פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האוכל האירופאי הקלאסי הטוב בתל אביב

      צילום: יעל לאור, יעל לאור

      הארוחה הקודמת של אבי אפרתי בקפה נורדוי זכורה לו כאחת הטובות שאכל כאן בשנים האחרונות, כמעט שנה וחצי אחרי הוא הלך לבדוק אם הצליחו לשמור שם על הרמה

      קפה נורדוי נפתחה בראשית הקיץ שעבר ברחוב נחלת בנימין, לצד מלון בוטיק חדש שנפתח באותה תקופה. נכון לזמן הפתיחה זו הייתה המסעדה השלישית של קבוצת השותפים תומר שליו, רגב ושגיא עברון והשף עינב אזגורי. הקבוצה אחזה אז בבר א וין ובדא דא ודא, שניהם בכיכר רוטשילד, אלו היו מקומות מצליחים במיוחד, שנאלצו להיסגר. שגרירות צרפת בישראל, לה שייך הנדל"ן בכיכר רוטשילד בה פעלו שני המקומות, החליטה להפסיק את ההתקשרות עם הקבוצה. זה אף פעם לא נעים לראות מקומות טובים נסגרים. אם הם בקשיים כלכליים, מוטב כך ואין ברירה. מצער ביותר שמקומות טובים ומצליחים נסגרים שלא בגלל קשיים עסקיים. הקבוצה, שמרחב פעילותה הצטמצם מאד מאז, נותרה עם קפה נורדוי בלבד.

      קפה נורדוי יועדה להיות הזרוע היותר מסעדתית של הקבוצה. היא עוצבה באופן מושקע, עם מפות לבנות על השולחנות, בר יפה, שנדלייר גדול שיורד מהתקרה ואווירה של מסעדה של ממש. השף אזגורי, שכבר בנה לעצמו קודם לכן קרדיט בסרווסריה ובבר א וין, הרכיב תפריט שעיקרו מטבח קלאסי מצרפת, איטליה וספרד.

      הארוחה שלי בנורדוי עם פתיחתה, בסוף יוני שנה שעברה, הייתה מהטובות הזכורות לי כאן בשנים האחרונות. אזגורי העמיד אוכל נקי, חף ממניירות, שלא מצלחת את עצמו לדעת וטעים-טעים-טעים. בעיר שבה הפסאדה תופסת בהדרגה את מקום הקולינריה, שפסוודו יצירתיות מחליפה בה כבר מזמן את האמת, קפה נורדוי הרגישה כמו החדשה הכי משמחת שיש.

      האוכל בנורדוי לא שייך לז'אנר היצירתי. הוא לא מחדש ולא ממציאים בו דבר. עיקרו נסוב סביב ביצועים מצוינים, מוקפדים מן המסד ועד הטפחות, לקלאסיקות אירופאיות. במילים אחרות, זה לא המקום לאוכל שממציא את הגלגל אלא לאוכל בסיסי, כזה שמזכיר מנות מטראטוריות, מסעדות ביסטרו ומסעדות אירופאיות קלאסיות - כאלו שאכלתם בהן ועפתם ועכשיו אפשר לאכול גם כאן, עם מקדמי ההשקעה הכי גבוהים שאפשר. הערך הכי משמעותי כאן הוא הנאמנות למקור.

      קפה נורדוי (יח"צ , אנטולי מיכאלו)
      מוס פרמזן (צילום: אנטולי מיכאלו)

      יצאנו לבדוק, אם כן, האם גם שנה וארבעה חודשים מפתיחתו, נורדוי הוא עדיין המקום שעושה את האוכל האירופאי הקלאסי הכי טוב בתל אביב. הגענו בערב אמצע השבוע והמקום, שבתחילת הערב היה מלא כדי מחציתו בלבד, התמלא לגמרי בהמשך.

      יש מנות שהספיקו בזמן הלא ארוך מאז שנורדוי קיימת להיות מזוהות עם המקום וברור היה לנו שלא יוצאים בלי לאכול מהן. כזו היא למשל מנת מוס הפרמזן וסלמורחו (39 שקלים). סלמורחו הוא סוג של מרק על בסיס עגבניות מדרום ספרד, לא גספצ'ו אבל סוג של בן דוד. הסלמורחו היה מאוזן בטעמיו, חמצמץ, צובט במידה, קליל ונעים. מוס הפרמזן שבתוכו היה כמו ענן אוורירי, לא דחוס מידי, עשוי טכנית מצוין, עם נגיעת פרמזן/אומאמי קסומה. ברוסקטה צרה וארוכה שימשה לספיגת הטעמים. זו מנת נשנוש לחלוקה טעימה להפליא, עם איכות ממכרת. היא הייתה עשויה מצוין. במונחי תמורה לכסף מדובר ללא ספק באחד הדברים היותר מגניבים שאפשר לעשות בתל אביב בערב עם 39 שקלים.

      רצינו ארוחה שתכלול בעיקר את הקלאסיקות של נורדוי אבל בכל זאת רצינו גם ספיישל אחד. הלכנו על סלט סבידה (58 שקלים) עם ריג'לה, רימונים, בצל מוחמץ ויוגורט. זו הייתה המנה המאכזבת היחידה בארוחה. החמוץ מהיוגורט והבצל המוחמץ, המריר-חריף מהריג'לה ושאר התיבול יצרו מנה נטולת איזונים, שבשר הסבידה העדין התמוסס ונבלע בה לגמרי, עד כדי שאפילו לא נכח כניואנס.

      המשכנו עם פסטרמה חזיר (78 שקלים), שהייתה אושר גדול. 170 גרם בשר, עמוק טעמים ושמנמן, נהדר בעליל, שהוגש נטו על צלחת, עם קצת עלים מעל. המון פלפל שחור היה במעטפת, אפשר היה קצת פחות מזה, אבל אלו אינם אלא דקדוקי עניות. זה היה ביטוי לעבודת שרקוטרי מעולה, שמרמזת בין השאר גם על הנעשה במעדניית הבת הצמודה - נורדיניו. ליקקנו הכל בלי להותיר כל שריד ופליט.

      נקניקיות (88 שקלים) היו המנה הבאה. צמד הנקניקיות השמנמנות, על בסיס בקר עם גאודה, היו מושלמות; כאלו שעליהן אוהבי הז'אנר מפנטזים בחלומותיהם, לצד הדרינק המתאים. הן ישבו על פירה חמאתי טעים מאד, לצד לוביה ורוטב על בסיס ציר בקר. המון תוספת הייתה שם, קצת יותר מידי אפילו, אבל לרעבים זו מנה שתספק היטב את הסחורה בתמחור מתון עד מאד. אם מדמיינים את תל אביב בערב חורף קר, מנת הנקניקיות הזו עם בירה, סיידר אלכוהולי או יין תואם, תעשה את העבודה יפה מאד.

      עוגת גבינה במסעדת קפה נורדוי (יח"צ , עינב אזגורי)
      אי אפשר לדלג על עוגת הגבינה (צילום: עינב אזגורי)

      לא הרשינו לעצמנו לדלג על עוגת הגבינה (47 שקלים) לקינוח, זו שנאפית בחום גבוה שמותיר את התוך שלה רך ונימוח, כמעט נוזלי. אי אפשר שלא להשתמש במונחים מתחום המשפט והקרימינולוגיה לתיאור טעמיה - כן, היא פלילית.

      זו לא הייתה ארוחה מז'אנר ראשונות-עיקריות. קפה נורדוי איננו מקום כזה. יש בה מנות גדולות יותר או פחות אך רובן בגודל ביניים כזה או אחר. בעצם, ארוחה שם היא מן מצעד של מעדנים לחלוקה. ארבעה כאלו עם קינוח אחד ויין סגרו לנו לגמרי את הפינה. זה אומר שלא חייבים לבוא לנורדוי דווקא לארוחה מהסוג הקלאסי. האף שיש לה גינונים של מסעדה, הרכב התפריט בה נושק בעליל לגסטרו- בר.

      אם לא נספור את סלט הסבידה, פאלטה מבאסת לכל דבר ועניין, האוכל בקפה נורדוי ממשיך להיות טעים מאד. משמח שגם כמעט שנה וחצי אחרי הפתיחה זה כך. אפשר, כנראה, גם להתחלק פה ושם על מנה טובה פחות, אבל בבסיס מדובר באוכל חף מקשקשת ומצוין. הטמפרטורות מתחילות סוף סוף לרדת. אני כבר מדמיין את הקור והגשם בחוץ, עם צלחת פסטרמה חזיר ונקניקיות גאודה.

      קפה נורדוי, נחלת בנימין 27, תל אביב יפו, 050-338-8833

      חשבון קפה נורדוי (יעל לאור)