צילום: סתיו כץ,

קארמה בע"מ

מיכל אפשטיין הקציבה לעצמה שבוע אחד בלבד של בכיינות, ואז חזרה לעבוד. התוצאה היא סיפור הישרדות עם סוף טוב, וקארמה טובה לא פחות

"יצירת המופת שהיא OK Computer חזתה את העתיד, ומתאימה לחלוטין לשמש פסקול שילווה את 2020. למעשה, קשה להאמין שמילות השירים וניסורי הגיטרה באלבום נוצרו לפני שהאייפון ומסכי הזום השתלטו על חיינו. בצל מגיפה עולמית ומציאות פוליטית מורכבת, קל מאוד להפוך לאדם שממהר לשפוט אחרים בזעם. חשוב לזכור, עם זאת, לא לאבד את עצמך ברגעים האלה. זה שיעור המבוא של 'קארמה פוליס'".

יותר משני עשורים אחרי שיצא, חוזר האלבום המיתולוגי של רדיוהד להדרן נוסף, סבב השמעות מי יודע כמה שעוסק במשטרת הקארמה ובניכור החברתי, בבדידות המובנית של בני האדם ובכיבוש הטכנולוגי המזדחל. המילים למעלה, חלק קטן ממאמר סטודנטיאלי שפורסם באריזונה לפני חודשים ספורים, פתחו פרויקט שכותרתו הייתה "האלבום שחזה את העתיד". איכשהו, ידענו את זה כבר ב-1997.

לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל

קארמה פוליס הייתה בכלל - כולם כבר מכירים את הסיפור - בדיחה לא מאוד מתוחכמת של חברי הלהקה, אבל עם קול כזה, וגיטרות כאלה, אף אחד בקהל לא שמע את הפאנץ'. האמת היא שאף אחד לא צריך. שימו קארמה ומשטרה, יקום ובני אדם, על אותו ריף, וכולם יתחילו לזוז לפי הקצב.

12,000 ק"מ לערך מאריזונה, ושלושה גילגולי חיים לפחות מאז 1997, רחוב שינקין בתל אביב מדבר גם הוא קארמה. כך גם מיכל אפשטיין ו-EATS.

מנוער, אבל לא מעורבב

להציל את תל אביב עם שוט-גאן

לכתבה המלאה
תנופה מהרגע הראשון. EATS קפיטריה (צילום: מתן כץ)

הסניף השני של הקפיטריה האורבנית נפתח ברחוב חודשים ספורים לפני שהנגיף כיסה אותו באבק. "היה לנו פה מדהים בהתחלה. מהיום הראשון שפתחנו, המקום היה בתנופה. משהו טוב קורה לשינקין, וזה היה מעל ומעבר למצופה", שיחזרה אפשטיין בשיחה עם וואלה!, "אבל הסוף ידוע".

הסגר הראשון הפתיע כמובן את הצוות, אך אפשטיין הייתה באופוריה, כהגדרתה, "בקטע טוב. פתאום היה לי שניה להיות עם הילדים בבית. אנחנו עובדים פה בקטע מטורף, וברגע אחד הייתה איזושהי עצירה. זמן איכות, מנוחה, בלי לרוץ אוטומטית לעבודה, ועם להיות בערבים בבית". אותה תחושה אופורית, הודתה מיד, עברה מהר מאוד.

המיסיונר

השרוט שעשה מהפיכה

לכתבה המלאה
"לא התבכיינו ולא נהנינו". EATS קפיטריה (צילום: מתן כץ)

לאחר "שבוע ראשון של הלם" התכנס משולש השותפים של EATS - אפשטיין, בת זוגתה אדווה חמו ויונתן קובארי - והתחיל לחשוב. "לא התבכיינו יותר מדי ולא נהנינו מזה יותר מדי. ניסינו להבין מה העסק צריך, ומה עושים, ומהר מאוד הבנו שאנחנו צריכים לנסות לעשות את כל הדברים שלא הצלחנו לעשות עד עכשיו, בגלל העבודה והעומס. כל הדברים שלא הגענו אליהם. לא רצינו לשבת שנה ולבכות על כמה גורלנו מר, אז החלטנו למקד את כל האנרגיה הזאת בעסק".

מיקוד האנרגיה הוביל להקמת אתר מכירות שהיה בתכנון מאז הקמת הסניף הראשון בשדרות בן גוריון בעיר, אך לא יצא לפועל. "יש משהו בלהזמין אוכל הביתה - בין אם זה המבורגר לעכשיו או אוכל מוכן למלא את המקרר לכמה ימים עבור המשפחה - שקצת מפוספס כאן", הסבירה אפשטיין, "אתה קצת מתפשר פסיכולוגית - על הטעם או הנראות או על החוויה בכלל, ואני התעקשתי שהחוויה שלנו תהיה דומה לזו שמקבל לקוח שנכנס אלינו וקונה משהו מהדיספליי".

זמן סוכר

העולם כפי שהכרנו אותו הולך להשתנות לחלוטין

לכתבה המלאה
"שאבנו כוח". חמו (משמאל), אפשטיין וקובארי (צילום: סתיו כץ)

בואו נעצור רגע לטובת מי שלא חווה את אותו "דיספליי" ונתאר אותו בפשטות כוויטרינת חלומות צבעונית, עמוסה ומפתה, שיכולה בקלות להתמקם ברובע לונדוני או בפינת רחוב ברוקלינאית. יש שם, בשגרה, קערות עמוקות של סלטים, כריכים מתפקעים ומאפי בוקר שהזכוכית מולם צריכה להתנקות כל כמה דקות, בשל טביעות הידיים החושקות וסימני האצבעות הרוצות לחטוף.

התחושות האלה, מוחשיות פחות אך אינטסיביות באותה מידה, עוברות גם אונליין, בתפריט המשלוחים והטייק-אווי המוצע באתר. התמונות מספרות את הסיפור וכמעט מייתרות את המילים. ובכל זאת - יש כאן ראשונות קטנות דוגמת ממרח שקדים ושום קונפי או סלט עוף ברוטב יוגורט-קארי, יש מק אנד צ'יז עם שלוש גבינות וצ'ילי קון קרנה, ויש ברדפודינג מלוח וגאלט גבינות עשיר, ומאפים מתוקים-מושחתים, בננה-פודינג וסמורס של מדורת-פיקניק אמריקנית.

בסופי שבוע מתחלק התפריט לשני חלקים מרכזיים - מארז בראנץ' מתוקתק לבוקר, ומארז ארוחת שישי אימתני, ובו, בין היתר, כבד קצוץ וחמוצים פריכים, עוף אורגני שלם שנצלה בחמאת טרגון ולימון, פירה חמאה ושמנת שמצליח לשרוד את האופנוע וגם חלה של ויז'ניץ וחצי ליטר מוס שוקולד ויין לבחירה, ועוד ועוד ועוד. זוהי, בתמצית, ארוחת שבת שעליה כותבים סיפורי פולקלור.

"רכבת ההרים עוד כאן". EATS קפיטריה (צילום: מתן כץ)

אפשטיין מעידה כי הקורונה כמעט סירסה אותה מבחינה מקצועית. "לא הצלחתי לשבת ולבנות תפריט, לחשוב על מנות. היה לי קשה למצוא את התאים היצירתיים במוח. היינו סגורות עם שני ילדים - בני שנתיים וחמש, גילאים חמודים אך קשים - בדירה קטנה בתל אביב. הייתה לי פנטזיה שאני אבשל המון דברים, אבל לא הצלחתי להגשים אותה. אני לא יודעת מאיפה שאבתי את הכוחות. מצד שני, זאת אחת הסיבות שבגללן הצלחנו לשרוד - אי-המנוחה, והמחשבה איך אפשר לייעל ולשפר".

הסגר השני, סיפרה, כבר "היה ממש קשוח", כהגדרתה. "אנחנו לא מפרי חוק, וראינו מהצד את התמוטטות הסולידריות. לא קיבלנו שום פיצוי, ופיתחנו המון פחדים לגבי העסק. שאבנו כוח מהשותפים, מהעובדים ומהלקוחות, וניסינו להתניע שוב הכול מחדש. לא האמנתי שיהיו עוד סגרים אחרי הפעם הראשונה. אמרתי שאין מצב, אבל רכבת ההרים המטורפת הזאת עדיין כאן, ואני רק מקווה שהיא תעצור".


ההליכה הזאת לפי הספר והתקנות לא הותירה משקעים מרירים. "אנחנו עסק שמאוד מאמין בקארמה, ולא שינינו את הדרך שלנו למרות כל התסכול", אמרה אפשטיין בשיחה שהתקיימה ימים ספורים לפני מה שאמורה להיות פתיחה מחודשת.

"אני אומרת תודה על כל לקוח שנכנס לכאן. אין ניסים ואין מזל. אנחנו עובדים מאוד מאוד קשה כדי לשרוד. וזאת הייתה השנה הזאת. הישרדות. אני מקווה שהכול יחזור איכשהו לקדמותו. אני מבינה שזה ייקח הרבה זמן, אבל השאיפה היא שאנשים יוכלו ליצור, להתפרנס ולעשות. בסוף התרבות והקולינריה הן מהות החיים".

תרבות, קולינריה - וקארמה.

EATS קפיטריה, הזמנות דרך האתר

  • eats
  • שינקין

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully