בר האוכל הלנה נפתח בקיץ 2023, רגע לפני 7.10. חתומים עליו שלושה אנשי מקצוע ותיקים ומנוסים - המסעדן איציק חנגל (פאסטל, דובנוב 8, סטודיו קפה), השף גיא גמזו (אריא, נונונו, שה ויוי) ואיש הלילה והמיקסולוג מוש בודניק (סושיאל קלאב). כמו שאר המקומות שהנצו בקיץ שלפני התאריך המקולל, גם שלב ההתנעה שלו הושפע מאוד מהמלחמה ומהעצירה שהיא כפתה על הענף. מאידך, מרגע פתיחתו השאלה הרלוונטית ביותר באשר אליו הייתה איך לא חשבו על זה קודם.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
קשה להתחרות בלוקיישן של הלנה, בביתן הלנה רובינשטיין, בקודקוד הצפון-מערבי של כיכר התרבות בתל אביב. בחוץ גן יעקב, בפנים בר ושולחנות שמתממשקים עם האגף המפונפן של מוזיאון תל אביב. במונחי תפאורה באמת שאין צורך בהרבה יותר מזה. להבדיל מאריא, שהוביל גמזו בעבר, ומשה ויוי שאותה פתח מעט לפני הלנה - שתיהן מסעדות עם דגשי קולינריה ברורים - הלנה איננה מסעדה. זהו בר יין שהומה מרגע פתיחתו ונראה ששרד לא רע גם את פגעי המלחמה. יצאנו לשם בשבוע שעבר, לתהות קצת על קנקנו של אחד המקומות היותר פופולריים בעיר בזמן הזה.
לצאת בימים האלו למקומות שמהותם Fun זה עניין של פרספקטיבה מהסוג שעשוי להשתנות מרגע לרגע. כשם שזה יכול להיות אקט של נחמה ומפלט אסקפיסטי, זה יכול גם להיות מורכב ומאתגר לנפש. הכול אישי, פרטי ובעיקר משתנה; סוג של נייר לקמוס למצבנו כאן בזמן הזה בכלל ולמצב הרוח האישי בפרט.
התחושה הזו, סובייקטיבית לחלוטין כמובן, צפה בהלנה יותר מבמקומות אחרים שבהם ביקרתי לאחרונה; בעיקר כי משהו בתפאורה שם נונשלנטי-אלגנטי ומגניב באמת. רק לעצום עין אחת ולשכוח מההפיכה המשטרית, ועין נוספת שתעלים את נוכחות המלחמה ואת התופת הבלתי נתפסת של החטופים ומשפחותיהם. אין ספק, העמידו שם מקום שמצוין בלספק את חוויית עיר המקלט שכולם כאן זקוקים לה היום, הרבה יותר מפעם.
הלנה היא בעצם סוג של טאפאס-בר עכשווי, עם דגשי ספרד מובהקים בצירוף הטיית-מה לארץ המגף. המנות במקום נעות בין הזערורי (פינצ'וס) לקטן עד בינוני. ברור שזה מקום שהקונספט שלו נוצר כתגובה למצב הדברים במסעדנות ישראל של 2023. הוא תקף אף יותר מן הסתם גם ב-2024.
התחלנו עם מונטדיטו חסה צלויה (19 שקלים) מאגף הפינצ'וס, לחם (16) וגספצ'ו (24) מקטגוריית הירקות. זה נראה מעט כסף אבל זה גם מעט אוכל.
המונטדיטו, לא רע כשלעצמו, הוא פיסת לחם דקיקה שעליה חסה, והיה מנת ביס. הגספצ'ו הגיע בספל קטן והיה בסדר, והלחם היה טוב אבל לא רב.
המשכנו לססינה (62) מאגף השרקוטרי וטרטר בקר (53) מאגף הקרודו.
מקור הססינה בספרד. זהו בשר כבוש במלח ומיובש, המוכר בגרסתו הנחשבת כ"ססינה דה לאון". בוורסיה של הלנה הוא התבסס על נתח צ'ך, נחתך דקיק, ללא תוספת, לא סבל ממליחות יתר והיה חביב לחלוטין. כמו בפסקה הקודמת שהתייחסה לאוכל, גם כאן - היה מעט מאוד ממנו.
הטרטר היה יותר "אמריקן" סטייל מצרפתי קלאסי. היה בו די הרבה מיונז ולא מעט חריף והיה, שוב, מעט ממנו, לצד קורנישון ודי הרבה תפוצ'יפס. להבדיל מהמנות שתוארו עד כה, שאמנם היו זעירות אבל אי אפשר היה לטעות במקצועיות המטבח שהכין אותן והיו טובות בסך הכול, הטרטר היה די ככה. משהו בגיבוש טעמיו לא התחבר לסינתזה של טרטר כהלכתו.
ספגטי חמאת אנשובי (59) היה המנה הבאה. גם היא פקששה. טעמי חמאת האנשובי היו מאוד לא מגובשים, מאוד לא ממוקדים, רפים משהו. המנה כולה, שעקרונית פשוט מאוד להעמיד שכמותה כמו שצריך, הייתה דהויה וסתמית.
הזמנו גם סשימי דג ים (72) ששכחו להוציא לנו טרם הבשר ואכלנו אותו אחריו. להבדיל מהטרטר והספגטי, שלא עבדו, זו הייתה מנה בסדר בהחלט. פרוסות פלמידה לבנה שלשם שינוי לא הרגישו מעטות ואיכותן עשתה את זה, בוויניגרט ווסאבי וסויה קוג'י, עם בצל ירוק מעל, שהיה בסיסי ביותר אבל עשוי היטב.
חתמנו, איך לא, בעוגה באסקית (45) שהייתה לגמרי לא משהו. מרקמה הפנימי הרגיש קרמי במקום מעט נוזלי ובטעמיה היו יותר מדי מתיקות ופחות ממידת החמצמצות העדינה המתבקשת ליצירת הטעם הנכון שלה, שהוא מעט מורכב יותר מסתם מתוק.
לגמנו כוס גודיאו של ויאנרס מספרד (38), יין המספק תמורה מצוינת לכסף ופט נאט כיפי מאוד של יקב דלתון (45) המקומי. ככלל, רוב היינות כאן מתומחרים בשפיות יחסית לנהוג בתל אביב ומייצגים תמורה לא רעה בכלל לכסף.
אז הלנה איננו מקום שמותיר חותם קולינרי עמוק. חלק מהאוכל עשוי לא רע לשיטתו, חלקו טוב פחות. ככלל, הוא נוטה יותר לקוטב החיוב אבל יותר משתפקידו להיות משמעותי לחיך הוא מעין פאסט-טאפאס שבו האוכל נועד לשמש תפאורה לעיקר - האווירה.
הוא מספיק גנרי כדי ללכוד את כו-לם, לא רע ברמה העקרונית, העיקר שיהיה מה לשתות ומשהו סביר לכרסם כשיושבים בחצר המקסימה של גן יעקב או בבר המגניב עצמו.
אז היה לנו נעים, לפרקים גם לא רע, אבל כמו במספיק מקומות בזמן האחרון, גם כאן לא באמת אכלנו ארוחת ערב; יותר נשנשנו, כרסמנו וקצת לגמנו.
לכיוונים הללו זורמת הסצנה המקומית יותר ויותר, ואין מה להלין על קברניטי הלנה דווקא יותר מעל אחרים. אם כבר, כולם יודעים על מי באמת צריך להלין (וזה לא קורה מספיק). אז אם באים לכאן, וזה מומלץ למרות הכול, בעיקר בגלל הכיף שהלנה מספקת, פשוט תאכלו משהו בבית קודם והכול יהיה בסדר.
הלנה, שדרות תרס"ט 6, תל אביב