המוסד: מי ומי

שנת הקמה: 1969.

בעלות אז: משה כרובי, גרשון קרני.

בעלות היום: שולמית פורמן ובנו של קרני (שאינו רוצה להיחשף).

אז בתפריט: חומוס, סלט חצילים, צ'יפס, סטייק לבן, סטייק פרגית, שיפודי כבש, בוואריה ועוד. התפריט נשאר זהה במשך השנים

את המקום פתחו משה כרובי וגרשון קרני ברחוב שנקרא אז דרך פתח תקווה 35 (כיום מנחם בגין). ב-1971 נכנסו שני שותפים נוספים, אבי פורמן וקאשי שמואלי, ובהמשך נכנסו לתמונה גם שלום מחרובסקי ואברהם מלצמן. היום בעלי המסעדה הם שולמית פורמן ובנו של קרני.

משה כרובי, צעיר אדמוני נמרץ וחרוץ, עבד בשנות ה-50 כנהג ביקבי כרמל מזרחי. כשנסגרה הסטיקייה הראשונה בתל אביב שפעלה באותו מיקום, מסעדת ויקטוריה, קנה כרובי את המקום. הוא שינה את השם והרחיב את התפריט. בגוש דן היו אז כמה עשרות סטיקיות, ומי ומי התבלטה מיד. כרובי היה איש מקצוע בתחום המזון ולא התפשר על איכות. הסטנדרטים שהכתיב נשמרו במסעדה עד היום: הוא מעולם לא השתמש בבשר קפוא אלא טרי בלבד, לא הכניס לאוכל חומרים משמרים, ודאג שכל הסלטים ייחתכו במקום עם ההזמנה.

הצלחת הסטיקייה הובילה לשותפות, שנרקמה עם שלום מחרובסקי ואברהם מלצמן (כדורגלן מכבי תל אביב בעבר), והובילה להקמת רשת של סטיקיות. השותפות התפוררה במהרה, מלצמן עזב ופתח את דגים 206, שהפכה למעוז אוהדי מכבי, כרובי פתח את דלידג, ושלום מחרובסקי את מסעדת הגורמה מול ים. מי ומי חזרה לגודלה המקורי – סטיקייה קטנה על רחוב מנחם בגין.

מנות הדגל של המקום היו החומוס, סלט החצילים והמנות האחרונות - מוס שוקולד ובוואריה אגדית. לפי אחת הגרסאות, כאן הבוואריה הוכנסה לראשונה לתפריט, ומאז היא קינוח חובה בכל מסעדת בשרים. גם המראה של הבוואריה של ומי, מעוטרת ברוטב שוקולד ואגוזים, הפך לסטנדרט והכתיב למקומות רבים אחרים כיצד תיראה הבוואריה שלהם. בתחום הבשר נודע המקום בזכות קבב מיתולוגי, ונתחי הבשר הלבן והאיכותי שצלו על האש.

השם מי ומי ניתן למקום כמעין נבואה שהגשימה את עצמה – המקום שכל המי והמי באים אליו: בכירי צה"ל, בכירי המשק, שרים וחברי כנסת. כמקובל במסעדה צנועה, מבקשים כאן לא לציין שמות. רק מספרים שבתקופה ההיא, כשאלופים בצה"ל הרוויחו מעט, הם נהגו לבוא ולסעוד במסעדות פשוטות. עם השנים חלו שינויים מרחיקי לכת בשכר, בכירי המשק ואנשי הצבא עברו למסעדות נוצצות יותר ומנקרות עיניים, והשאירו כאן את מי שרק רוצה לאכול טוב.

מי ומי היא בין אותם מקומות מועטים, שלאורך השנים לא שינו דבר בהתנהלותם, כמדיניות מוצהרת. התפריט הוא אותו תפריט, כמות השולחנות זהה, ואם ייכנס לפה היום לקוח שאכל במי ומי לפני 40 שנה, הוא יזהה אותו בקלות. כיסאות הבר חגגו כבר את יום הולדת 40, וגם גריל הפחמים ראה אלפי נתחים נצלים עליו ב-40 שנותיו.

שולמית מספרת, שהאג'נדה שלהם היא השארת הדברים בדיוק כמו שהיו, והלקוחות הקבועים אוהבים את זה. גם רוב רובו של הצוות רץ עם המקום תקופה ארוכה. חלק מהעובדים נמצאים פה 20 שנה, לאחרים יש 10 שנות ותק, ויש אפילו מי שעובד כאן מהיום הראשון . הצוות ותיק, מיומן ומנהל יחסים משפחתיים לכל דבר עם הבעלים. שולמית מדגישה, שכאן אין בוסים - כולם יודעים את כל התפקידים, ואם מישהו לא נמצא - העסק מתקתק כרגיל.

כמות הלקוחות אמנם קטנה עם השנים, כי סצנת המסעדות בתל אביב גדלה משמעותית לאורך הזמן, והתחרות גדלה. אבל עדיין יש לא מעט קבועים, שמגיעים בימים והמועדים קבועים, ומקבלים את המנות שלהם בדיוק באותה מידת עשייה, כפי שהם אוהבים. בין הלקוחות יש דור שלישי של סועדים, שהתחנך על ברכי הבשרים של מי ומי. גם חלק מהשפים הידועים שומרים אמונים למסעדה, ושולמית מצטטת אחד מהם שאומר: "בכל פעם שאני מחפש סטייק טוב, אני בא למי ומי".

הקו המנחה – איכות המזון. הידיעה שאף אחד לא ישדוד אותך. פשטות, טיב, איכות וטריות.


לעוד מוסדות:
המוסד: אבו חסן
עזורה: מוסד הפתיליות הירושלמי
דיקסי: מוסד הכנפיים וההום פרייז של חיים כהן

שולמית: ארבעת המרכיבים מהסעיף הקודם.

מי ומי. מנחם בגין 35, תל אביב. 03-5601325. לא כשר
שעות פתיחה: א'-ו' 09:00-00:00 שבת 12:00-00:00