יש לי סימפטיה

צילום: אסף גורן, יח"צ

כל ביקור במסעדה פן אסיאתית ישראלית מכניס את אבי אפרתי לכוננות ספיגה, אבל דווקא נוצ' הרמת שרונית הפתיעה לטובה

מבין כל ערי הפרבר של תל אביב המתנהלות רובן כפרברי שינה מנומנמים, רמת השרון היא החריגה הבולטת ביותר לטובה. לא שמדובר בעיר הלוהטת ביותר במזרח התיכון או בתחרות כלשהי לתל אביב הסמוכה, אבל להבדיל מכמה מהשכנות לא מדובר במקום נטול חיים. כמו בפרבר, מקומות הבילוי והאכילה ברמת השרון אינם מנסים לקרוץ למי שלא מתגורר בסביבה ובנויים בעיקר עבור המקומיים. ברבים מהם נשמרה איכשהו לאורך השנים מידה של שכונתיות אינטימית נעימה. זאת להבדיל, למשל, מגנריות ההייטק המנוכרת והחלולה של מקומות הבילוי באזור התעשייה של הרצליה פיתוח הסמוכה.

נוצ', מסעדה פן אסיאתית, פועלת בלב שכונת מגורים שלווה ברמת השרון. היא מצליחה להתנהל מתחת לרדאר, לאו דווקא כסוד, אבל לגמרי כשכונתית למקומיים, כבר זמן רב. בעקבות ההצלחה היציבה שלה יזמו בעליה - קבוצת פו סושי, שתי מסעדות לא תל אביביות נוספות: קיסו בקרית אונו, סוג של מקבילה פרברית לנוצ'; ונישי בנתניה, הפריפרית יותר. בנוסף לשלושת אלו פתחה הקבוצה, רגע לפני פרוץ הקורונה, את בזאר 32 התל אביבית, שהחליפה את פו סושי שפעלה קודם לכן באותו במקום בבעלות הקבוצה.

נוצ' הייתה המודל הבסיסי לנישי וקיסו, מסעדות פן אסיאתיות לכל המשפחה שאפשר למצוא בהן הכול לכולם - מאגדאשי טופו עד סושי ומפאד תאי עד טום יאם, פו וראמן. בשתי האחרונות התפריט גדול ומגוון הרבה יותר וגם החללים רחבים הרבה יותר. כאן נשמרת איזו שכונתיות נעימה שכזו.

בשבוע שעבר

כיף טהור

לכתבה המלאה
פאד תאי, טעמים מאוזנים (צילום: בן יוסטר)

הגענו לנוצ' בשעת ערב מוקדמת של יום שישי, זמן שבו בימים כתיקונם מסעדות הומות בדרך כלל. בדומה למה שמסתמן למרבה הצער ברוב מסעדות ישראל מאז נפתחו מחדש לאחר הפסקת הקורונה, המסעדה הייתה רחוקה מהתפוסה המקובלת במשבצת הזמן המדוברת. אנשים עדיין חוששים לצאת מהבית וחבל, חבל מאד שכך.

למסעדה כמה חללים ובר גדול בצורת ח'. יש בה עיצוב אורבאני ואפלולית נעימה. לו נכנסנו אליה בתל אביב אולי היינו מרגישים שהיא עוד אחת מיני רבות. לפרבר השקט היא מביאה מגע עדכנות לא מאד טיפוסי בשילוב סולידיות שרלוונטית להקשר בו היא מתקיימת.

התחלנו עם נשנושי סושי: אינסייד אאוט בלאק אנד ווייט (54 שקלים) וסנדביץ' ספייסי סלמון (50 שקלים), לצד סלט סובה (48 שקלים). האוכל הגיע מהר. באינסייד אאוט היו טונה אדומה, מלפפון ובצל ירוק בציפוי שומשום שחור קלוי. בסנדביץ' - ספייסי סלמון ואבוקדו בציפוי שבבי בטטה קריספית. שניהם היו טובים מסוגם, עם דגה טובה, רכיבים טריים ורמת ביצוע ראויה בהחלט. לא ליגת העל של הסושי אבל הרבה למעלה מסתם תקין. סלט הסובה היה טוב פחות. לצד אטריות סובה היו בו מיני ירקות, נבטים, בצל ירוק, אפונת ווסאבי ושומשום שחור ברוטב גומא יפני. להבדיל מהביצוע המדויק של הסושי כאן בלט מאד בחסרונו הדיוק בתיבול הרוטב, שסחב אל הגס ובעיקר אל המלוח מידי.

נאם טוק סינטה - הפתעה נעימה (צילום: אסף גורן)

הציר הבסיסי במרק הפו (59 שקלים) בו המשכנו היה טוב במיוחד. בלטו בו מורכבות ועידון. אמנם נתחי חזה העוף היו מכובסים לגמרי ולפיכך יבשושיים, אבל הציר הטוב עשה את זה. עוד היו שם אטריות אורז, נבטים, בצל סגול, בצל ירוק וכוסברה. למרות יבשושיות העוף סימנו את המרק כמוצלח בסך הכול.

פאד תאי טופו (64 שקלים), לאגף הצמחוני בשולחן, כלל את כל החשודים המיידיים - אטריות אורז, ירקות שונים, נבטים, חביתה, בצל ירוק, כוסברה, בטונים גרוסים ורוטב צדפות. נוזלי התיבול היו מאוזנים ומדודים ובסך הכול, על תקן מנה שהיא המצאת הגנריות וממילא כשמזמינים אותה לא מצפים לגדולות ונצורות, זה היה בסדר לגמרי.

עיקרית נאם טוק סינטה (74 שקלים) הייתה הפתעה נעימה. היו בה רצועות סינטה דקות על אורז בצירוף כמה סוגי פטריות ובצל ברוטב סויה שחורה, פפריקה מעושנת וצ'יפוטלה. נתחי הבשר נשמרו אדמדמים למרות שהיו דקיקים. תערובת התיבול לא הייתה גסה כלל ונשמר בה אותו איזון שהתקיים בטעמי מרק הפו. הצ'יפוטלה והפפריקה המעושנת נתנו עומק נכון ורוטב הסויה השחורה לא הלך לגסות. מנה חביבה לגמרי.

לקינוח חלקנו סוכריות קרם ברולה (46 שקלים) - ארבעה כדורים חצי קפואים של קרם אנגלז עם תה ירוק יפני, עם קרמל מבחוץ, על קרם פטל, שהגיעו עם שיפודים בתוכם. זה לא מתוק מידי כמו שניתן היה לחשוש וגם לא כבד מידי ובסך הכול נחמד.

סוכריות קרם ברולה (צילום: בן יוסטר)

כל ביקור במסעדה פן אסיאתית ישראלית מכניס אותי לכוננות ספיגה. אני מפלל לא לפגוש שוב את מרבצי האומאמי-גלוקוז המחרידים ההם, מבוססי הסויה והסוכר לגווניו, שמככבים במסעדות מקומיות מהסוג הזה. במסעדות אחרות של קבוצת פו סושי כך זה נראה. אנחנו עדיין זוכרים היטב, למעשה טרם נרגענו, ממינוני המתוק במסעדת קיסו של הקבוצה. די חששתי שזה גם מה שיהיה כאן אבל נוצ' הפתיעה לטובה. היא אמנם גנרית אבל סולידיות האווירה בה נוכחת גם במטבח שנוטה רוב הזמן אל הקוטב המאוזן והמידתי.

זו אולי איננה מסעדה שיש סיבה מיוחדת להגיע אליה למי שלא נמצא או מתגורר באזור אבל לאלו שכן, זו אופציית 'כל המשפחה' סימפטית. לא רק שיש די מעט אסיאתיות בשרון, יש בכלל די מעט מסעדות שוות ביקור. בקטגוריה זו, נוצ' לגמרי ראויה.

נוצ', הסייפן 31 רמת השרון, 03-5403333

יח"צ אסף גורן

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully