הפנתרה הוורודה

שבוע לפני פתיחת הקונדיטוריה שלה, הלכה אור שפיץ להתייעץ עם איש עסקים, "מישהו גדול ודגול, שמנהל המון מסעדות מוכרות, אחד שמכיר ויודע".

זאת הייתה אמורה להיות שיחה עניינית על תמחורים ופוד-קוסט, דברים שבלב טבלאות האקסל של כל עסק אוכל באשר הוא. זה נגמר, כמו שאתם בטח יכולים לנחש כי שמעתם כבר סיפורים כאלה, בדמעות.

לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל

"הבן אדם לא מכיר אותי, ואחרי שיחה של 40 דקות הוא עוצר הכול ואומר לי: 'תקשיבי, את לא עושה שום דבר מיוחד. אם עוד לא פתחת, וגם אם כן, אם עוד לא שילמת שכירות ואם כבר התחלת לשלם, אני ממליץ לך - תסגרי. אל תפתחי אפילו. אל תפתחי'".

שפיץ ניסתה להכניס את השיחה לקונטקסט הנכון שלה. "אמרתי לו: 'תקשיב, המקום כבר מוכן'", אבל הוא התעקש. "לא כדאי לך, פשוט לא כדאי לך".

הנסיעה הביתה התנהלה במקטעים מסוכנים תעבורתית ומורכבים רגשית. הם כללו את אותן דמעות, שיחות שבהם "ייללה" לאמא שלה בבכי, ועצירות-שוליים להירגע. דבר אחד המקטעים האלה לא כללו, והשנה ומשהו שחלפו מאז הבהירו שחבל לחכות.

"אני בטוחה שהוא רואה ושומע מה קורה פה. אפילו המתווך שהסתובב איתי לפני ואמר שאני לא סגורה על עצמי בא ללחוץ לי את היד ביום של הפתיחה", היא מחייכת, "כשאני טועה, אני מבקשת סליחה. הוא לא".

ספוילר: יהיו עוד דמעות בריאיון הזה, אבל אל תחפשו התנצלויות. להיפך.

שפיץ בת ה-24 פרצה לתודעה כמתמודדת הצעירה ביותר בתכנית האפייה "בייק-אוף", אבל זה היה מהלך שנקודת המבט שלך עליו העידה יותר מכל על גילך. עבור הבומרים שבינינו, מדובר היה בפנים חדשות. עבור כל השאר, זאת הייתה כוכבת מוכחת שעשתה טובה לפריים טיים, ולא ההיפך.

העסק הזה הסתיים במקום החמישי המכובד, והתגלגל מאז לחלק המערבי ביותר של רחוב בוגרשוב בתל אביב, מטרים ספורים לפני שהוא נשפך בגמלוניות לים. אתם יכולים לשים וויז, או לשאול מישהו בצרפתית איך מגיעים. אתם גם יכולים להרים את הראש מהטלפון ולראות התקהלות עם הילה ורודה.

אין הרבה מקומות שמצליחים לתחזק תור שכזה ללא מניפולציות, אבל במבט אובייקטיבי יחסית מהצד, ובשעות בוקר שגרתיות לחלוטין של יום חול שגרתי לחלוטין, לא מזהים כלום חוץ מריח של חמאה באוויר. "אני לא רוצה שיגידו שזה 'המקום עם התור'", היא מתלוננת בחינניות, "אני רוצה שיכירו אותו כמקום עם הקינוחים הטעימים".

אני מנסה להתנגד ולהגיד שרוב בעלי העסקים ישמחו לגם וגם, אבל מוותר. הריח הכניע אותי והכריח אותי להיכנס.

אני תופס זווית אסתטית לכאורה על ספת האינסטגרם של שפיץ, מושיב אותה לידי וקם רק כל 40 שניות, כשמעריצה נוספת מבקשת סלפי. עשיתי ריאיון כזה עם אייל שני לפני חודשים ספורים, סמוך למזנון שבלב שרונה מרקט. כאן זה ה-Never Ending Story האמיתי.

"הן מבקשות את זה ומחכות שאני אצא מהמטבח. הן מוכנות לחכות גם אני באמצע משהו דחוף", היא מספרת תוך מודעות לעוצמת האהבה ולכובד האחריות. לעתים זה מידרדר ("הייתה פעם מישהי שהתחילה לצרוח. העליתי סטורי בדיליי, כבר לא הייתי פה, והיא אומרת לבנות בקופה 'אני יודעת שהיא פה, אתן משקרות לי, ראיתי עכשיו בסטורי'"), אבל ברוב המקרים זה מתוקתק באהבה. "מורידה את הכובע. יוצאת. מצטלמת. שמה כובע. נכנסת. ממשיכה לעבוד", כהגדרתה.

זה נשמע קליל, אז לא נדבר יותר מדי על המבטים האכזריים-מצחיקים שהיא הקריסה על שי מכלוף כשהוא צילם אותה "מקרוב מדי", וחשף את העדשה לתוצאות לילה ארוך של מעט מדי שעות שינה. אם אתם הייתם מתחילים לעבוד בשמונה בבוקר ומסיימים בעשר בלילה, אולי גם אתם הייתם פחות ידידותיים לצלמי וואלה! אוכל.

אני שואל אותה קצת על הקורונה ("חודש פתוח חודש סגור"), על מערך המשלוחים ההומה ("הצלחנו להקים משהו מתפקד בשלושה ימים") ועל הסניף החדש שצפוי להיפתח בקרוב ("יש לי מלא רעיונות בראש"), ועובר לתסריט הנקמה שהתגבש לי בראש כשהתכוננתי לביקור וקראתי את כל התגובות בערך למהלך המדהים שלה.

"מי שאומר לך שרעשי רקע לא מעניינים, משקר לך, אבל אם אני אתמקד בזה זה סתם יוריד לי", היא מסבירה, "אני מעדיפה להתמקד באנשים שכן מפרגנים, כן מרימים, לקוחות קבועים למשל שהפכו באמת למשפחה, ואם אני לא רואה אותם כאן בימי שישי אני שולחת הודעה אם הכול בסדר ומה קרה".

אני מתעקש: המצקצקים האלה - לקחת את כל מה שהם אמרו, את כל הזלזול, שמת בצד והמשכת הלאה. זה ברור שניצחת, אבל את לא מרגישה שהם עשו את שלהם והמשיכו הלאה, ליעד הבא?

היא מעיפה מבט על הטלפון שלי. "זה מקליט?"

"כן"

"********" (הבהרה קלה לגולשות שהן גם אמא של אור שפיץ: זאת הייתה פליטת פה, והיא התנצלה עליה איך שהיא קרתה).

החלל ורוד כמו ששמעתם, המדפים בתוכו ורודים והציפויים ורודים והאאוטפיט ורוד והפרגולה החדשה שתוקם כאן תהיה ורודה בוהקת, אבל זאת רק קוסמטיקה שעוטפת טעם.

המאפים טריים, חלקם קלאסיים וחלקם מגזימים את עצמם לדעת. יש פה קרואסון חמאה סולידי וספוליאטלה שמפזר פירורים וקריאות עונג במקביל. יש מגש עוגיות במרקם מושלם, וקינוחים צבעוניים, עוגות בת-מצווה מצופות קרם חמאה עשיר ומארזים לכל חגיגה אפשרית. אם אתם מאלה שחסר להם משהו בתוך כל מה שתיארתי עכשיו, הוא יקרה בקרוב. אבל בבקשה אל תהיו האנשים האלה.

"אנשים שלא מכירים אותי הם כנראה לא מהעידן שלנו, לא מהאינסטגרם, לא רואים את העבודה שלי. וואלה, יש דברים שאני נקרעת, יורקת דם", תיארה, "הוורידים האלה שיש לי פה ברגליים זה מעבודה קשה, זה בגלל שאני לא מוותרת, ושאני פרפקציוניסטית, ושאני רוצה שדברים ייצאו כמו שאני רוצה.

"אני שומעת המון תגובות, אנשים עם משפחות שמגיעים לפה ואומרים לי 'איזה כיף שאת הדוגמה לבת שלנו'. אנשים אוהבים את זה ומעריכים את זה", תיארה, "נשים בחופשת לידה שלקחו השראה ולא רוצות לחזור לעבוד במשהו שהן לא אוהבות, או כאלה שהתחילו לעשות דברים לעצמן בבית".

לדבריה, "אנשים אומרים לי ששיניתי להם את החיים. וואלה, זה עולם. בנות שלקחו חצי יום חופש מהעבודה והגיעו אליי לסדנאות בוקר אמרו לי ששיניתי להן את התפיסה. 'שאלנו את עצמנו מי זאת הילדה בת ה-22 שמעבירה לנו סדנה ואני כמו ממורמרת הולכת לעבודה'. זה הישג מבחינתי".

חגיגות יום ההולדת לבייקרי כללו שמחות וחיוכים, אך גם אירוע מבהיל בדמות פריצה למקום. "זיהינו מישהו שהסתובב פה במהלך היום, נכנס והתיישב, ואז הוא חזר בלילה כנראה, לקח כסף, עשה קצת בלגן, אכל שוקולדים ופינוקים", שיחזרה בדמעות, "זה עירער אותי, ואז יומיים אחרי זה לקחו לי את הטלפון. הרגשתי שחודרים לי ללב".

אנחנו ממשיכים לדבר רק עוד קצת על האירוע, ואני מנסה להחזיר את השיחה לפסים האופטימיים והמובנים מאליו שלה. מדובר, אני צריך להזכיר לי ולה במקביל, במטאור בוהק אך חשוף כמעט לחלוטין.

אז מה חסר לך עכשיו?

"שהמקום שלי יחזור להיות ורוד

להתקין את הפרגולה שבדיוק קיבלתי עליה אישור

וחתן"

באופן בלתי מפתיע לחלוטין, אני מרים גבה. "אחרי הפריצה והגניבה חטפתי כאפה. באותו מוצ"ש פחדתי גם שנכנסו לי לבית, אז קראתי לאחד השכנים שלי, שאני לא מכירה כל כך, שייכנס איתי פנימה. אמרתי: 'אלוהים, את חייבת בעל, חייבת!'".

לא מזמן נפגשה שפיץ עם איש עסקים נוסף. הזמן עבר והקבלות הצטברו, אבל היחס נותר זהה כמעט לחלוטין.

"הוא אמר לי: 'וואוו, באינסטגרם את נראית יותר נחמד'. אמרתי לו שזה משא ומתן, ושאם אני לא מסכימה איתו על המחיר, זה לא אומר שאני לא נחמדה. אנשים שנפגשים איתי ולומדים להכיר גם את אור אשת העסקים, מעריכים אותי יותר. אני הרי לא רק זאת עם הוורוד, ולא רק זאת שעושה סטוריז או ההיא שמלמדת להכין עוגות בבית".

גם פה - אל תעצרו את הנשימה שלכם חזק מדי - לא התרחשה התנצלות. יש כאלה שזה חשוב להם, ויש את אור שפיץ.