כחודשיים חלפו מאז נפתחה גסטון, מסעדת בשרים, במיקומה החדש בקרית שדה התעופה. קודם לכן היא פעלה ביישוב רעות. לא ביקרנו בה בגלגולה הקודם אבל מיתוגה מחדש כסטייק האוס לתושבי שוהם והסביבה, הביא אותנו לנסות לדגום אותה. יש כל כך מעט מסעדות בשר ראויות, שתמיד שווה לצאת שוב, להמשך המסע הסיזיפי בעקבות בשר ראוי.
מאחר שכל מסעדה חדשה בפריפריה מעוררת תקווה לשינוי מקדם הריכוזיות הגורף של תל אביב, יצאנו לגסטון חמושים בציפייה. שמחנו לגלות מסעדה מודרנית, מזמינה ונעימה אשר נראה שגם מנוהלת כמו שצריך. בשעת ערב חביב שם ממש. במקום קירות יש ויטרינות זכוכית עצומות, התאורה מצוינת והשירות נעים. כל מה שחסר להשלמת התמונה זה בשר טוב.
היינו ארבעה - שלושה קרניבורים מובהקים וצמחונית אחת, ששמה את נפשה בכפה והצטרפה לארוחה. התפריט בגסטון הוא של סטייק האוס לכל דבר ועניין, עם ראשונות בסיסיות ונטולות יומרה, כמה סלטים, סטייקים של סינטה-אנטריקוט-פילה, אופציות נתחים מיושנים על עצם ומספר אופציות למי שאיננו מעוניין בסטייקים (המבורגר, דניס, סלמון, חזה עוף ובורגר טבעוני).
פתחנו עם טליאטה (56 שקלים), אספרגוס קריספי (47 שקלים) וסלט קיסר (48 שקלים). האוכל הגיע במהירות וכלל גם את ערכת לחם הבית, על חשבון הבית. היו בו ארבע פרוסות, שמן זית-בלסמי, חמאה, צ'ימיצ'ורי וקרם חצילים. קרם החצילים והצ'ימיצ'ורי היו מוצלחים וכמותם גם הלחם. התקווה גאתה. אבל אז התחלנו לטעום את האוכל. במנת הטליאטה היו כ-80 גרם בשר נא שהגיע לצריבה על מחבת ברזל לוהטת. המלצר הוסיף בלסמי ויין אדום ועל המחבת היו גם עלי ארוגולה ופרמזן. די היה להביט במנה, עוד בטרם טעימתה, כדי להעריך שתהיה בעייתית.
טליאטה די מנזו היא מנה איטלקית גנרית. תמצאו כמותה בכל טרטוריה בסיסית ברחבי המגף. בשר נא, צרוב על פלטה לוהטת, מוגש עם ארוגולה וגילופי פרמזן. כדי שהבשר ייצרב נכון על הנתחים להיות דקים דיים. כאן היו נתחים עבים מידי. יותר מידי רוטב שפך עליהם המלצר; הרבה יותר מידי. וכך, במקום את הבשר הרגשנו את טעמי רוטב הבלסמי-יין אדום התוקפני, שלא לומר אלים, והבלתי מרשים בעליל. מכיוון שגם הבשר עצמו לא היה מוצלח, התקבלה מנה שכל כולה רושם ריק, ללא כל גיבוי קולינרי.
במנת האספרגוס היו שישה אספרגוסים שטוגנו במעטה פאנקו. הם נחו על רוטב יין לבן-שום-לימון עם ביצה עלומה במרכז. הצילחות קרן אסתטיות בת זמננו, אבל הטעם הרבה פחות. הרוטב היה בנאלי ולמטה מכך. האספרגוסים השמנוניים התגלו כבעלי מרקם סמרטוטי לגמרי. כשניסינו לחתוך אותם בסכין זה הלך קשה. טעים זה לא היה. כקודמתה, זו הייתה מנת רושם ללא גיבוי.
בסלט הקיסר, על בסיס חסות עם קרוטונים, פרמזן ורוטב קיסר, לא נתגלו עוולות יוצאות דופן. הרוטב לא היה מוצלח במיוחד אמנם. חסרו בו העומק והעזות של רוטב קיסר כהלכתו. אבל עלי החסה עצמם היו לפחות רעננים וטריים.
המבורגר גסטון (67 שקלים), התגלה כקציצה גדולה יחסית (250 גרם) של בשר קצוץ גס בינוני למדי. אפשר היה ללכת על בשר קצת יותר איכותי כדי להבדיל את המקום מבורגריה סטנדרטית. זה לא קרה. המבורגר בסטייק האוס צריך להרגיש אחר לגמרי. כשטעמנו את הנתח הגדול - 800 גרם ניו יורק סטייק - הבנו שהבורגר הבינוני היה החלק היותר טוב בארוחה. ניו יורק הוא נתח המבוסס על סינטה מפרה מבכירה על עצם, שאמור לקבל שפע טעמי עומק מהתיישנותו הממושכת. הנתח שקיבלנו התגלה כאפרפר במיוחד בטעמו. לא אופי בשרי, לא לעיסות המאפיינת את הנתח לא רכות וריבוי רבדים וניואנסים המאפיינים בשר טוב, וגם לא טעמי גן העדן של מגע צריבת הבשר והשומן. לא זוכר מתי אכלתי סטייק על עצם כה דהוי, סתמי ועגום. אפשר לומר זאת גם כך: געגועי להדסון, מסעדת הבשרים המצוינת באזור התעשייה של רמת החייל, לא היו כה מוחשיים מזמן.
התוספות - כרובית בתנור ואפונה ושעועית בתנור, ניתנו במינונים נדיבים מאד והיו תקינות. גם הפירה וגראטן תפוחי האדמה, שהזמינה הסועדת הצמחונית במקום עיקרית. זה, כמו גם ניו יורק צ'יז קייק (47) שקלים) אותה חלקנו לקינוח שהייתה סבירה, לא באמת שינה מאום. עיקר העיקרים כאן רחוק מלספק את הסחורה.
כאמור, הצוות היה אדיב, חביב ויעיל והאווירה נעימה. סיימנו מהצלחות אך ורק כי היינו רעבים, לא כי נהנינו. מהניו יורק סטייק אף הותרנו, גם אם לא קמנו מפוצצים. אז יש בה הכול, בגסטון; הכול פרט לבשר טוב.
עוד מסעדת בשרים מקומית שמבטיחה ולא מקיימת. עוד מסעדה בפריפריה שקיווינו שיהיה בה טעים. קיווינו והתבדינו. תם עוד פרק במסע הסיזיפי, המתסכל כמעט תמיד, לא רק בפריפריה, בעקבות נתח הבשר הטוב באמת.
גסטון, נגב 5 איירפורט סיטי, 08-926-5775
