אבי אפרתי גילה בוכרית מלאת נשמה שמגישה את הקבב הטוב בארץ

מסעדות בוכריות בישראל הן בדרך כלל לא עניין למבקרי מסעדות. רובן ככולן מתנהלות כמסעדות יומיומיות ועממיות. מקומות שיותר סבבה לקפוץ אליהם בצהריים לדושפרה, מלצאת בערב לארוחה ובילוי או לקרוא עליהן ביקורות.

זאת ועוד, מתוך עשרה קבין של אוכל בוכרי שירדו עלינו, חנן מרגילן המופתית נטלה כמעט את כולם. אנור (רימון בבוכארית), שזה אך נפתחה ברחוב השחר בתל אביב, מנסה לשנות את מצב הדברים הזה. מוביל אותה הבעלים והשף יורם סבי, יליד טשקנט, שגם הוביל בעבר את מסעדת "סופרה" ששכנה באותו מבנה ברחוב השחר בנווה צדק, למרגלות מגדל שלום.

לאנור חלל פנימי בינוני בגודלו עם כ-60 מקומות ישיבה, ועוד חצר שגם בה אפשר לשבת, מטבח פתוח ועיצוב הנוטה להידור מה. תשכחו מהבוכריות היומיומיות שבהן אוכלים צהריים. אנור שונה מהן לגמרי. מדובר במסעדה של ממש, כזו שיוצאים לבלות בה. היא מושקעת ומסוגננת, עם פרטי עיצוב בוכריים מסורתיים ושטיחים בוכריים שמשתלשלים מהתקרה.

לא ביקרתי בדובאי. כנראה שזה גם לא יקרה בזמן הקרוב אבל אפשר לנחש שכך בערך נראות שם מסעדות מהסוג הזה. גם בבאקו. מוסיקה בוכרית בווליום מתון ברקע, צוות השירות חביב וטוב כוונות, והוייב כולו נעים, מזמין ונמנע בבירור מאנרגיית הצ'ייסרים והכפיים.

התפריט מסורתי בעיקרו וכולל את כל החשודים המיידיים מכל הגזרות - מרקים, מאפי בצק, תבשילים וגריל - בצירוף מספר מנות אקס טריטוריאליות. ההגשה מסוגננת גם כן, של מסעדה לא עממית.

די הרבה מנות עשו חשק והתחלנו עם לחם הבית ומטבלים (62 שקלים) ומרק לגמן (62 שקלים). המלצר הציע לחלק את המרק לשניים כדי שיהיה נוח לחלוק. הגיעו שתי צלחות שכל אחת מהן הייתה יכולה לסגור בקלות מנה. היו בה ציר בקר, אטריות בוכריות, בשר,ירקות וכוסברה. הציר היה טוב במיוחד, עם מתיקות קלה בקצוות, עומק מבישול הבשר, נגיעת כמון נכונה ולא מופרזת, וטעם של הדבר האמיתי.

הלחם אמנם מתומחר בדי הרבה כסף אבל כולל לא מעט. קודם כל, זה לחם תוצרת בית, יש ממנו הרבה והוא טעים במיוחד. לצידו הגיעה צלוחית עם מיני חריפים טובים ולא חורכי גרון עם שום קונפי; צלחת טחינה וצלחת ירקות שנכבשו בעדינות ראויה לציון והיו טעימים. הערכה הזו ליוותה אותנו לאורך הארוחה כולה.

בקטגוריית המאפים שלושה סוגים מבוססי טכניקה: מאנטי (אידוי), דושפרה (טיגון) וסמסה (אפייה). הלכנו על סמסה (58 שקלים), מנה הכוללת שני כיסונים גדולים עם בשר קצוץ בגסות יחסית וצלוחית סלסת עגבניות. הבצק היה מצוין ממש, מדוייק לגמרי, והמלית טובה מאוד. כמו במנות הקודמות, גם כאן התיבול היה מדוייק ומאוזן, ללא הגסות שמתלווה פעמים רבות למנות מהסוג הזה במטבחים עממיים.

כמון מוגזם הוא הרי אירוע דורסני לגמרי וכמון זול ופשוט - בכייה לדורות. כאן עושים בו הרבה שימוש אבל ברור שהוא איכותי ושיד נבונה ומאופקת עומדת מאחורי המטבח.

שיפוד "קבב טלה של אנור" (62 שקלים) היה הבא בתור. גם זו הייתה מנה נדיבה במינוניה. היו בה המון בצל, לא מעט שומן ובשר טלה, והיא הייתה טעימה לאללה. קבב טלה הוא משהו שיוצא לי לצרוך חדשות לבקרים, וזה ללא ספק מהטובים הזכורים לי כאן מזה זמן רב, וגם הנדיבים ביותר בכמות. במונחי תמורה לכסף הוא די פצצה.

עוף טבקה (128 שקלים) ואושפולו (78 שקלים) היו המנות הבאות. אי אפשר לאכול במקום בוכרי בלי אושפולו, תבשיל האורז והבשר המהולל, השמנוני הטעים להפליא כשהוא במיטבו. גאוות הבשלניות האוזבקיות, כתר הזהב של העדה וגם של שלל מעריצי המטבח הנהדר הזה.

באנור גם הוא היה במנת ענק מבוססת אורז, גזר, גרגירי חומוס, בשר כבש ובקר וגרגירי רימון. התבשיל היה טעים ממש, כמצופה ממנות מהסוג הזה. רחב טעמים, לא צעקני, עשיר ושמנמן, ביתי וגם - אי אפשר לתאר מנה כזו בלי להשתמש במילה הזו - מנחם. באמת. אלא שאז הגיע טוויסט בעלילה: קוביות הבשר, שגם הן ניתנו בנדיבות, בטח בהינתן המחיר, היו קשות במיוחד. מעין ריבועי אבנים קטנות. עד כה לא רשמנו ליקויים כלל. זו הייתה פאלטה ראשונה בארוחה.

אם כל המנות עד כה היו גדולות, העוף היה הגדול מכולן. עופיון אבל ענק, מחולק לנתחים על צלחת עצומה, עם תפוחי אדמה והמון ירקות על הגריל - בצלים, עגבניות ופלפלים. העוף היה רך מאוד, מבושם בנגיעות תיבול מדויק וטעים להפליא, וכל הירקות היו עשויים היטב. תפוחי האדמה קצת פחות אבל זה לא באמת הפריע. עוד מנה ששניים היו יכולים להסתדר איתה בקלות, שלא סיימנו.

עוגת השוקולד (48 שקלים) הגיעה עם כדור גלידה והייתה טובה פחות בכמה דרגות מהאוכל עד אליה. לכאורה, קל לפטור את המקום ולדבר על מגבלת הכשרות. אבל היי, ישראל של 2026 עם המוני מסעדות כשרות עכשוויות, היא כבר לא מקום של קינוחים כשרים בעייתיים, ואנור לא יכולים להרשות לעצמם קינוח כזה.

גם הקוקטייל - סיטורה (60 שקלים), מבוסס טקילה, לימון כוסברה ושמן שומשום, לא הצטיין בדיוק ואיזון. הוא אולי לא היה גרוע כמו העוגה, אבל התמקם איפשהו במרחבי הבינוניות. לגמנו גם תה ירוק מסורתי (42 שקלים) שהגיע בקנקן ענק עם כמה כוסות וריבת אפרסקים, ועשה את העבודה.

למרות שלא הכל מושלם, אנור היא מקום מלבב. קודם כל, כי יש אמת עמוקה וראויה בבסיסה. היא לא מסעדה שמנסה להיות מגניבה, ללכוד את הרגע ולהצטלם נכון. היא באה קודם כל, מאינטגריטי וממחויבות למסורת.

זה אומר שבחומרי הגלם שלה אין פשרות ושניכר שהעבודה במטבח נעשית ללא קיצורי דרך. בסיס התפריט - אוכל בוכרי מסורתי, עשוי לרוב טוב מאוד וגם מצוין; והנדיבות נוכחת במנות כערך מרכזי. החשבון - כ-500 שקלים על אוכל בלבד לפני שתייה ושירות - נראה לא זול לאוכל מסורתי. אחרי הכול לא היו פה שרימפס קריסטל וקרודו גבוה. אבל הסכום מטעה: המנות עצומות, והארוחה המתוארת ברשימה זו הייתה מספיקה לגמרי גם לשלושה. אפילו שני הג'מוסים המורעבים שצרכו אותה הותירו לא מעט.

השף יורם סבי הוביל בזמנו את סופרה הגאורגית, שם מדובר היה במועדון יותר ממסעדה. אנור היא מסעדה נטו. יש בה מהוגנות, עידון, שירות חם וטוב ואוכל בוכרי מוצלח במיוחד עם מקדם תמורה גבוה לכסף.

היא לא משחקת על המגרש של המקומות החדשים הטרנדיים שמתחרים ביניהם על תשומת הלב. יש בה קלאסיות במובן הטוב, והליקויים המינוריים בה ברי תיקון. לא היה כאן עד היום מקום כזה. הגיע הזמן שיהיה. הלוואי שאנור תצליח. מגיע לה ולנו.

• לחם הבית ומטבלים - 62 שקלים
• לגמן 62 שקלים
• סמסה - 58 שקלים
• שיפוד קבב - 62 שקלים
• אושפלו -78 שקלים
• עוף טבקה - 128 שקלים
• עוגת שוקולד - 48 שקלים
• תה ירוק - 42 שקלים
• קוקטייל - 60 שקלים
• צ'ייסר טקילה - 22 שקלים
• מינרלים מוגזים - 28 שקלים
• סך הכול: 650 שקלים

אנור - השחר 8, תל אביב