יש מסעדות שפועלות מתחת לרדאר. אסתר ביהוד היא אחת מהן. עדנה ברמת השרון גם היא כזו. הרדאר בהקשר זה הוא הרדאר התקשורתי. זה אומר שמנות חדשות באסתר ובעדנה לא מגיעות לסקירות במדורי האוכל, אף אחד לא קורא על התפריט העונתי העכשווי שם וגם מבקרי המסעדות לא נוהגים לפקוד את המקום. מאידך, מדובר במסעדות עסוקות במיוחד. כל אחת מהן ממוקמת בפרבר שבסביבתו מספיק אנשים שרוצים לאכול בחוץ מבלי שיהיו להם המון אופציות. הן תמיד מלאות ואוכלוסיית הסועדים מורכבת בעיקר ממקומיים, שנשבעים בהן.
עדנה ברמת השרון מוכרת לכותב שורות אלו היטב, לא בהכרח לטובה. אלוהים וכמה אנשים נוספים הם עדי לכך שמאד ניסיתי ליהנות בעדנה, להפוך אותה לסוג של מסעדת בית קל"ב. לא הלך. הנמכנו ציפיות, אם כן, בדרך לאסתר ביהוד מחשש שמדובר בעוד מקום שדרי הפרבר בו הוא פועל אמצו אותו לחיקם באהבה ועל הדרך אבדו את חוש השיפוט.
אסתר ממוקמת באיזור לא בדיוק נוצץ של יהוד, לצד מוסכים ובתי מסחר. מוביל אותה כבעלים ושף מאז נפתחה איציק בר סימנטוב. זו מסעדה מרובת חללים, פנימיים וחיצוניים, עם עיצוב נטול פאסון אבל חם ונעים. זה לא מקום שמנסה להיות מגניב. הוא מרגיש יותר מכל כמו ביסטרו עכשווי סולידי. ישבנו בפנים, בחלל לא גדול, הסמוך לבר. המסעדה הייתה מלאה. המון מלצריות ומלצרים התרוצצו בה אבל העסק הרגיש לגמרי בשליטה ונראה כמו מפעל שמנוהל היטב.
התפריט המהודק הוא סוג של מיקס בין קלאסיקות צרפתיות, איטלקיות, ים תיכוניות-מקומיות ואשכנזיות. הוא מחבר חציל בלאדי עם טחינה 'הר ברכה' עם הרינג וכרוב ממולא; וגם פפרדלה פירות ים עם פרגית שווארמה. אפשר לקרוא לזה אקלקטיקה מקומית, אפשר גם לקבוע שזה מיש-מש חסר הנמקה. להרכב המשפחתי בו הגענו, כולל סועדת צמחונית אחת, מערך המנות הזה התאים עד מאד. הוא איפשר שפע בחירה נעים ומזמין.
התחלנו עם הרינג הולנדי (48 שקלים), כרוב ממולא בשר (42 שקלים), סלט פטוש (42 שקלים) ומרק בצל (45 שקלים). האוכל הגיע מהר. ההרינג הגיע עם תפוח אדמה ובצל והיה עשוי היטב וטעים. הכרוב הממולא, עם מלית בשר, אורז וצימוקים אוזבקיים ברוטב בשרי מתקתק היה טעים ממש. הוא חשף בישול ביתי במיטבו, עם טעמים עמוקים וגורפים. ככה בדיוק צריך להיות כרוב ממולא. בשום מסעדה עירונית לא יעיזו לשלב מנה כזו בתפריט מחשש לאנכרוניזם. זה בעיני מיתרונותיה הטרומיים של מסעדת פרברים.
הפטוש, עם עגבניות, בצל אדום, פיתה מטוגנת והמון גבינה, חשף ירקות טריים ומוקפדים וגבינה מעולה; מרק הבצל היה עמוס ביין לבן, מתקתק ומלא בגבינה. זו מנת ביסטרו צרפתי קלסית, שלא לומר ארכאית, אבל היא הייתה עשויה ללא רבב.
סיכום הביניים העמיד את המחוג על הקוטב החיובי עד מאד. מנות כמו כרוב כבוש, הרינג ומרק בצל עשויות בקלות להיתפס כמיושנות אבל עם ההקפדה על חומרי הגלם לצד המצוינות הניכרת הן סיפקו את הסחורה בהצלחה יתרה.
המשכנו עם המבורגר (78 שקלים), פפרדלה בשר מפורק (89 שקלים) ושיפוד פילה בקר (95 שקלים). גם המנות הללו עשו את העבודה. ההמבורגר, מבשר אונטריב, הגיע בדרגת צלייה של קצת פחות ממדיום ונטרף במהירות. הבשר הקצוץ היה טעים טעים. הוא הגיע ללא לחמניה, עם פירה טוב ורוטב פטריות קלאסי לגמרי. חד וגם חלק: מזמן לא נתקלתי בהמבורגר טוב כל כך במסעדה.
אטריות הפפרדלה נעשות במסעדה, הן היו טובות ממש. הבשר המפורק, רך-רך, בבישול ארוך מאד, בצירוף הרבה פרמזן, היה מצוין גם הוא. פשוט, בסיסי, אבל עשוי ללא קיצורי דרך ומוצלח מאד.
שיפוד פילה הבקר - 150 גרם בשר אדמדם וטוב סיפק את מה שקיווינו ממנו: חלבון נקי נטו לא רב מידי, נטול שומן לגמרי. רוטב השמנת-קוניאק-פלפל היה באמת מיושן, צרפתי קלאסי כמו שאיש לא מרשה לעצמו להגיש היום. הוא היה מיותר בעיני אבל והדגיש, שוב, את החופש המוחלט שלוקח לו השף בר סימנטוב, שלא ליישר קו עם מה שנתפס כעדכני. רוב הארוחה זה נכח בהקשר חיובי. עם הרוטב המעט מיותר הזה, בהקשר חיובי פחות.
חלקנו עוגת גבינה קרה (42 שקלים) בינונית למדי, הרבה פחות טובה מכל המנות לפניה. זה קצת הפתיע לאור ההקפדה הניכרת עד אז אבל לא באמת שינה את תחושה.
נורא טעים באסתר. בעצם, אם מנסים לחשוב, כמה מסעדות ביסטרו פרברים ראויות באמת אנחנו מכירים? מעטות, אם בכלל. במובן זה, אסתר, למרות העדר היומרה, היא שיחוק לא קטן. האוכל הצרפתי-איטלקי-ים תיכוני-אשכנזי, חלקו בסגנון עדות הרטרו, עשוי כמעט ללא דופי ועם המון אופי. הוא מצליח להגיש את כל המנות המוכרות מבלי לשדר גנריות משמימה. גם התמחור הגיוני.
מדובר, לפיכך, במקום שראוי שיגיעו לאכול בו לא רק מישובי בקעת אונו, לארוחה נטולת יומרות עם שפע אינטגריטי. לרשימת המועדפים הפרטית של כותב שורות אלו הוא כבר נכנס בעקבות הארוחה שתוארה ברשימה זו.
אסתר, דרך העצמאות 8, יהוד, 03-632-5852
