נחלת בנימין בתל אביב הוא ללא ספק הרחוב עם מספר המסעדות הגבוה ביותר למטר רבוע במדינת ישראל. כבר הרבה זמן שהוא נראה כמי שהגיע לשיא גבול הקיבולת, כי כמה מסעדות חדשות באותו רחוב כבר אפשר להמציא? בדיוק כשנראה שהמקומות החדשים המדוברים הבאים ייפתחו ברחובות שאינם הנחלה, צץ שם עוד מקום חדש, שבשבועות הספורים שחלפו מהשקתו הספיק להכות גלים.
הקונספט
Back yard 51 פועל בחצר שמאחורי מסעדת הפסטות "פיפטי אנד וואן", כשלוחה חדשה שלה, עם DNA ותפריט אחרים לגמרי. מוביל אותו אופק גלעד, השף של מסעדת האם - וכמוה גם היא כשרה.
קשה כאמור לחדש ברחוב עם כל כך אופציות אוכל, שתייה ובילוי, ועוד יותר קשה ליצור בידול. "בק יארד" היא לכאורה עוד בר אוכל ויין ברחוב שגם מתאים לקהל שומרי כשרות. אלא שהבידול איננו מתרחש אך ורק בהתייחס לשאר הרחוב.
הרבה מקומות כשרים בארץ מתנהלים כמסעדות, עם ראשונות ועיקריות, ואווירת מהוגנות סולידית. הבאק יארד הוא בר יין ואוכל גם עדכני וגם כשר. אם להעלות את רף השאפתנות בעוד פרמטר - האתגר הגדול של מקום כזה בסביבה כה תחרותית הוא לספק כשרות שלא תרגיש מגבילה ומצמצמת לקהל הרחב. וואחד אתגר לקחו על עצמם קברניטי המקום.
המקום
כשעוברים ברחוב קשה להבחין במקום שהכניסה אליו היא דרך מסדרון פתוח שניצב לצד "פיפטי אנד וואן". החצר עצמה גדולה, ירוקה ופשוטה מאוד בעיצובה. ניכר כי לא שילמו הון לשום משרד מעצבים טרם פתיחתו של המקום החדש, אבל נעים בו.
מייד כשהתיישבנו הגיע לשולחן בקבוק מים קרים בלי השאלה "איזה מים תשתו - מינרלים או מוגזים?". היה חם ולח וסיימנו מייד את הבקבוק כולו. המקום היה עמוס למדי, אבל בחלק הראשון של הערב היה שקט ונינוח. ככל שהתקדמנו לשעת ערב מאוחרת יותר, ווליום המוזיקה עלה, ובכל זאת הוא לא הגיע לרמת הדציבלים הבלתי נסבלת המוכרת מיותר מדי מקומות המתנהלים כבר אוכל.
התפריט
התפריט לא גדול וניכר שנעשה בו מאמץ רב להיות עדכני, ושלא יחושו בו את הכשרות כמגבלה. הוא מבוסס דגים ובשר, וזה אומר שאין בו מוצרי חלב. יש 6 ראשונות, 4 מנות בקטגוריית "אטריות" וארבע "גריל". התמחור מתיישב איפשהו באמצע הסקאלה. בהמשך נגלה שהמנות גדולות יחסית.
האוכל
התחלנו עם שלוש ראשונות: סשימי המאצ'י (83 שקלים), ארנצ'יני ראגו (69 שקלים) וסלט מלפפונים ופאקוס (67 שקלים), לצד קוקטייל ג'סמין (62) וכוס "אלמנטס, שנין בלאן" של "ארטיזנל ביי תבור" (49 שקלים).
מקצה הפתיחה התגלה כמוצלח. בסשימי ההמאצ'י היה דג מצוין עם נגיעת עגבניות טובה במיוחד, ששילבה חמצמצץ בחריף עם הרבה חדות, לצד שקדים שבורים ועלי שומר. יופי של קרודו, שמינוניו הפתיעו מאוד לטובה.
גם הארנצ'יני עם ראגו עמוק טעמים המשולב באורז, וטיגון מדויק בלי עודפי שמנוניות, סיפק את הסחורה. הוא הגיע בשלושה כדורים גדולים יחסית והיה טעים מאוד. איולי מח העצם שלצידו היה טוב פחות אמנם, אבל לא באמת היה בו צורך. כדורי האנרצ'יני החזיקו את עצמם בלעדיו.
סלט המלפפונים-פאקוס היה פשוט יותר מקודמיו. ויניגרט הטחינה-סויה היה מעט עז מדי והמנה הרגישה קצת יותר בית ממסעדה, אבל בשילוב השומשום ושבבי הנורי זו הייתה מנה נחמדת, שכמו קודמותיה גם בה נכחה נדיבות.
זה היה סט פתיחה טוב, שהבהיר שיש במטבח איש מקצוע עם מחשבה וטאץ', עם מנות עם אופי ואישיות, ולא עוד מנות מעוד בר יין/ אוכל. הכשרות גם לא נכחה בהן כמגבלה. עד כאן, הצלחה מסחררת בכל הפרמטרים שעמדו לבחינה.
קיווינו שההמשך יהיה גם הוא כזה, והלכנו על פפרדלה שיטאקי (78 שקלים) מאגף האטריות ושיפוד אנטריקוט ( 128 שקלים) מהגריל. הופתענו לטובה מגודלה של מנת הבשר, כ-160 גרם לדברי המלצר, על שיפוד. במקומות מקבילים מקבלים פחות בשר בתמחור די דומה לזה.
איכות הבשר הייתה טובה, אבל הוא נצרב זמן רב מדי על הגריל, והגיע יותר מידיום וול ממידיום. זה היה חבל למדי כי את מטעמי העומק שבשר בדרגת מידיום ומטה יודע לספק, לא קיבלנו. מה שעוד לא קיבלנו היה פירה טעים. פירה נהוג לרכך, כידוע, במוצרי חלב, וההתמודדות של השף גלעד עם העדרם לא הייתה מיטבית, בלשון המעטה. הפירה היה גס, מפולפל מדי וממש לא מוצלח.
לא עפנו גם על מנת הפפרדלה שיטאקה. הפטריות עצמן היו ללא רבב, וגם הן נכחו בנדיבות בנדיבות. אלא שציר הפטריות היה בלתי עדין בעליל, וסבל מטעמים עזים בלי שמשהו יאזן אותו. אנחנו בעד אומאמי, אבל אומאמי לא מאוזן זו בעיה.
ברור שבמסעדה שאפשר להשתמש בה בפרמזן, מנת הפסטה הזו הייתה עשויה אחרת לגמרי. כמו בפירה, גם כאן הרגשנו את מה שלא הרגשנו עד כה בארוחה - מגבלות הכשרות. ייתכן שזו מנה שמראש לא צריכים להגיש במקום שלא עובד עם גבינה.
האלכוהול
תפריט היין מוגבל למדי כרגע. נכון שהיצע היינות הכשרים המגניבים קטן יחסית, ועדיין - יש מספיק אופציות הרחבה נגישות כדי שה"באק יארד" יעמוד במשימתו להיות בר עכשווי מגניב.
ומה באשר לעבודת הבר? הזמנתי ג'סמין - קוקטייל קלאסי שהוא מניירות הלקמוס היותר ראויים למקצועיותו של ברמן. הצטערתי לגלות משקה חלוש וחף מהאיכויות ההדריות-עשביות-חמצמצות החדות של ג'סמין במיטבו. להבדיל מהאוכל שחשף נדיבות, בקוקטייל הייתה אף מידה של קמצנות. יכול להיות שגם באגף זה של המקום מתבקשת עבודה נוספת.
הקינוח
קינחנו בסורבה יוזו עם קראמבל וניל ומרנג איטלקי (51 שקלים), שהתגלה כמנה דהויה משהו ומאכזבת. הסורבה עצמו היה חלש, למרנג היו מין טעם וארומה מבאסים, והמנה כולה לא רק שלא עבדה, היא הייתה החלק הכי פחות טוב בארוחה. ולא, אין לכך שום קשר למגבלת הכשרות. זה היה קינוח שפשוט בוצע לא טוב.
בשורה התחתונה
הבאק יארד איננו מקום רע. רואים שעומד מאחוריו מי שיודע את העבודה, אבל הוא זקוק למיקוד. במקום פירה קלוש אפשר היה למשל להגיש צ'יפס כהלכתו, ועל מנה כמו פסטה פטריות צריך היה בכלל לדלג. הקינוח, כאמור, שיקף בעיית ביצוע יותר מקונספט או מגבלת כשרות.
ברגעים הטובים של הערב נהנינו בכל מובן. ברגעים הטובים פחות, הערכנו שיכול להיות כאן טוב יותר בהמשך. אומנם גנום בר האוכל-יין העדכני הכשר לא פוצח במלואו וחובת ההוכחה עדיין מוטלת על גלעד ואנשי הפיפטי אנד וואן, אבל בהסתמך על היסודות הטובים של הערב, אני מרשה לעצמי להיות אופטימי. זה מקום עם פוטנציאל, ואשמח לבקר כאן בעוד כמה חודשים ולגלות שצדקתי.
החשבון
- סשימי - 83 שקלים
- ארנצ'יני - 69 שקלים
- סלט מלפפון - 67 שקלים
- פסטה שיטאקי - 78 שקלים
- שיופד אנטריקוט - 129 שקלים
- סורבה יוזו - 51 שקלים
- קוקטייל ג'סמין - 62 שקלים
- כוס שנין "ארטיזנל" - 51 שקלים
- סך הכול: 588 שקלים
בק יארד - נחלת בנימין 51, תל אביב