נעים, רחוק מלהיות טעים: מה קרה למשיה בהובלת זוכה משחקי השף?

מאז נפתחה, עברה משיה גלגולים רבים. כמסעדת שף בהגדרתה, לזהות של אנשי המקצוע שהובילו אותה הייתה השפעה דרמטית על החוויה בה. יוסי שטרית היה מי שהקים את המטבח והוביל אותו בהצלחה יתרה שנים ארוכות. משיה שלו הייתה מסעדה מרתקת, מסחררת ורוב הזמן טעימה להפליא. גיא אריש שהחליף אותו, עשה עבודה אחרת לגמרי אמנם, אבל הצליח לשמור על משיה כמסעדה מצוינת.

בסוף 2024, כשאריש עזב כדי להתמקד במסעדת "סנטי", החל עידן חדש במשיה. בעליה, אנשי קבוצת בארכה האוס (אלון פרידמן אסף ליס), שנודעו עד אז ביכולת ללהק נכון, הצליחו פחות עם הבחירה הבאה שלהם. גיל דהאן שנקרא לדגל לפני קצת למעלה משנה וחצי התקשה לספק את הסחורה, ומשיה עברה שוב למצב חיפוש.

במאי האחרון, קצת אחרי איראן 2, הפציעה משיה עם רכש חדש: בר צנגר, זוכה העונה השמינית של "משחקי השף" ומי שבישל במסעדת "ג'יארדינו" במלון ג'אפה ביפו.

הביצה געשה. זוכי תוכניות הריאליטי תמיד מעוררים גלים, בדרך כלל לא ממש בצדק. הדרמה הטלוויזיונית המתחוללת בהן כבר מזמן התנתקה מאמות מידה קולינריות של ממש. מספר זוכי הריאליטי שהשתלבו בתעשייה והפכו לאנשי מקצוע טובים באמת זניח. לכן התקשיתי להתרגש מהליהוק של צנגר, גם כי לא ממש התפעלתי מג'יארדינו. עודפי יומרה והרבה סתמיות היו בה בעיני.

לא התרגשתי אבל בכל זאת הגעתי למשיה עם ציפיית מה. קיוויתי שצנגר למד מהקדנציה בג'יארדינו, ושגם הניסיון הארגוני המצטבר של מסעדה כמו משיה, שרוב ימיה הייתה איכותית, יעבוד לטובת העניין.

נכנסנו למסעדה וגילינו שינוי דרמטי במשיה מודל 2026: הורידו בה את צמחיית הקיר הירוקה, העשירה והאימתנית, שנכחה בה מיום היווסדה. החלל עצמו, בקומת הכניסה למלון הבוטיק, די בלתי אפשרי במהותו. אלא שאיכשהו תמיד נעים בו למרות התנאים. ה"פלור" מוחזק היטב והשירות קשוב, ענייני, לא חפרני.

הגיע התפריט על דף מודפס. די הרבה מנות, עם חלוקה לראשונות קרות, ביניים ועיקריות. התפריט איננו יומרני במובהק. הוא הכי פחות גבוה שפגשנו עד כה במשיה, והוא מרפרר למנות ביסטרו צרפתיות עם טוויסט והטיה מקומית וים תיכונית.

התחלנו עם לחם ירושלמי (26 שקלים) ושתי ראשונות: סשימי (86) וקובנייה (88). לחם המחמצת היה מוצלח וכמוהו הזיתים. החמאה הוגשה בתיבול צ'ילי לא אגרסיבי. הסשימי הושתת על אלבקור (טונה לבנה) והגיע עם שמן זית, טיפות סויה, יוזו, דובדבנים וסלט עשבים. מינוני הדג היו נדיבים והוא היה איכותי. הנגיעות המינימליות בו עשו עבודה נכונה. זו הייתה מנה חמודה.

פחות עפנו מהקובה נייה. היו בה שלושה עלי מנגולד מגולגלים וממולאים בבשר בקר. עוד היו בה ויניגרט עגבניות, שמן צ'ילי, נגיעות יוגורט יווני ועלי זעתר. מנה יפה שמצטלמת נהדר, בירוק-אדום-לבן, אבל בחך היו יותר מידי טעמים שסבבו את הקובה נייה עצמו, כך שהבשר הנא הלך לאיבוד. אי אפשר היה שלא להיזכר במנות היפות של צנגר בג'יארדינו, שלא היה הרבה קשר בין הנראות שלהן לטעמן.

המנה הבאה מקטגוריית הביניים הייתה ברבוניות מטוגנות עם סלסת עגבניות ואיולי כוסברה (88 שקלים). שש ברבוניות גדולות יחסית, מינון נאה ומכובד לכל הדעות, טוגנו ללא דופי. הרטבים עבדו טוב פחות, אז הסתפקנו בקצת לימון.

על תקן מנה עממית במזללת דגים זו הייתה מנה ראויה. כמנה בביסטרו שמוביל שף בעל שם, כלומר כזו שמתבקש בה לכל הפחות קיק נוסף על הבסיס, פחות.

ניוקי בקרם פרמזן ועלי אורגנו (86) התגלו כמנה סתמית במיוחד, בעיקר כי הניוקי עצמם היו רחוקים מאד ממה שנהוג לכנות "עננים". מרקמם לא עבד כמו שצריך. זה לא היה גרוע אבל גם לא הרבה יותר מבינוני, למרות הרוטב התקין, גם אם לא מלהיב.

סטייק הסינטה (168 שקלים) התגלה כמנה המבאסת ביותר בארוחה. הבשר עצמו, 220 גרם משקלו, היה רחוק מלהרשים. הוא אפילו לא היה בינוני. לצידו הגיעו גראטן תפוחי אדמה ורוטב שמנת פלפלת, שחברו יחדיו למנה צרפתית קלאסית. קלאסית ומשעממת לא רק בגלל איכות הבשר המצערת, גם כי הרוטב ותפוחי האדמה השמימו. באסה.

סגרנו עם קינוח אננס וגלידת קוקוס (58 שקלים), שהוגש גם בג'יארדינו הקודמת של צנגר, וכלל אננס צלוי, סורבה קוקוס, טרטר אננס וקרם אננס וניל. סוג של טייק אוף על פינה קולדה, שנבנה רעיונית באופן אינטליגנטי למדי, רק שהמתיקות בו הרקיעה שחקים. הן הסורבה והן הקרם היו כאלו, וזה פגע מהותית במנה.

600 שקלים לשניים לפני שתייה ושירות עלתה הארוחה במשיה. נעים היה לשבת אבל רחוק מלהיות טעים. ניכר שמנסים שם לא לכוון לרף תמחור גבוה ולשמור על רף נדיבות במינוני המנות. אלא ששום עלות איננה מצדיקה אוכל ששקוע רוב הזמן בבינוניות. שליטה טובה בטכניקות בסיס לא הופכת איש מקצוע לשף מצטיין.

מבחינת אוכל, משיה היא לא הרבה יותר ממסעדה שכונתית גנרית ולא מעניינת, שעושה אוכל צפוי, לפעמים סביר ויותר מידי פעמים בינוני בקושי עד בינוני. שנתיים פלוס מאז עזיבת השף אריש, משיה עדיין לא בחוף מבטחים.

• לחם - 26 שקלים
• סשימי - 86 שקלים
• קובנייה - 88 שקלים
• ברבוניה מטוגנת - 88 שקלים
• ניוקי קרם פרמזן - 86 שקלים
• סינטה בפלפלת - 168 שקלים
• אננס וקוקס - 58 שקלים
• מינרלים מוגזים גדול - 32 שקלים
• סך הכול: 632 שקלים

משיה - מנדלי מוכר ספרים 5, תל אביב