כמה מכם עושים את הטסט לאוטו בעצמם? אני, למשל, מעולם לא הייתי במכון רישוי. מזה שנים אני לוקח את הרכב למוסך הבית בראשון לציון, שם אותו בטיפול, משלם אקסטרה ונותן להם להתמודד עם התענוג. החשש ממשפט כמו "נורת הברקס לא עובדת, תחליף ותבוא שוב" מייצר חסם שאיני מוכן להתמודד איתו.
בדרך כלל הזמן הלא מרנין הזה מגיע במאי או ביוני. השנה לקחתי את זה לקצה, דחיתי ודחיתי והפלא ופלא - החלה מלחמה והקצה נמתח. לראשונה נסעתי למטרה זאת לראשון לציון האקזוטית בתחילת חודש יולי.
לכל הטורים של רוזי הטועם
יום של טיפול-טסט הוא עסק קשוח. הוא דורש חופש מהעבודה והמתנה ארוכה שבמהלכה, איך לא, מטפחים רעב בריא. את השווארמיות באזור, מ"גרל'ה", דרך "הנכד של אברם" ועד "אגבבה" שהחליפה את "הרצל 2", כבר ביקרתי. הפעם חיפשתי משהו אחר. גוגל הצביע על נקודה בעלת השם האטרקטיבי "קצביית סוד הבשר". יאללה, לדרך.
600 מטר של הליכה בלחות כזאת הם לא עניין של מה בכך. לקראת שתיים בצהריים השמש קופחת ואין מקום להסתתר. לשמחתי, הגעתי לפני שהגב הספיק להדביק אליו את החולצה. הקצביה נגלתה לנגד עיניי.
קצת קשה לי להשוות את המקום הזה למשהו שאני מכיר באזור הזה של ראשון לציון. זוהי תשלובת מעניינת של דיינר עם קצביה לא כשרה. בכניסה תוכלו להזמין משהו טעים לאכול, בפנים תזמינו בשר חי מקורר או מוקפא. למען האמת, זו קומבינציה מנצחת שקיימת פה ושם בארץ, אבל לא מספיק לטעמי. מדובר במודל מושלם.
הדבר הראשון שצד את עיני הוא ג'בטה ענקית מלאה בבשר מפורק שהוכנה עבור אחד הלקוחות. כזה אני רוצה, חשבתי לעצמי. הג'בטה הזאת הייתה מנה שנקראת "מניפת אנטריקוט". מטאפורת המניפה לא כל כך מובנת, אבל המנה הזאת, שעולה 59 שקלים, בהחלט נראית טוב. כמובן שהחלטתי לנסות, אלא שעוד לפני כן ראיתי גם פתיח שנקרא "למביני עניין", והוא בהחלט נועד למביני עניין - 300 גרם של צ'וריסוס חתוך, ב-34 שקל. אי אפשר לדלג על האופציה הזאת, אתם מבינים את העניין?
אז התחלתי עם הצ'וריסוס, שהגיעו לאחר כעשר דקות של המתנה. הם היו שחומים, צרובים היטב, מגרים. טעמתי - חריף, רותח, טוב. לקבל כמות כזאת ואיכות כזאת במחיר כזה? שווה בהחלט. חלפו עוד מספר דקות וגם המניפה שלי הייתה מוכנה. צפיתי בבחור על הפס חותך את הג'בטה והספירה הפנימית לאחור החלה. חייב להגיע כבר לביס הראשון, חייב.
הנה, ביס ראשון ו... אכזבת ענק. הבשר בסדר, אכלתי טובים ממנו, אבל הוא לא מביך. הג'בטה? יבשה כמו ארון התארים של הפועל ראשון לציון. לפעמים מראה מטעה, וממש הרגשתי מרומה. הייתכן שג'בטה תצא כל כך תפלה וחסרת ייחוד? והרי זה ידוע שללחם יש חלק נכבד בעיצוב הטעם. פה היה כישלון טוטאלי.
אז כמ"א יצא?
מבחינת ניקיון ורושם, "קצביית סוד הבשר" היא מקום מעניין מאוד להגיע אליו, והיא מקבלת חצי נקודת בונוס על הקונספט ועל ההגשה. ומה לגבי אבני היסוד של מדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10)?
המחירים אחלה, בעיקר הפתיחים. מלבד מנת מביני העניין, יש גם צ'יפס ב-16 שקלים, טבעות בצל ב-19 שקלים ושמונה כנפיים ב-44 שקלים. גם העיקריות נוגעות בממוצע מלמטה. הכמויות יפות, אבל האיכות שנויה במחלוקת, ולא מהצד של הבשר. הג'בטה היבשה להחריד ממש דיכאה את בלוטות הטעם.
ומאידך, חייבים להיות הוגנים - אם הבשר היה בסדר והמחירים סבבה, מותר לתת לקצבייה ליהנות מהספק. הציון הוא 8, עם פוטנציאל למיקום גבוה יותר. אני מניח שאחזור, אולי בטסט הבא.
סוד הבשר, שמוטקין 21, ראשון לציון