צילום: ויקיפדיה, אתר רשמי

דרך האוכל

24 שעות, 47 קילומטר, 13 תחנות, מיליון קלוריות: רשמנו, קבענו, תיכננו, זללנו ורק אז גילינו מה הכי חשוב פה

אם אתם ממהרים לאנשהו, טרודי מחשבות ועייפי-יום, כביש 85 יחלוף לכם מתחת לצמיגים תוך 25 דקות ו-38 שניות, פחות מזה אם החלטתם ללחוץ על הגז קצת יותר חזק ממה שמשטרת התנועה מרשה. אם אתם יודעים מה טוב בשבילכם - שהחיים לא חייבים להיות מהירים כל כך, שהיומיום לא מוכרח להציק כל כך, שהדרך לא תמיד צריכה להסתיים מעורפלת כל כך - נקודת הפתיחה שלו תזניק אתכם לטיול ישראלי מושלם. לא פחות. אה, ובואו רעבים אליו.

הכביש - 47 קילומטרים בסך הכול, המתפתלים בין עכו ממערב לצומת עמיעד במזרח - מציע לא מעט אפשרויות בילוי, אטרקציות, לינה ואסקפיזם. אשכול בית הכרם והרשות לפיתוח הגליל משווקים אותו *בצדק* כאופציה לגיטימית לרואד-טריפ של חצי יום, או יממה שלמה, או כמה ימים, ואפשר גם שבוע ויותר. יש ירוק מסביב כשיש ירוק מסביב, יש נופים עליונים ותחתונים ראויים לכל אינסטגרם ויש כאן נשמה - אנשים טובים, על כל הקסם הנשכח הזה, שנדיר לפגוש בריכוז כזה ובצפיפות כזאת.

אנחנו, מתוקף תפקידנו, בחרנו להתמקד דווקא באוכל. רשמנו, קבענו, תיכננו וזללנו כמה שאפשר לזלול, ואז גילינו שהכול קשור כאן אחד לשני. הירוק והנוף, הנשמה והאנשים, הביס והסטורי.

בקיצור, 24 שעות של אוכל על הכביש הטעים בישראל, בתיאבון!

Promised Land

זה התחיל בחולה הקורונה הכי מפורסם בתל אביב

לכתבה המלאה

תחנה 1: החוויה הבדואית, כפר סלמה

חפלות קטנות וסיפורים גדולים. החוויה הבדואית, כפר סלמה (צילום: יניב גרנות)

הפינה הבדואית של זיאד וזאדה כובשת אותך במהירות עם שקט מופלא, שונה כל כך ממה שהרגילו אותנו החיים. כאן תוכלו ליהנות מחפלות קטנות וסיפורים גדולים, מלינה באוהל הצבעוני והחמים, ומאוכל אדיר שיוצא מהמטבח בלי הפסקה.

הבית ממוקם סמוך לוואדי סלמה ונחל צלמון, ומספק אפשרות מצוינת לשילוב של טיול טבע אמיתי ואירוח עם ערך מוסף. אם תרצו, יהיו כאן הפעלות תופים. אם תרצו אחרת, יהיו כאן סדנאות בישול, שיעורי גישוש ולא מעט חוויות אחרות. אנחנו אכלנו ארוחת בוקר שצעקה אוכל מקומי ושפעה ירוק וצמחי תבלין בגידול עצמי, הקשבנו לזיאד והקשבו לשקט, והבטחנו לחזור.

לפרטים נוספים

תחנה 2: מבשלת "הגיבור", כרמיאל

שבו על הספסל, שתו. מבשלת "הגיבור", כרמיאל (צילום: מבשלת "הגיבור")

ערן גרינוולד לא מהסס לפני שהוא חושף את הקלף הסודי שלו. "אם אתה לא משוגע לדבר, לייצור, לעשייה, אין לך מה לחפש פה". אנחנו יושבים במה שהוא בשגרה ביר-גרדן אירופי לכל דבר, כולל ספסלי עץ והופעות חיות כשאפשר. בגבנו המבשלה המשפחתית, נעוצה במתחם משרדים היי-טקי בכרמיאל, ומלפנינו טבע ירוק, מופרע רק על ידי שני רוכבי אופניים שהחליטו להזיע היום יותר מכולנו.

"הגיבור" הוא מקום של עבודת יד, בירה בכמויות קטנות ומהדורות מוגבלות, שופעת טעמים חדשים ומקוריים ולא נחה לרגע. יש חמישה סוגים קבועים ויציבים, אבל גם המון רצון להתנסות. סטאוט חורפית למשל, כהה עם מעט יותר טעמי קפה, או פייל-אייל אביבית, קלילה ופרחונית, עם הרבה ארומות. שימו וויז, שבו על הספסל, שתו. לחיים!

לפרטים נוספים

תחנה 3: מסעדת טעם את-יופיה, כרמיאל

האוכל הוא רק חלק מהסיפור. מסעדת טעם את-יופיה, כרמיאל (צילום: יניב גרנות)

טובה גבייאו מאוד אוהבת לבשל, וזה ניכר בכל מנה שיוצאת מהמטבח שלה ב"טעם את-יופיה". האוכל צבעוני ומגוון, עשיר במינרלים ומפזר בריאות בכל טעימה. יש כאן תבשילים איטיים של קטניות וירקות, בשר למי שמתעקש ותחליפים למי שלא חייב. ביס קטן מזה, ביס מההוא, ניגוב מהצד והרמת מזלג מהאמצע. זה התחיל כאוכל אתיופי, אבל זה כל כך הרבה יותר מזה.

טובה גבייאו אוהבת לבשל, אין ספק, אבל האוכל אצלה הוא רק חלק מהסיפור, והסיפור הוא תרבות. "כל מה שעשיתי לאורך השנים, תמיד הקפדתי לתת משהו עם ערך מוסף תוך כדי", סיפרה. כך, למשל, היא החלה להנחות קבוצות קטנות ברזי המטבח הנהדר הזה, לכתוב ספרי ילדים כדי לשמר משהו עבור הדור הבא, ולפעול במסגרת מרכז מבקרים מקומי. כשהייתה לה הזדמנות, היא פתחה מסעדה כי "צריך לקחת סיכון". אנחנו יכולים להגיד שהסיכון הזה השתלם.

לפרטים נוספים

תחנה 4: חומוס מאכלי המלכים, דיר אל אסד

צלחות, צלוחיות, קערות ומחבתות. חומוס מאכלי המלכים, דיר אל אסד (צילום: מערכת וואלה! NEWS, חומוס המלכים)

התכנון היה לעצור ולדבר קצת עם עבד אלכרים דבאח, אולי לנשנש איזה משהו קטן לצהריים בטייק-אווי. זה היה תכנון חמוד, תמים אפילו, כי עבד אלכרים דבאח אולי לא היה שם, אבל אחמד הבן שלו כן, וחמש דקות אחרי שנכנסנו לחומוס המלכים על הכביש הראשי בדיר אל אסד, השולחן שלנו כמעט קרס מרוב צלחות, צלוחיות, קערות ומחבתות.

פירטנו כבר בנפרד מה בדיוק אנחנו חושבים על האוכל כאן, אז רק נגיד את זה בפשטות, בקצרה ובלי להתבייש: אנחנו חושבים שזה החומוס הכי טוב שאכלנו בחיים שלנו, וזה אפילו לא היה הדבר הכי טעים על השולחן.

לפרטים נוספים

תחנה 5: לואיזה, בענה

אל תעצרו בקפה. לואיזה, בענה (צילום: לואיזה, בית תבלינים וקפה)

ריח הקפה מכה באף מהשניה שהדלת נפתחת ומקבלת אותך לתוך מגלשת החושים הזאת, ובצדק. מכונת הקלייה האימתנית שומרת על טריות אקסטרימית לכל לקוח שרוצה 200 גרם קפה הביתה, והלוק כולו - שחור, מוזהב, מבורזל - משדר רצינות קפאינית די נדירה בישראל.

אבל אל תעצרו בקפה. אחמד עלי לא עצר. לואיזה שלו היא טירוף תבלינים טריים, ממלכת מתוקים וחטיפים, אימפריית צבעים וטעמים. אנחנו הסתחררנו שם רק מהעטיפות של הסוכריות והשוקולדים, וזה עוד לפני שטעמנו משהו. עצירת חובה.

לפרטים נוספים

תחנה 6: ממתקי הנסיכים, דיר אל אסד

יש מעט מאוד דברים יותר מרגשים מכנאפה לוהטת שהרגע ירדה מהאש. אחד מהם הוא בעל קונדיטוריה ותיק שמחכה לך בפתח, שואל אם תרצה להתלוות אליו אל מעמקי המטבח, ומציע לך להביט (ולצלם, ברור שלצלם) איך נוצר הפלא הגבינתי-קריספי הזה.

ובכן, בלי הגזמות, הפרזות ותשפוכות, מדובר במראה הסקסי ביותר שניתן להעלות לערוץ אוכל בלי להסתבך עם הצנזורה. אחמד סופי ובנו רוקדים בין השולחנות התעשייתיים במטבח ובין הכיריים המפלצתיות, מלהטטים בידיים מגשים וסירופ, גבינה ושערות קדאיף, ומוציאים לוויטרינה משהו שקשה מאוד לעמוד בפניו, גם אם עברתם על כל המבחר כאן ולקחתם רק ביס קטן מכל דבר (ליאלי ביירות אלוהית למשל). רוצים את זה בשתי מילים? אל תחמיצו.

לפרטים נוספים

תחנה 7: מלון מטיילים, מלכיה

תחושת ניתוק מבורכת. מלון מטיילים, מלכיה (צילום: אורנית אברהם)

את מרתון האוכל המדהים הזה סיימנו באותו יום בנסיעה הררית ומתפתלת לעבר מלון מטיילים שבקיבוץ מלכיה, המשקיף מגובה עוצר נשימה לעבר עמק קדש, רמת הגולן והחרמון. שתי תצפיות שונות בקיבוץ, שתיהן קרובות מאוד לחדרי המלון ומפנקות את הצופים בוויב מטעי תפוחים ועצי אלון כיפי, מספקות מעט פרופורציה והרבה נוף, אבל זה לא הכול.

הרשת הצפונית, אבן-מידה ראויה מאוד לאירוח הוגן והגון, נקי וחמים, מספקת כאן שוב אווירה משפחתית, שקטה, נעימה וירוקה. בפנים יש 22 חדרי סטודיו ועוד 10 חדרי נופש מאובזרים, בחוץ יש מדשאות מטופחות וצמחייה, עמדות מנגל למי שעדיין יכול להכניס משהו לפה ובעיקר מרחבים ותחושת ניתוק מבורכת, ובחוץ-בחוץ יש אטרקציות, סיורים, מסלולי טיולים מרהיבים, הדרכות וקומזיצים עם מרשמלו. בקצרה, יש היגיון בקצה השיגעון ששמו מדינת ישראל.

לפרטים נוספים

תחנה 8: חומוס אלסאחה, ראמה

את ארוחת הבוקר שלנו פתחנו בצורה היחידה האפשרית באזור הזה - חומוס כמובן. נעמת אחמד לקחה את המנות האהובות מסניף האם בדליית אל כרמל והתמקמה בראמה לפני חודשים ספורים, תוך שהיא קובעת לעצמה ולסביבה מטרות פשוטות - אוכל טרי, בריא וטעים.

יש כאן חומוס אדיר, שמוכן רק לפי הזמנה, יש פלאפל מתפצח ובצהריים יוצא לחזית מתקן רוטיסרי עמוס עופות בתיבול שיגרום לכם לפתוח מפה ולהתחיל לרשום. בהמשך, אם הכול יסתדר והעליות בכפר לא יהיו קשות מדי, יהיו גם סדנאות בישול ביתיות של ממולאים וסלטים ומה לא. בקיצור, ככה פותחים יום.

לפרטים נוספים

תחנה 9: מסעדת סנובר, ראמה

קצת בר וקצת אוכל. מסעדת סנובר, ראמה (צילום: מסעדת סנובר)

פאדי דאו בילה יותר מעשר שנים במטבחים, עד שהחליט לעשות לו, לסביבה וללקוחות טובה, ולפתוח מקום משלו. התוצאה היא "סנובר", מסעדה משפחתית עם תפריט מגוון שהיא קצת בר וקצת אוכל של צהריים וקצת מנות של סוף יום וגם קפה מוצלח.

"לקחתי קצת מכל דבר ועשיתי תפריט", סיפר, "אני רוצה פחות כסף ויותר ראש שקט". המחירים זולים מאוד, אבל האיכות לא מתפשרת. הבשר מצוין וגם ההמבורגרים, יש צלוחיות קטנות ושופעות טריות של סלטים וגם פלטות משפחתיות ענקיות ומדהימות למי שצריך יותר ולא מוכן להסתפק רק בדבר אחד. העיקר שיש לפאדי עכשיו ראש שקט.

לפרטים נוספים

תחנה 10: מסעדת בורה בורה, ראמה

היו חייבים עוד משהו. מסעדת בורה בורה, ראמה (צילום: מסעדת בורה בורה)

סאלח ארשינד ויאמן אבו ימן זיהו כבר לפני שנתיים וחצי את הכמיהה הישראלית האדירה לב-ש-ר. הם גיבשו תפריט ענקי, עם מנות מיוחדות, תועפות סלטים עם טאץ' מיוחד, סטייקים שלא רואים בכל מקום והמון כישרון, אבל הם היו חייבים עוד משהו.

המשהו הזה הוא מה שהם מכנים "טום וג'רי", נתח הסטייק הכי גדול בארץ, במשקל 2-3 קילוגרם. "אכלנו כמעט עדר שלם עד שהגענו לתוצאה הרצויה", סיפרו. התוצאה - בשר ירך, אוסובוקו סטייל שרובו שייטל, בתצורה דמיונית כמעט, שמגיע לשולחן לאחר 14 שעות הכנה. כן, 14 שעות. זה אומר גם שתצטרכו לתכנן טוב-טוב את הארוחה שלכם, ולהזמין מראש את המפלצת.

השניים ראו פה כבר הכול. חבורת סועדים שלא מצליחה להשתלט על הסטייק וגם זוג צעיר שהעלים אותו במהירות שיא. זה לא חשוב להם כמו האיכות (שיטת היישון המקצועית, למשל), השירות (קבלת הפנים והתחושה שהסועדים מקבלים ביציאה) והשואו. כשהכול ביחד מתערבב על המגש, גם לכם זה לא יהיה חשוב.

לפרטים נוספים

תחנה 11: מסעדת RAI, ראמה

אוכל, יין, עראק וראקיה. מסעדת RAI, ראמה (צילום: אחמד חג'וג', פקסלה מדיה)

החיים גילגלו את אדיב דוחא לבולגריה. הוא למד שם, חי שם, התאהב שם, התחתן שם, ושוב התאהב - הפעם באוכל ובתרבות השתייה המקומית. כשחזר לארץ עם משפחתו החדשה, לא היה דבר טבעי יותר מהקמת RAI.

עץ התאנה האדיר שניצב מתחת למסעדה הזאת רומז מה בדיוק הולך כאן בימים יפים יותר, אבל גם בלי רעש שמח של לקוחות אפשר לדמיין. מדובר במסעדה-יקב-מזקקה שבה האוכל הבלקני הטעים מתערבב מצוין עם יין, עראק וראקיה בייצור עצמי.

הצלחות הצבעוניות - מאזטים, גבינות ותבשילים בולגריים-גליליים - שרות יחד עם הכוסות שהובאו מחו"ל, ואת שאר העבודה עושה אחוז האלכוהול השערורייתי של הראקיה. כשיש עולש בר, הוא מוגש. כשיש שומר בר, הוא נכנס למג'דרה. הקובנייה מתחבקת עם הערק, העכוב מנושנש, ובסוף מגיעים כדי חרס שבילו שלוש-ארבע שעות בתנור, או בשר שהסתובב בטאבון הפתוח ובגריל. בתמצית, מדובר בשידוך הגלויות המוצדק ביותר שראינו.

לפרטים נוספים

תחנה 12: מסעדת אל אנואר, ראמה

כמעט הכול נשכח. מסעדת אל אנואר, ראמה (צילום: יניב גרנות)

הדרך למסעדת "אל אנואר" מתפתלת במעלה ראמה, זרועת שלטי פרסומת ועליהם כיתוב: "מסעדה עם נוף עוצר נשימה". אנחנו חונים, נכנסים ומבינים - מדובר בהתהדרות מוצדקת.

מדובר במסעדה משפחתית, כזו שמעמיסה דברים על השולחן עוד לפני שהסתכלת בתפריט. יש מג'דרה עשירה מבורגול, שאותה אפשר לנגב גם עם שמן זית ופיתה. יש עלי גפן ממולאים וחמצמצים של האמא, עם עלים מבית ג'אן. יש חציל שלם עם טחינה, ויש גם את אותו נוף. ביס מהצלחת, לגימה ממורד ההר, וכמעט הכול נשכח.

תאמר אסמאעיל, אחד מעוגני התיירות המקומיים, מתיישב לידינו, מביע תקווה לסוף עידן הסגרים. "אני מדרגה אחת בלבד מעל המים, עם בלון חמצן שעומד להיגמר", סיפר. הנוף פה, אמרנו, משכיח כמעט הכול, אבל רק כמעט.

לפרטים נוספים

תחנה 13: קונדיטוריה אלעין, ראמה

ככה זה כשאמיתי. קונדיטוריה אלעין, ראמה (צילום: קונדיטוריה אלעין)

סלימאן אבו לטיף מושיב אותנו לצד שולחן קטן בבית החרושת המתוק שלו. בלילה הוא טס לטורקיה לבדוק כיוונים לפיסטוק, חמאה מזוקקת, פיסטוקים וקשיו, אבל עד אז הוא מארח עם חיוך ואנרגיה ונדיבות שכבר הספקנו להתרגל אליהם בכפר. ככה זה כשאמיתי.

הקונדיטוריה נפתחה רק לפני חודשים ספורים, אבל כמעט כמו כל מקום מתוק במדינה בימים אלה, הקורונה רק עוזרת. "לא ידעתי שהישראלים כל כך אוהבים מתוק", הוא אומר, ואנחנו צוחקים. הקטע כאן הוא הכול מהכול - יש מגשי כנאפה חמים לצד דונאטס, בקלאוות וקיורטוש, עוגות ויטרינה מהממות וקרפים. הוא רוצה "אנשים שאוהבים מתוק, שנכנסים עם חיוך ויוצאים עם חיוך". קנינו.

לפרטים נוספים


אין אוכל בלי אנשים, והאנשים כאן, על הכביש ובצדיו, בבתים ובמסעדות, הם מהטובים שיש לישראל להציע. מכניסי אורחים ונדיבים ומצחיקים וחכמים, אנשי סיפור וספר וסיר (וראקיה כמובן)

אנחנו מסיימים את היממה הזאת עם בטן מלאה מהסיבות הטובות ביותר. האוכל מדהים, בדיוק כפי שמתואר כאן, ומלבדו יש אינספור מקומות אחרים ששוה להמר עליהם, אבל הראש סוחב דווקא לכיוונים אחרים, קולינריים פחות. זה ערוץ האוכל של וואלה! NEWS, אבל גם הוא סופג לפעמים דברים דרך הראש, ולא דרך הבטן.

כי הסיפור הוא כזה - אין אוכל בלי אנשים, והאנשים כאן, על הכביש ובצדיו, בבתים ובמסעדות, הם מהטובים שיש לישראל להציע. מכניסי אורחים ונדיבים ומצחיקים וחכמים, אנשי סיפור וספר וסיר (וראקיה כמובן).

גילה יעקבי גורביץ', ראש תחום תיירות ותרבות ברשות לפיתוח הגליל, רואה מה קורה בשטח ובונה כבר על סוף העיקול בדרך הקורונה. "יש ביקוש תיירותי גדול מאוד, תיירות חברתית ושיתופית, ודרישה ישראלית להגיע לאנשים עצמם, לא למקומות המסחריים. אנשים מחפשים תוכן", היא מדגישה, "ופה אפשר לחבר אותם לדיאטנית ולסדנאות על צמחי מרפא ולעגלות בירה ולעמדות כנאפה. יש כאן מקומות מדהימים עם נוף אדיר, נשים רוקמות ושוק איכרים, בכל כפר יש דברים שאין לתאר".

על פי מג'די עבד אלרחמאן, מנהל פיתוח כלכלי ותיירות באשכול בית הכרם, "התיירנים הם חלק מהעסקים הקטנים ומנוע צמיחה חשוב לכלכלה המקומית, ולכן חשוב לנו לתמוך בהם". יוזמת "כפר ביקרתם?" מנסה לעשות את כל זה, ולקדם על הדרך את היישובים, התשתיות, ההון אנושי וצרכי התושבים עצמם. "זאת הזדמנות גדולה להגיע להבנה קהילתית שצפה מהשטח כלפי מעלה. הציר כולו מרוויח מזה, גם מדובר במסות וגם אם בסיורי קפסולות קטנים ומצומצמים בסופי שבוע", הסבירה גורביץ'.

"החיבור באזור חוצה דתות", תיאר מג'די פראג', רכז התיירות ברשות המקומית ראמה, מורה דרך ומורה לשל"ח, שליווה אותנו ביום השני, "וזה חלק מהמסר שאנחנו מנסים להעביר הלאה". בתחילה, תיאר, "המטרה הייתה לגרום לתיירי האוכל לבלות שעה אחת בלבד באזור, לספוג משהו מהתרבות, להעיר את הרדומים". עכשיו, כשהכול מתחיל להתחבר, השעה הזאת יכולה להפוך בקלות ליום, יומיים, שבוע שלם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully