פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יפנית טובה עם *

      צילום: יח"צ, דרור עינב

      קיטו קאטו החדשה בדיזנגוף, היא יפנית שמגישה אוכל מכובד בתמחור הגיוני, אם תדלגו על כל מיני סממנים מיותרים בתפריט כמו סושי עם מוצרלה, ספייסי מיונז, ורוטב טריאקי לצד הסויה, תוכלו בהחלט להכניס אותה לרשימת היפניות הראויות בארץ

      לא חסרות מסעדות יפניות כאן, בתל אביב ובישראל בכלל. רובן, מן הסתם, מוציאות את דיבתה הרעה של קולינריית ארץ השמש העולה ברבים, עם אדפטציות זולות, להמונים, של אחד המטבחים העדינים והאנינים שיש. סושי מלפפון ואבוקדו עם תועפות סויה זולה הפך למחליף הרשמי של השניצלונים עבור רבים מילדי ישראל ובכל קניון וחניון אפשר תמיד למצוא סושיית פח ממש בזול.


      לצד שפע האין קסם הזה משגשג ז'אנר יפני נוסף: סושיות הנובו-ריש, שלא לומר ערסו-ריש. שם הסושי ממש לא זול אבל הווריאציות, הו הווריאציות. תחת לוגו היצירתיות מוגשים במקומות הללו מיני 'ספיישל' של סושי יוקרתיים ומעוררי חלחלה. בין אלו לאלו יש גם כמה מקומות יפניים לא נפוחים וראויים אבל אותם, נדמה, אפשר לספור על אצבעותיה של יד אחת בלבד.


      קיטו קאטו החדשה נפתחה לפני מספר שבועות בלוקיישן לא בדיוק צפוי. בדיזנגוף פינת בר גיורא, ממש בצמוד לסנטר, במקום בו פעל בעבר מועדון תרבות-בר-מסעדה רוסי שכשל וקודם לכן, במשך שנים, הקפה-בר בר גיורא. לא בדיוק המקום בו היית מצפה לפגוש מסעדה עם יומרות. גם המרחב שם, עם הגינה הנעימה והחלל הפנימי הלא גדול מדי תפור לגמרי על בית קפה או להבדיל על פאב מהסוג הישן, בו שותים בירות לרוב, לצד מיני טוגנים.

      קיטי קאטו מתנהלת לכיוון אחר לגמרי. כבר מעיון בתפריט ניכר שכאן מדובר במסעדה של ממש, עם הצהרת כוונות רצינית. גם החלל מושקע. הגענו בצהרי שישי מהבילים והגינה בחוץ לא הייתה רלוונטית כלל ועיקר, גם אם נראתה כייפית ועוררה פנטזיות נובמבר חד משמעיות. החלל הפנימי משלב נגיעות של עיצוב אלגנטי-עכשווי, במידה של סליז מהסוג שפוגשים יותר בברים. המיזוג עבד היטב, החלונות מיסכו את הרחוב והיה נעים.

      קיטו קאטו (יח"צ , דרור עינב)
      קיטו קאטו (צילום: דרור עינב)

      התפריט עורר תחושה מעורבת. מחד, נראה שמאחוריו עומד מי שמבין מה הוא עושה. מאידך, למעלה ממחצית הספיישלים באגף הסושי כוללים ספייסי מיונז, יש סושי עם מוצרלה ולצד הסויה מגישים עם הסושי גם רוטב טריאקי. אם הייתי כותב את המשפט האחרון בוואטסאפ או ברשת חברתית כזו או אחרת, זה היה הזמן להוסיף את אימוג'י העיניים הפעורות לרווחה, זה המבטא פלצות. מה לאנינות ועידון ולכל זה? תכף ומיד התחלתי לדמיין לעצמי את הדינמיקה, המוכרת מיותר מדי מסעדות פה, יפניות ושאינן: שף רציני שיודע את עבודתו, שבעלים המחפשים בכוח את טעם הקהל הרחב כפו עליו מנות מהסוג המבאס. הוא, מצידו, מנסה לעשות את המיטב במגבלות. יוצא מיש-מש. אבל יש מין ארוחות כאלו, בהן אתה מוצא את עצמך נע בסוג של סלאלום בנבכי התפריט. בקיטו קאטו זה הוכיח את עצמו.


      היינו בהרכב משפחתי, לא ממש מתים מרעב וגם לא בהכרח עם דחף לצרוך מנות יצירתיות. הלכנו על כמה נשנושי פתיחה וקצת סושי בהמשך. טטאקי טונה גומא (58 שקלים), סלט סשימי סלמון (54 שקלים) ומנה המכונה המבג (55 שקלים) וכוללת המבורגר מבשר ואגיו. שמחנו לגלות פתיחים שמחים וחביבים. עם הטטאקי הגיעו אצות, צנונית ומלפפון. הם היו טריים, נתחי הטונה היו איכותיים והתיבול/רוטב לא אגרסיבי כלל. זו הייתה התחושה גם בסלט הסשימי סלמון. מיני חסות, ירקות ואצות, עם סלמון טרי וטוב בוויניגרט יפני לא אלים. אלו היו שתי מנות שעשו בדיוק את מה שציפינו מהן ביום המהביל הזה.

      הבורגר, 220 גרם של ואגיו טחון, ברוטב דמי גלאס יפני, עם פרמזן וביצה עלומה לא בדיוק לקח ליפן אבל כל רכיביו היו בסדר גמור, תיבולו תקין וטעמו לא מי-יודע-כמה יוצא דופן, על אף הבשר המיוחס, אבל תקין ולמעלה מכך.

      קיטו קאטו (יח"צ , דרור עינב)
      מוס מסקרפונה יוזו (צילום: דרור עינב)

      עברנו לסושי, עם עירוב בין אגפי הספיישל והקלאסיקה והזמנו שני אינסייד אאוט סלמון ואבוקדו (38 שקלים כל אחד), אינסייד אאוט טונה מלפפון (40 שקלים), מאקי סלמון (33 שקלים), מאקי טונה מלפפון (36 שקלים), ספיישל רול מידורי לוקוס אינסייד אאוט (62 שקלים) וספיישל רול הנושא את השם הדוחה למדי פוסיקאטו (58 שקלים). כל הווריאציות היו טובות. לא מרהיבות, פיגוזיות או יוצאות דופן; ולא, רשימת הביקורת הזו לא תזכה למיתוג מז'אנר 'נס בעיירה'; אבל היה בסדר גמור. חומרי גלם לא ממש יוצאי דופן אבל טריים ואיכותיים באופן נטול פשרות, שמבוצעים במיומנות רבה ומעבירים חווית סושי ראויה ומדויקת. כן, צריך היה להתהלך בלבירינט בין מנת ספייסי מיונז כזו לאחרת ולהימנע מהטריאקי שהוגש לצד הסויה; אבל משעשינו כן, אפשר היה לאכול סושי בסדר גמור, טוב אפילו.


      סגרנו עניין עם מוס מסקרפונה יוזו (45 שקלים) שהגיע על בסיס ביסקוויט שקדים בליווי פירות יער אדומים. הוא היה לא מתוק מדי והיה בסדר בהחלט.


      אפשר וצריך לסכם את הארוחה הזו בחיוב. קיטו קאטו איננה המסעדה שאליה תגיעו במיוחד מצפון או דרום הארץ, אבל היא יפנית שמגישה אוכל מכובד בתמחור הגיוני; זאת כמובן בתנאי שמדלגים על סממניו המיותרים של התפריט. אם יצליחו לשמור שם על רמת חומרי הגלם והביצוע בה נתקלנו בארוחתו, ניתן יהיה לומר בהחלט שלרשימה הכה מדולדלת של המסעדות היפניות הראויות נוסף מקום.

      קיטו קאטו, דיזנגוף 64 תל אביב, 03-778-1101

      קיטו קאטו (יח"צ , דרור עינב)