יצאנו לפארק הלאומי ברמת גן בעקבות ג'וי גארדן, קפה-מסעדה חדש שנפתח שם לאחרונה עם הצהרת כוונות מבטיחה: לשדרג את חווית הביקור בפארק עם תפריט לא קצר, הכולל ארוחות בוקר, כריכים, סלטים, פיצות, פסטות ואפילו דגים כמנות עיקריות. פארקים בישראל הם לרוב לא מקומות שאפשר למצוא בהם אוכל, בטח שלא אוכל של ממש. בפארק הלאומי פועל סניף של רשת בתי הקפה קקאו. בפארק הירקון אין כמדומני אופציית אוכל כלל. בעולם הרחב זה לא ממש כך, פארקים הם מקומות שאפשר למצוא בהם בתי קפה וגם מסעדות. בוינה למשל, אכלתי בשנה שעברה במסעדת Steirereck הנחשבת והמכוכבת מאד (שני כוכבי מישלן ומקום של קבע בצמרת הדירוג העולמי של סן פלגרינו) הנמצאת ממש בפארק העירוני - השטאדפארק.
ג'וי גארדן אינה מתיימרת לספק אוכל עילי אלא לשדרג את חוויית הסתם הקולינרית של הפארק. אין להקל בכך ראש. כרעיון עקרוני, זו סנונית שהלוואי שיהיו לה המשכים במקומות דומים נוספים. הגענו לג'וי גארדן עם ציפיה למצוא מקום לא יומרני אך חביב, שנע על קו התפר שבין בית הקפה השכונתי של שכונת רמת חן, בה ממוקם הפארק, למסעדה המגישה אוכל בסיסי וחביב, שאפשר לחטוף באחת הריאות הירוקות היחידות בגוש דן.
הפארק הלאומי, בו לא ביקר כותב שורות אלו שנים ארוכות, התגלה כמקום חביב ונעים להפתיע. המון דשא, המון עצים, ברווזים ושאר בעלי כנף וגם רמת טיפוח העולה על זו המתקיימת בפארק הירקון התל אביבי. לג'וי גארדן חלל פנימי בינוני (כ-70 מקומות) ומרחב ישיבה חיצוני הפונים לאגם. הם מוציאים גם מחצלות למדשאה הצמודה. הצוות צעיר, טוב כוונות ומאיר עיניים אבל איש לא ידע על קיומה של הזמנתנו לשולחן, שנתבצעה כמה ימים בראש בטלפון. חיכינו דקות ספורות לשולחן שיתפנה והתיישבנו.
התפריט אכן רחב משמעותית מבתי קפה הממוקמים בלוקיישנים דומים (רשת 'קפה גן סיפור' למשל).
היינו שלושה ופתחנו עם סלק סקסי (39 שקלים), כרובית שזופה (42 שקלים) וסלט ניסואז (63 שקלים). במנת הסלק היו נתחים דקיקים של סלק (קרפצ'יו סלק בלשון התפריט) עם חומץ בלסמי, פיסטוקים, עלי רוקט וגבינת פטה. הרעיון היה פשוט אבל חיובי. הביצוע לקוי. יותר מידי בלסמי, פחות מידי גבינה, עלי רוקט עייפים ותחושה כללית של יד כבדה או מעט חובבנית בפס הקר.
מנת הכרובית השזופה מתיימרת לשדרג קמעא את הכרובית בתנור שהפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו בשנים האחרונות. הכרובית אפויה בתבלינים ומגיעה עם טחינה שחורה, עגבניות, בצל בסומאק ועשבי תבלין. קשה לומר שהייתה זו מנה משכנעת או משמחת אבל לא נתבצעו בה עוולות ביצוע קולינריות משמעותיות. לכן, להבדיל מקודמתה הכושלת, היא זוכה לציון עובר.
בסלט היו כל הרכיבים המתבקשים ליצירת ניסואז כהלכתו - עלי החסה, השעועית הירוקה, והעגבניות היו רעננים וטריים; תפו"א המדורה היו עשויים היטב, זיתי קלמטה טעימים וביצה קשה היו שם וגם נתחי הטונה האדומה הצרובה קלות עשו את זה - דג טוב, טרי, עם צריבה מדוייקת. אפילו פיצוחים חמים וטובים היו שם. הבעיה הייתה איולי הלימון שסחב את כל הסלט הזה מטה מטה. הוא היה עשוי לא טוב ונכח שם במאסות מופרכות שהעניקו לכל העסק מקדם שמנוניות מעיק ומיותר. חבל.
המשכנו עם פיצה מרגריטה (44 שקלים), פטוצ'יני מלנזנה - חצילים (54 שקלים) ולברק על טורטליני (98 שקלים). הפיצה הייתה סבירה ויותר. מלבנית בצורתה, עתירת מוצרלה, עם רוטב עגבניות לא רע. זו לא הפיצה שבעבורה תגיעו לפארק הלאומי במיוחד, אבל אם אתם כבר כאן אפשר לאכול ממנה סלייס או שניים. במנת הפסטה היה רוטב עגבניות סביר, חצילים, זיתי קלמטה, מוצרלה, עשבים ומעט צ'ילי. בסיס הרוטב היה בסדר, החצילים שמנוניים מידי והמוצרלה ניתנה בדוגמיות. איכשהו, עם הרבה פרמזן, יצאה פסטה עגבניות-חצילים סבירה. לו התקמצנו פחות על המוצרלה זה יכול היה להיות טוב יותר.
פלופ הארוחה הבלתי משתמע היה הדג. שני פילטים מהוהים של לברק שנצרבו מידי, ברוטב חמאת עגבניות סתמי עד מאד על טורטליני גבינות עם מלית דהויה. אף אחת ממנות הארוחה עד כה, גם המוצלחות פחות, לא הרגישה עד כדי כך מעאפנה כמו זו. שניים משלושת סועדי השולחן בחרו שלא לאכול אותה. חתמנו בפבלובה (49 שקלים) עם מיני פירות חתוכים טריים ורעננים ושאר תוספים מתוקים מידי.
ג'וי גארדן איננו מקום שאמור לעמוד בפריזמה ביקורתית קפדנית ומחמירה מהסוג השמור למסעדות משמעותיות. זה כולה מקום של אנשים צעירים חביבים שרצו להפוך את הפארק הלאומי למקום קצת פחות צחיח קולינרית. מטרתם זו מושגת, בעיקר בהקשרי הריק הגדול המתקיים שם. אבל נדמה שמרוב כוונות לאפ גרייד, ג'וי גארדן קפצו קצת מעל הפופיק. כמקום שעושה פיצות ומנות בית קפה סבירות הם לא רעים, גם אם קצת פיין טיונינג במטבח יעשה רק טוב. ככל שהדברים אמורים באשר למנות משמעותיות יותר - הלברק בחמאת העגבניות או איולי העוועים שחירב את הניסואז למשל - הם רחוקים משם מאד.
במילים אחרות, כדי שג'וי גארדן יהפוך להיות המקום שיהיה נעים לבוא ללגום ולנשנש בו משהו בפארק, קברניטיו צריכים לאמץ מידה של צניעות. מימד המסעדה מיותר למדי. די בבית קפה שאפשר לאכול בו מנות קצת פחות בנאליות מאלו שאנשים רגילים לקבל בבתי קפה, לשדרג בפיצה וקצת פסטות סבירות, וזהו. כשהמיקוד הזה יתרחש ובמקביל אליו תשתדרג גם רמת הדיוק בביצוע, אפשר יהיה לדבר על ג'וי גרדן כמקום החמוד ההוא בפארק. כרגע הוא עוד לא שם, רק בדרך, אבל לא צריך לקרות המון כדי שזה יתאפשר. מילת המפתח היא, כאמור, צניעות.
ג'וי גארדן, הפארק הלאומי רמת גן, 03-7793223
