פחמימה בוואדי

"בשל התפשטות המגפה והעלייה המדאיגה במספר הנדבקים ולאור המגבלות אותן הטלנו על שכונות בהן מספר הנדבקים גדול יחסית, יותאמו השנה הקישוטים למגבלות שנכפו על כולנו. נשמור על שמחת החג אך לא פחות חשוב מכך על בריאות התושבים"

הודעת ראש העיר חיפה עינת קליש רותם לא הפתיעה אף אחד. ברור שזה הדבר האחראי לעשות, ברור שזה הגיוני וברור שאף אחד לא מצפה לחגיגות בהילוך חמישי כשהנגיף עדיין משתולל כאן. ברור, עם זאת, גם שזה מ-ב-א-ס.

העיר, שרכבה בשנים האחרונות על גלי תיירות הפנים והחוץ של חגי דצמבר, לא מתכוונת לוותר עליהם כליל. אף אחד לא יכבה כאן את האור. שעון החורף מאפיל את הסימטאות והרחובות מוקדם מאוד, אבל פה ושם עדיין ניתן למצוא איזה אשוח שווה לסטורי, או קישוטים שברחו מהישיבה האחרונה של קבינט הקורונה.

אה, ואוכל.

מיותר כמעט לציין כמה טעים כאן. רק כמעט אבל, אז נציין - סיבוב קצר, לא יותר משעתיים, שעשינו לאחרונה עם ארז גולקו בפנינה הנסתרת שהיא ואדי ניסנאס (צוחקים, אנחנו יודעים שכל המדינה מכירה כבר, וגם אנחנו היינו פה כמה וכמה וכמה פעמים) חשף עבורינו שוב רצף ביסים משוגע, דוכנים עמוסי אוצרות (רק באיכות, לא במחיר) ובעיקר אנשים טובים שמותירים בפה (ובלב) אפטר-טייסט מתוק.

בקיצור, עשר תחנות חובה בוואדי ניסנאס, ושיהיה בתיאבון!

המכוניות קצת חוסמות את הכניסה למאפיית פלפלה, והמדרכה הצרה מונעת תנועה, אבל אם הגעתם לפה אתם לא באמת צריכים לזוז לשום מקום.

יש כאן טורטיות ולאפות, בסיסי פיצה מצוינים להקפאה או ישר לתנור, ויש גם מהלומת שמאל-ימין קטלנית של ג'יבנה ולאבנה. הראשונה תתאים כמעט להכול, מתוקים ומלוחים כאחד, והשנייה לכל היתר.

מאפיית פלפלה, ואדי 41, חיפה

הצאצאים של ויקטור הגדול ממשיכים את דרכו בחנות שהיא העוגן שהטיל הים בתוך העיר.

המסעדות החיפאיות לוקחות מכאן דגים טריים, פירות ים והשלמות ייבוא באיכות גבוהה. אתם יכולים - כמונו - לאלתר פיקניק שכולו צלחת גדולה של סלמון חתוך גס, לימון ואוזו כמובן.

דגי הוואדי, ואדי 32, חיפה

הלב של הוואדי פועם משני צדיו של הרחוב השקט, מעניק למבקרים הצצה של לפני, אחרי ובאמצע הארוחה.

משמאל "מועדון הממולאים" שמעולם לא היינו מוכשרים מספיק בשביל להתקבל אליו, מרוקן קישואים למה שבהכרח יהיה תבשיל מאמות. מימין מדפים צבעוניים של ירקות בשיאם, ורק בשיאם. ההיילייט - ירוקים נהדרים ונדירים יחסית, מעלי לשון הפר ועכוב, ועד סלק בר, ג'רג'יר וחוביזה.

אום אליאס, יוחנן הקדוש 33, חיפה

החנות הקטנה של פאטמה - קצת תנור, קצת כיריים, קצת דיספליי - מטעה קצת, אבל בוואדי הזה אין משמעות למטראז'.

כאן יש עונות, ומשמעות לעונות. כשאמא עושה בהרט, פאטמה מכינה מקלובה כתמתמה-צהבהבה. כשמסיק הזיתים הראשון יוצא לדרך, פאטמה אופה עוגיות מלתית כדי לחגוג. כשאנחנו היינו, זללנו ממולאים נוסח פרדיס, עלי גפן וכרוב עם תוך חמצמץ ונימוח, וגם קטאייף טבעוני ומוהג'נת, מעין רוגלעך מלוח, עשיר בזעתר טרי ובג'יבנה.

אלבית ביתק, יוחנן הקדוש 34, חיפה

מכירים את קלשיאת "לא טעמתם *** עד שלא טעמתם אותו אצל ***?" אז שימו "זיאד" בנעלם השני, ואבוקדו בנעלם הראשון, או זעתר, או סומק, או שולחן שלם של חליטות תה שיפות כמו שהן יעילות.

אלה תוצאות הליקוט. זה טרי עד כדי פתיחת קופסאות רנדומליות והסנפתן ללא בושה. זה בועט, קופסה-קופסה ותבליניה הטחונים במקום, ירק-ירק וההפתעה שהוא מביא לפה. וזול, כמה זול כאן, כמה מביך להגיע מהמרכז ולדעת מה עומק העושק במקום שהוא לא הוואדי.

הדוכן של זיאד, בסמטה שמחברת בין רחוב יוחנן הקדוש לרחוב הוואדי

החנות של מוסטפה קפאה בזמן. אין דרך אחרת להגדיר אותה, אבל נוסיף שזה רק לטובה.

המדפים עמוסים בקבוקונים, צנצנות, קופסאות וחבילות מובחרות. הטחינה נמזגת לשוטים, שמן הזית מלווה כצ'ייסר, והכול חד, מפה, מעכשיו. יש גם דבש חרובים עתיר סגולות, וממתק "גן עדן" שהוא יותר בריאות ממצפון, וחלבה עם טעמים עדינים שאי אפשר למצוא בסופר, וקפה, וגם חשק אדיר להישאר כאן.

הקפה של מוסטפא, בסמטה שמחברת בין רחוב יוחנן הקדוש לרחוב הוואדי

הקלאסיקות הצמחוניות של סטפן - חומוס ופול, למשל - מספיקות בשביל להחזיק מעמד, אבל הוא חזר הרבה אחורה כדי לפתוח לנו שולחן עמוס עוד יותר.

הייתה עליו פאתה בשתי גירסאות נהדרות ששידכה בין חומוס טחינה, יוגורט וסמנה, והגבירה את הגעגוע לניגוב פרה-קורונה. עוד מריחה ועוד מריחה, ביס נגיס מכדורי הפלאפל הלוהטים של "הזקנים", לימון אמיתי באף, ואף אחד לא רוצה לזוז מהפינה הזאת.

חומוס אלשאם, הוואדי 21 חיפה

חלון הראווה מעט מבלבל, מתעדף מהות על פני עיצוב, אז פשוט כנסו פנימה וקחו איתכם סל להעמסה. אתם תצטרכו אותו.

יש כאן עושר של תבלינים, קטניות ופירות יבשים, אבן יוגורט שכדאי להבריח תל אביבה ולהשוויץ במחיר וגם קולקציית עראק מרשימה שמתחילה בלבנון ונגמרת בשריפה שמחה בגרון. המדפים מתפקעים, המעברים צפופים, והשואו מינימלי. אנחנו קורים לזה חווית קניות מושלמת.

אפטייזר, ח'ורי 45, חיפה

אני שואל את ארז אם זאת קצבייה או אטליז, והוא לא מבין מה ההבדל, תוהה אם זאת לא סנדוויצ'יה בכלל.

בינינו, זה ממש לא משנה. ההגדרות פחות חשובות כאן, בטח כשהמאחורה גולש בטבעיות רבה כל כך קדימה, והכול שקוף ומבריק, חתוך ומוכן להגשה (ועם תו תקן חי-בריא). תמצאו כאן בשר ברמות גבוהות מאוד, נתחים ופרוסות, מגשים ופלטות, וגם כריך אחד צפוף-צפוף, עם עוד צ'ייסר כמובן.

אטליז אבו שקארה, ח'ורי 38 חיפה

מבחוץ חנות תכשיטים, מבפנים חנות תכשיטים עוד יותר מפתים. קופסאות-קופסאות מטורקיה, מלאות במעדנים ממדינה שכדאי כבר להשלים איתה, מסודרות על מדפי זכוכית, מוכנות להיחטף.

שכחו מהגירסאות המתועשות והאגרסיביות. כאן הכול עדין, הכול מדויק. פיסטוק הוא פיסטוק, מתקתק אינו סכריני. כמו החיים שהיו לנו כשאיסטנבול וירושלים היו חברות.

ממתקי עבאס אוגלו, דרך אלנבי 19, חיפה

אנחנו מסיימים את הסיור כבדים יותר, עמוסים יותר, מחויכים יותר. לא יותר משעתיים-שלוש יספיקו כאן. זהו אינו מסלול מפרך של "עצירות חובה" שהפכו מזמן למלכודות תיירים, אלא טיול רגוע, רגל ברגל, של עצירות חובה על אמת. קחו את הזמן להסתכל, לדבר והקשיב. זה גם הטיפ הכי חשוב ביום הזה.

"בשבילי הסיור הקולינרי הוא שליחות. זה הלב של כל העשייה שלי. אני עושה הרבה דברים, אבל זה המרכז", הסביר גולקו, "ברחובות האלה, בסיור הזה, אני יכול להתקרב ללקוח ולתת את האני מאמין שלי ואת האג'נדה שלי - בעד מקומות קטנים ועסקים קטנים, בעד חזרה לאדמה ולשורשים. המקום הזה מספק טריות ועונתיות ואמת, ואני משתדל להעביר הכול לקהל, תוך שאיפה לשנות מעט את אורח החיים של כולנו".

וזה כל הקסם של הוואדי - אנשים אמיתיים שהזמן לא קילקל, וחיפאים שעושים המון כדי שכולם יכירו אותם. "עם סיום המגפה, בכוונתנו לחגוג יחד ברחובות העיר המקושטים", הבהירה עיריית חיפה במה שהיא התקווה הגדולה של כולנו כרגע, "במטרה להחזיר אל העיר את המבקרים הרבים שנהגו לבקר פה טרם פרוץ המגיפה".

לפרטים נוספים על הסיורים של ארז גולקו