המוסד

    המוסד: עדנה – מקיוסק למסעדה מלבלבת

    דרך ארוכה עבר הקיוסק של עדנה ברמת השרון, שהוקם ב-1958, ועד למסעדה שהיא היום. איזה קצינים אהבו אותה, מה קרה לבלוקים בתקרה ואיך הגיע ביף סטרוגנוף למסעדה פרסית

    • עדנה
    גרדה גלזר
    בתפריט עשרות שנים. ממולאים במסעדת עדנה (צילום: נמרוד סונדרס)

    תעודת זהות

    שנת הקמה: 1958

    בעלות אז: עדנה ושמעון נאמן.

    בעלות היום: אבי נאמן.

    אז בתפריט: דג מלוח, כבד בקר (כבד עוף היה יקר), מרק ירקות פרסי, טחינה, סלטים, ממולאים (אחת המנות הוותיקות ביותר בתפריט).

    היום בתפריט: קוסקוס מפרום, גונדי, ממולאים, עלי גפן, קבב כבש, ביף סטרוגונוף ועוד.

    עוד בוואלה! NEWS

    מעבר למה שדמיינתם: הנה כל הדברים שרכב הפנאי שלכם יכול לעשות ולא ידעתם

    בשיתוף HONDA
    לכתבה המלאה

    מיקום ובעלות

    בסוף שנות ה-80 פתחו עדנה ושמעון נאמן קיוסק קטן. בהמשך שופץ המקום והפך למסעדה של ממש. עם השנים נכנסו גם ילדיה לעסק, ובשנות ה-80 הוא עבר לידי בנה, אבי נאמן, שמנהל אותו עד היום. בנה ניסה לפתוח סניף נוסף גם בתל אביב, אך לאחר תקופה ראה שהוא אינו יכול לחלק את זמנו כראוי בין שני המקומות, מבלי לפגוע ברמת האוכל. הוא נשאר בעדנה המקורית, ומכר את החלק התל אביבי.

    אבי נאמן ובנו במסעדת עדנה (צילום: נמרוד סונדרס)

    היסטוריה

    עדנה עלתה ארצה מפרס בשנת 1949. החיים לא היו פשוטים, המשפחה התגוררה במעברה והיה קשה למצוא עבודה. בתחילה עדנה ניסתה לעבוד כפלאחית בשדות רמת השרון. לימים החלה לעבוד במעון לילדים עזובים של זוג ייקים, פאני והרמן. היא עבדה שם כטבחית ולמדה מהמבשלת הפולנייה, פרומה, איך להכין קניידלעך, צימעס גפילטע ודג מלוח. לימים הביאה את האוכל הזה לשולחן האוכל הביתי ונהגה להגיש בשולחן ביתה אוכל מזרח אירופאי, לצד האוכל הפרסי.

    ב-1958 פתחו בני הזוג נאמן קיוסק קטן, במקום שהיה שומם, למעט דרך עפר קטנה, שבה נסעו עגלונים. העגלונים נשאו קרח וחלות דבש שאליהן עוד היו דבוקות הדבורים. הם היו מוסרים לעדנה את הדבש, והיא נהגה להכין להם אוכל, לרוב חביתות, כי זה מה שהיה באותן שנים. בקיוסק נמכרו גם טבק למקטרות, גזוז וסיגריות. ילדיה של עדנה נהגו לעזור להוריהם בקיוסק.
    למרות שהיו אלה שנים של מחסור, אבי מספר שארוחת השבת אצלם תמיד הייתה משתה. " לא יודע איך היא עשתה את זה", הוא אומר. תמיד היה על השולחן חמין פרסי, חצילים מטוגנים עם ביצים חמות, תבשיל דלעת מתוקה ועוד.

    ב-1963 ביקש ראש המועצה להרחיב את הקיוסק, ולבנות במקום מסעדה. הוא שאל את עדנה למה התקרות בקיוסק כל כך נמוכות, בקושי 2 מטר גובה. היא הסבירה, שכשבנו את המקום, לא היה כסף לבלוקים, לכן התוצאה הסופית הייתה המינימום שבמינימום.

    לאחר השיפוץ הפכה עדנה למסעדת פועלים, ששירתה את עובדי אזור התעשייה הסמוך, עם מאכלים ביתיים. עדנה שימשה כטבחית, שוטפת הכלים והמלצרית. היא התקשתה להביא מלצרים לעבודה, כי באותה תקופה, סבל מקצוע המלצרות מתדמית גרועה.

    הקירות במסעדה מספרים את הסיפור

    ניימדרופינג

    רבים מקציני צה"ל, כולל הצמרת הצבאית, התגוררו באותה עת באזור רמת השרון, והגיעו לאכול שם בהמוניהם. קצינים גבוהים כמו אברהם יפה, עזר וייצמן, רחבעם זאבי (גנדי), חיים בר לב, דני שפירא, אריה יריב ועוד. אחרי 1967, מיד לאחר המלחמה, כל חייל היה מלך, וכך גם התקבל במסעדה. הקצינים העריצו את עדנה ועצרו לשוחח איתה. מאחר שהייתה אשה חמה ונחשבה לאשת שיחה מוצלחת, רבים מהלקוחות עמדו ושוחחו איתה במשך שעות. היא יצרה קשר אישי בקלות, וכל אחד רצה לקבל ממנה את מנת תשומת הלב שלו.

    מלבד הקצונה הבכירה הגיעו למסעדה המון מפורסמים מתחומים אחרים: שחקנים, אנשי טלוויזיה, אמנים, ובראשם יוסי בנאי, שאהב מאוד את התבשילים הפרסיים. אבי בוחר לשמור על פרטיותם של הידוענים שאכלו אצלו, ולא נוקב בשמות מפורשים.

    מכינים את העוגות בעצמם. עדנה (צילום: נמרוד סונדרס)

    מאז ועד היום

    עדנה עבדה במסעדה עד שנות ה-80. כשהתעייפה, החליף אותה בנה אבי, שלמד מאמו את רזי המטבח הפרסי. בתחילת דרכו הוא דווקא פנה לאמנות. לאחר מספר שנים בתחום, גם בחו"ל, שב למסעדה. בהתחלה לא היה לו ביטחון, והוא הוסיף לתפריט גם שווארמה ופלאפל, לצד תבשילים פרסיים. בהמשך מצא את דרכו וחזר לתבשילים.

    דרך ארוכה עבר המקום מאז הביאה עדנה את השפעותיה של פרומה, הבשלנית הפולנייה, ושילבה אותו בבישוליה הפרסיים. אבל משהו במצעד הזה נחקק במקום, ובאקלקטיות של האוכל הביתי שבו. אבי ירש את האקלקטיות, שניכרת בתפריט: בין מנות הדגל אפשר למצוא, זו לצד זו, תבשיל סבזי פרסי - נתחי בשר בלימון פרסי עם המון ירק, לצד מנה כמו ביף סטרוגונוף. בחגים תמצאו כאן גם מארזים של גפילטע פיש וקניידלעך. מעבר לאוכל הביתי, המסעדה פנתה גם לכיוונים אחרים, ובהצלחה יתרה. למשל בופה בוקר, שהחל את דרכו בימי שישי, וכיום פועל במהלך כלי ימי השבוע. המקום גם לא מפגר אחרי טרנדים בעולם המסעדנות, ודואג לייצר בעצמו חלק ניכר מהדברים: את הלחם והעוגות מכינים במקום, מיישנים את הבשרים, כובשים את הסלמון ועוד.

    במסעדה יש המון לקוחות קבועים. אנשים שאוכלים בה לפעמים גם 3 פעמים בשבוע, והמלצרים כבר יודעים מה הם אוהבים. הרבה זוגות נפגשו כאן, הזמינו את הבעלים לחתונה, וגם הגיעו עם הילדים בהמשך.

    בעוד כחצי שנה יוציא אבי ספר, שיספר את סיפורה של המסעדה, לצד מתכונים המזוהים עמה.

    מה כל כך מיוחד כאן?

    מסעדנות זה תחום מטורף, לכן הסוד הוא המון אהבה, תשוקה ויצירה. זה הבית שלי. חשוב לי גם שאנשים ירגישו פה מחוברים, וייצאו עם חיוך.

    הסוד לאריכות ימים

    חשוב לעשות הכל באהבה ובכישרון, לצד נחישות גדולה מאוד. יש עבודה מאוד קשה מאחורי זה, אבל אנחנו אמורים לאהוב את מה שאנחנו עושים.

    עדנה. רחוב טרומפלדור 3, רמת השרון. 03-5494976
    לא כשר


    לעוד מסעדות שהן מוסד
    סטקיית מי ומי בתל אביב
    המוסד הירושלמי: מסעדת עזורה
    מתי המקלל - מוסד השתיינים בשוק לוינסקי

    מסעדת עדנה (צילום: נמרוד סונדרס)

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully