אפונה היא אחת מהקטניות הראשונות שהחלה האנושות לגדל. היא תורבתה כאן, באזור המזרח התיכון, והתפרסה עם השנים מזרחה להודו, דרומה לאתיופיה ומערבה ליוון ואיטליה. היא מוזכרת כמאכל ידוע במשנה ובתלמוד והיה לה תפקיד חשוב במטבח האירופאי של ימי הביניים בשל היותה עשירה בויטמינים ומינרלים חשובים כמו חלבונים, ברזל, סיבים תזונתיים, ויטמין B1 ועוד.

ישנם שני סוגים של אפונה יבשה: אפונה ירוקה ואפונה צהובה.

האפונה הירוקה מוכרת בזכות המרק החורפי שרבים אוהבים, והאפונה הצהובה, צוברת אט אט פופולריות גם בארץ. בהודו וגם באתיופיה משמשת האפונה הצהובה להכנת נזידים סמיכים ועשירים והיא יכולה לשמש גם כתחליף במרקים לאפונה הירוקה המוכרת.

טיפים לבישול אפונה יבשה: חשוב לזכור כי אפונה יבשה איננה חייבת השרייה לפני הבישול. נהפוך הוא, השרייה ממושכת (יותר מיממה) תהפוך את האפונים לקשים מאוד לבישול.

זמן הבישול של האפונה משתנה בהתאם לטריותה. הוא יכול לנוע בין חצי שעה לאפונה עם תאריך תפוגה רחוק לשעה וחצי לאפונה ישנה מאוד.

למרות שאת התהילה שלה היא רכשה בזכות המרקים, ניתן להכין עם אפונה מיובשת כל מאכל מקבוצת הקטניות, מקציצות כמו פלאפל ועד ממרחים כמו חומוס (אחת המנות הלאומיות של יוון נקראת פאבה, ממרח העשוי מאפונה צהובה מבושלת).

נתחיל עם שתי מנות מאפונה צהובה המדגישות את רבגוניותה: האחת, פלאפל נהדר ופריך עם המון עשבי תיבול (שאפשר לטגן או לאפות) והשניה, תבשיל דאל עם תבלינים בהשראה הודית שקל מאד להכין.

למתכונים נוספים באתר סוגת

סוג האפונה השני והמוכר יותר הוא האפונה הירוקה, ממנה בחרתי להכין מרק מעט שונה מהמוכר, בהשראת מרק המיניסטרונה האיטלקי, שמכיל גם פסטה וירקות, ממש ארוחה שלמה בסיר אחד.