בדוכן שהמקום שייך לאביה, יהודה גוהר, האיש שהעניק תהילת עולם לתרנגולים במגרש הביתי של המועדון. אפילו החבר'ה של "פינת הקבב" המליצו לי לעבור שם בדרך חזרה (הייתי עושה את זה בכל מקרה, אבל מילה טובה תמיד עוזרת). תנו לי לסכם במשפט אחד: הקובה שלהם פשוט חובה.
פינת הקבב, אצ"ל 65 תל אביב, 077-7900313