כשמורגן ספרלוק חשף ב-2004 את "לאכול בגדול", הוא הציב מראה מדאיגה ומכוערת מול פרצופה של אמריקה. בעקבות הסרט מעורר ההדים נאלצו רשתות המזון המהיר, ובמיוחד מקדונלדס, להכניס שינויים נרחבים בתפריט. האמריקאים החלו, סופסוף, להתייחס למונח אוביסיטי כאל סכנה במקום עובדה מוגמרת ולא מזיקה. אלא שאדם אחד, ג'ון באסו, הבין שמתחת למסכות הבריאות המדומה השומן עדיין נוטף. בערך בזמן שבו עלה "לאכול בגדול" למסכים ערך באסו מחקר, ובו מצא שמרבית האנשים שמתכוונים לרזות מרמים בדיאטה שלהם. באסו החליט לשחק פינג פונג עם אותה מראה של ספרלוק והקים את המיזם שהפך לימים לאחד מהשנואים ביותר על משרד הבריאות בארצות הברית מסעדת "Heart Attack Grill" .
הארט אטאק גריל הוקמה ב-2005 בצ'נדלר, אריזונה. באסו, או כפי שהוא מכנה את עצמו, "דוקטור ג'ון" (הוא למד רפואה, אך מודה כי הרשויות לא מכירות בו כדוקטור מוסמך), החליט לצאת בענק נגד הגישה האמביוולנטית של "בולסים ובוכים", ויצר מקום שמקדש את כל מה שהרופאים מזהירים ממנו: מנות בשר עתירות כולסטרול ברמות גבוהות ומסוכנות, צ'יפס שעשוי בתוך שומן טהור ובקיצור כל מה שמסכן אתכם. "אוכל הוא משהו ששווה למות בשבילו", גורס דוקטור ג'ון, "והאוכל שלי יהרוג אתכם". אחרי ששני דוברים שלו מתו מהתקפי לב ועוד מספר אנשים נזקקו לטיפול רפואי שהציל את חייהם, אפשר להגיד שהמשימה הושלמה בהצלחה.
הסניף באריזונה כבר לא פעיל, מכיוון שהארט אטאק הרגיזה לא מעט מומחי בריאות ובמדינות שונות, בהן אריזונה, החלו לצאת חוקים נגד עידוד ההשמנה. העליהום התקשורתי גרם לדוקטור ג'ון וחבר מרעיו לנדוד לדאלאס, אבל גם שם העסק קופל כעבור מספר חודשים. ב-2011 הגיעה המסעדה סופסוף למקום היחיד שקיבל אותה בזרועות פתוחות לאס וגאס, העיר שבה הכול, אבל הכול מותר. סדום המוסרית קידשה את עמורה הקולינארית.
הארט אטאק גריל מוקמה בדאון טאון לאס וגאס, אזור לא סימפטי שאליו מתנקזים לא מעט מטורללים, מסוממים וסתם מחפשי צרות. קהל נוסף שרואה כעת סיבה להגיע לשם הם אנשים גדולים במיוחד. "מי ששוקל 350 פאונד ויותר (כ-160 ק"ג) אוכל בחינם", גורס שלט ענק מעל הכניסה ו(לא) עושה טוב על הלב. לפני שתגיעו לשולחן ישימו עליכם אחיות-פורנו צמיד של בית חולים וחלוק אשפוז - ועכשיו אפשר לפתוח בחגיגה.
התפריט לא גדול ומאוד ממוקד: המון קלוריות, הרבה בשר, מעט איכות. "הצ'יפס שלנו עשוי משומן טהור!" זועק הכיתוב באותיות קידוש לבנה ומחייב להזמין את מנת הדגל של המקום: ה-Bypass Burger יחד עם מנה של "צ'ילי צ'יז פרייז". אפשר לקחת המבורגר מעקף אחד, אפשר שניים ובעצם, למה לא שמונה? כן, כן, בהארט אטאק גריל תקבלו שמונה קציצות מרופדות בכל רע שיעמיסו עליכם יותר מ-10 אלפים קלוריות בארוחה אחת. יש גם בראוני שייק מילק שייק גדוש בסוכרים שטניים ובחלב שמן. העונש למי שלא מסיים את הארוחה יכול לבוא בצורת מכות. וכך, תוך בליסה של אין ספור רעלים כשאתם לבושים בחלוק בית חולים (אחלה מגן לבגדים, איך לא חשבו על זה קודם?), נשמעים ברקע קולות פיצוח של ישבנים שפוגשים את מחבטה של אחות לא רחמנייה. המילה "הזוי" לא מתחילה לתאר אפילו את האווירה במקום.
דוקטור ג'ון לא מתייחס לעסק שלו ברצינות. נהפוך הוא, ההארט אטאק גריל הוא פרודיה מושחזת, נוקבת וגם די מוצלחת במהותה על תרבות ה"בואו נהיה בריאים" של האמריקאים. אלא שהרבה אנשים מסרבים לצחוק, במיוחד לאחר מספר מקרי מוות שקושרו למקום. בלייר ריבר, ששקל כמעט 300 קילו והגדיר את עצמו אחד מדוברי המסעדה, מת ב-2011 מדלקת ריאות והוא בן 29. בפברואר השנה חיכה ג'ון אלמן בן ה-52, שגם הוא הגדיר את עצמו כדובר, בתחנת אוטובוס ליד המסעדה והתקף לב שלח גם אותו לישון עם ההמבורגרים. בין לבין נרשמו עוד מספר מקרים רפואיים, מהרעלת קיבה ועד קריסות מסוכנות, שגורמים לאנשי 911 בלאס וגאס להישאר עם קו פתוח לטלפונים באזור העיר התחתית.
עבורי, ביקור בהארט אטאק גריל היה בבחינת חלום שהתגשם. ככה זה, אנשים איכותיים שואפים להגיע ל"פיטר לוגר" בברוקלין או למסעדות המהוללות של פריס, בעוד חסידי הג'אנק מצביעים ברגליים למקום שהוא לא פחות מבית מקדש עבורם. יש רק בעיה אחת: האוכל בהארט אטאק גרוע, מחורבן ברמות שהופכות את ההמבורגר של מקדונלדס לקציצת איכות שראויה לדירוג מישלן. למעשה, הוא מזעזע עד כדי כך שלא ברור אם הסועדים במקום נעשים חולים מעודף הכולסטרול או בגלל הטעם הרע שהוא משאיר. אפשר להגדיר ג'אנק אחד כנחות מאחרים? מסתבר שכן.
רמת האוכל תהיה, כנראה, האתגר הגדול של דוקטור ג'ון ומפעל התקפי הלב שלו בשנים הקרובות. אחד מדגלי הנהנתנות של וגאס היא האיכות הקולינרית שמציגים בה טובי השפים בעולם. גם במקום כמו הארט אטאק גריל, ששם קצוץ על בריאות ומצהיר בגלוי שאיכות עבורו היא מילה גסה, חייבים לתת משהו שיהיה ראוי למאכל אדם ולפחות כרגע זה לא ממש קורה. מכיוון שמדובר בסניף היחיד של הרשת, השאלה שעולה היא מתי יחליטו חסידיה להמיר את האידיאולוגיה בעונג לחיך. בסופו של דבר, הביקור במכה של הג'אנק מסתכם בחוויה סוריאליסטית מגניבה, אבל גם בתחושה שבזה הרגע אכלתם משהו שמזכיר צואת סוסים. רק הרבה, הרבה פחות בריא.