גרל'ה: רעבים לא תצאו מכאן, וזאת הבטחה

כן, זה מלא שמן, כן, זה לא חבר של הכולסטרול הטוב בגוף שלכם - וכן, זה שווה בטירוף

10/05/2022

לפני פחות משנה זכו תושבי ראשון לציון ארטיום דולגופיאט ולינוי אשרם במדליית הזהב בטוקיו, וראש העיר רז קינסטליך התגאה באלופים שבאו מבית היוצר שלו. לכאורה. מאותו רגע החליטה הקארמה לתפוס פיקוד והנחיתה מכה ספורטיבית כבדה על עיר היין. מכבי ראשון לציון, קבוצת הכדורסל הגאה של העיר, ירדה לליגה הלאומית. בכדורגל תתמודד ביום רביעי הפועל ראשון לציון במשחק הישרדות גורלי נגד הנשירה לליגה א' ואפילו בכדוריד, בו משחקות שתי השליטות הגדולות של הענף, מתקיימת סדרת גמר ללא נציגה מהעיר לראשונה מזה 35 שנה.

אלא שפריקים אמיתיים של ספורט לא מתייאשים, ובהיעדר יריבות אמיתית על המגרש הם הולכים לחפש אותה במחוזות אחרים - עולם הקולינריה. רק לפני פחות מחודש ביקרתי, ולא בפעם הראשונה, בהרצל 2, המוסד הוותיק של חובבי השווארמה. עוד לפני כן קיבלתי המלצה על מקום חדש יותר שרחוק 600 מטר בלבד משם -גֶרַל'ה. ידעתי שבבוא היום אגיע גם לשם. לא ידעתי שזה יקרה כל כך מהר.

עוד בוואלה!

מוסד השווארמה הזה הרוויח בצדק את המוניטין שבנה לעצמו

לכתבה המלאה
גדול, יפה, מזמין, משביע, טעים. גרל'ה(צילום: דוד רוזנטל)

היתרון המובנה שיש לגרל'ה (מה הקטע של השם היידישאי הזה?) על פני רוב המקומות מסוגה בערים הגדולות כלל לא קשור לאיכות האוכל, ליחס של העובדים או לגודל המנות (נגיע גם לזה). יש לה פלוס עצום שמסתכם במילה אחת: חנייה. בלב אזור התעשייה הישן, 7 דקות הליכה מהסוהו, באחד המחוזות הצפופים ביותר בעיר הרביעית בגודלה בישראל, יש שטח ענק, צמוד, המיועד לאורחי המקום, עניין מאוד לא פעוט שיש להתחשב בו כשרוצים לרדת על מנת בשר בשעות העומס.

הגענו בשעת ערב מאוחרת. אחרי שחוויתי את בעיית הקמצנות התל אביבית בביקורת האחרונה שלי, נכנסתי עם מועקה קלה. המסעדה מוארת, מרווחת, מזמינה ומשדרת שהיא רוצה לארח אתכם בגדול. זה לכשעצמו עדיין לא אומר כלום, אבל דוכני הסלטים-חופשי הממוקמים במרכז, יחד עם סטנד הצ'יפס העצום, שלחו חיבוק גדול ושמעתי אותם לוחשים בחביבות "שמנמני, אין לך ממה לפחד". מאוחר יותר התברר שהחשש הגדול בכלל שייך לסוג אחר של הישרדות. אחרי הכול, אף אדם לא יכול לחיות בלי לנשום, ואני כמעט הפסקתי לעשות את זה.

כי בגרל'ה קל מאוד לשבוע עוד לפני שטעמת את המנה הראשונה. התאמצנו, אשתי ואני, לחכות בסבלנות בזמן שאנחנו מנשנשים קצת מנות פתיחה. המוני האנשים גרמו לאיטיות בשירות (יתרון להרצל 2, המנוסים בגזרה הזאת), אבל הבחור החייכן מלא הקסם וחוש ההומור שהכין לנו את המנות העביר את הזמן הזה בנעימים.

ואז הגיע האוכל.

דוכני הסלטים-חופשי הממוקמים במרכז, יחד עם סטנד הצ'יפס העצום, שלחו חיבוק גדול ושמעתי אותם לוחשים בחביבות "שמנמני, אין לך ממה לפחד"(צילום: דוד רוזנטל)

בויטרינה נחו פיתות מוזרות שנראו כמו שניצל. זה, פחות או יותר, מה שהן. הפיתה-בר של גרל'ה מצופה בפירורי לחם אחרי טיגון עמוק. החלטנו לא להמר והזמנו שווארמה בצלחת. העמיסו לנו מכל טוב, מכל תוספת ומכל הלב. לקחנו גם חמישה כדורי פלאפל, הביאו לנו תשעה. אי אפשר לומר על החבר'ה של גרל'ה שהם חוסכים עליך, רעבים לא תצאו משם וזו הבטחה. השווארמה הייתה טובה, לא מעולה, אבל כאן עליי להקפיד על גילוי נאות: חזרנו מטורקיה מספר ימים לפני כן. לאכול שווארמה בישראל אחרי הדונר הטורקי זה כמו לחזור במחלקת תיירים אחרי שבהלוך טסת ביזנס - אפשרי, נחמד, אבל לא אותו דבר. ועדיין, המנה הזאת בהחלט ראויה ולא מביישת את הדוכנים הישראליים.

עינינו נחו על הפיתה-בר שהזמינו שני חבר'ה שהתיישבו לידינו. זה נראה טוב, הדבר הזה. התחרטנו שלא הזמנו בעצמנו והחלטנו לגשש בזהירות. פתחנו ב"סליחה, חבר'ה, אם אפשר לשאול" וכל השיט המתחנף הזה. הם היו חביבים דיים כדי לשתף אותנו בהתמוגגות שלהם. ראינו את זה עליהם עוד לפני שפלטו את המילים הראשונות, שלגמרי במקרה היו "זה מדהים". אי אפשר היה לטעות במבט ובוודאי שלא בתגובה האותנטית כל כך, שהעידה על כך שחייבים לנסות.

גרלה. דוד רוזנטל
חוסם עורקים, ושווה את זה. הפיתה-בר של גרל'ה(צילום: דוד רוזנטל)

אנחנו היינו מלאים. מפוצצים. בפנינו עמדה החלטה גורלית - להסתלק עכשיו או להשלים את התמונה. לא השתהינו. מפה לא נצא לפני שנטעם את הפיתה הזאת, טרנד שהחל בימי הקורונה ומי יודע כמה זמן יישאר איתנו. לא היה לנו מקום, אבל כמו שאומר ד"ר ג'ון ממסעדת השחיתות Heart Attack Grill בלאס וגאס: "בשביל אוכל טוב שווה למות". אז דגמנו ונשארנו בחיים. לא, לא אכלנו את כל המנה, אבל כן הספקנו להתרשם תוך מספר ביסים מהשילוב המושלם בין הקריספיות של הפיתה לבשר שבתוכה. כן, זה מלא שמן, כן, זה לא חבר של הכולסטרול הטוב בגוף שלכם - וכן, זה שווה בטירוף. אגב, החבר'ה החביבים בקושי סיימו את שלהם, והם לא טחנו כמונו צלחת מלאה לפני כן.

אפילו חניה יש בחוץ(צילום: דוד רוזנטל)

יצאנו מתנדנדים מגרל'ה. יממה שלמה בנינו תיאבון כדי להיכנס אליה, וחצי שעה לאחר מכן שבנו על עקבותינו כשלבנו טוב עלינו. אם חוזרים לנקודת המוצא הספורטיבית, אתם שואלים האם המקום הזה טוב יותר מהרצל 2? ובכן, כאן לא תמצאו הכרעה. כמו אב שאוהב את שני ילדיו במידה שווה, כך גם אני מחבק את היתרונות של כל אחד מהמקומות הללו. דבר אחד אפשר לומר בוודאות: בשנה כל כך שחורה לספורט של ראשון לציון, לפחות בגזרה הקולינרית אנחנו מקבלים דרבי ראוי, והוא יישאר איתנו להרבה שנים.

גרל'ה, שמוטקין 1 ראשון לציון

  • שווארמה
  • אוכל רחוב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully