אני מעריץ אנשים שאוהבים את המקום השלישי, הרביעי או החמישי. כדורגל? לא חיפה, מכבי או בית"ר, אלא מכבי פ"ת, מכבי נתניה או הפועל רעננה. סיגריות? לא מרלבורו, וינסטון או קאמל, אלא נלסון, נובלס ופאל מאל. וכן הלאה. יש משהו קסום ואולי אף חתרני באהבה ובנאמנות לאנדרדוג, לאח החורג הפחות מוצלח, אך עדיין זה ששומר אמונים ונמצא שם באמת כשצריך אותו.
כך זה בכדורגל, כך זה בסיגריות, וכך זה בוויסקי. הגדולים תמיד יהיו שם, אבל הוויסקי הקטן, האח החורג, תמיד יעמוד בצד בביישנות ויחכה שיחבקו גם אותו. באירלנד יש שני אחים גדולים ומוכרים: ג'יימסון ובושמילס. יש להם אח אחד, אמנם חורג אבל עדיין שייך למשפחה, שנקרא טולמור דיו, והיום ניתן לו קצת תשומת לב.
אל תפספס
זרם לו בדם
מזקקת טולמור דיו נחה לה על גדותיו של נהר קלוד?ה (Clodagh) שזורם במרכז עיירה פסטורלית וירוקה בשם טולמור. הוויסקי שיוצא מהמפעל נחשב לאחד הוויסקים המשובחים שיצאו ממרכז אירלנד לאורך ההיסטוריה, וגם היום, כמעט 200 שנה לאחר ייסודה, מזקקת טולמור דיו מספקת לנו וויסקי עדין ומעולה.
בשנת 1829 ייסד את המזקקה מייקל מולו?י, שניהל עוד שתי מזקקות בעיירה, וקרא לה "טולמור", על שם המקום. לאחר מותו של מולוי, ב- 1857, החליף אותו אחיינו, ברנרד דיילי, ולאחר מכן בנו, שהיה איש צבא ואדם עסוק ללא פנאי. אותו בן, קפטן ברנרד דיילי, החליט להעביר את סמכויות ניהול המזקקה למהנדס המזקקה, בחור בשם דניאל א. וויליאמס (Daniel E Williams) כדי להוריד מעצמו את התיק הכבד של הטיפול בה. וויליאמס חי במזקקה מאז גיל 15, והוויסקי זרם בעורקיו יותר מדם, כך שהוא היה אידיאלי לתפקיד.
קפטן דיילי לא ממש התעניין במזקקה ובעניינים הקשורים אליה, וכשוויליאמס הבין שאין הרבה סיכויים לקבל מימון מבעל הבית כדי להרחיב ולשפר את המזקקה, החליט לעשות מעשה, קנה בכל כספו את המזקקה והשיג שליטה מלאה במפעל.
"תנו לכל גבר את הד?יו? שלו"
השינוי הראשון שעשה וויליאמס היה שינוי שמה של המזקקה ל"טולמור דיו" (Tullamore Dew). "Dew פירושה "טל" והיא גם מייצגת את ראשי התיבות של שמו של בעל הבית החדש: Daniel E Williams. השינוי השני היה נקיטת גישה שיווקית חדשה, שתשדר קלילות וסמכותיות גם יחד. "תנו לכל גבר את הד?יו? שלו" אמר הסלוגן של החברה, והוויסקי שלה, שהיה "פוט סטיל וויסקי" - עשוי ממאלט ושעורה לא מונבטת ומזוקק אך ורק בזיקוק דודי - קלע בול לטעם של אלה שהעדיפו וויסקי קליל יותר מהשאר.
אך בכל זאת לטולמור דיו הייתה בעיה גדולה עקב מיקומה במרכז אירלנד. הסביבה שסבלה מתשתיות הרוסות - מנעה מלקוחות פוטנציאליים מחוץ לאזור להכיר את הוויסקי ולהוציא עליו כסף. החברה הגיעה לפרשת דרכים בשנות ה-50 של המאה הקודמת וכדי לשרוד היה צריך פתרון מעשי. חשבו וחשבו ועלו על רעיון מקורי - ייצור ליקר וויסקי אירי.
וויליאמס שמע על משקה אירי מסורתי בשם "יין אברש" (Heather Wine) על בסיס וויסקי אירי, תבלינים שונים ודבש משיח האברש - וחיפש אחריו ללא הצלחה. האגדה מספרת שפליט אוסטרי מהמלחמה שברח לבריטניה, הגיע בסופו של דבר לאירלנד עם המתכון למשקה, והוא זה שהציע אותו למזקקת טולמור דיו.
מבעד לערפל
טולמור דיו החלה לייצר את הליקר החדש, ששמו "אייריש מיסט" (Irish Mist), והוא נמכר בכמויות יפות ומכובדות. האבסורד הוא שהצלחת האייריש מיסט גרמה למזקקה להיסגר, לא בגלל חוסר הצלחה, אלא להיפך: המזקקה פשוט הייתה קטנה מדי מלהכיל את הכמויות הגדולות של הוויסקי שיוצר. המפעל כולו הועבר לחלק אחר בעיר, שם נבנה מפעל גדול יותר. כיום מיוצר הטולמור מיוצר במזקקת מידלטון, ובטולמור העיר נותר רק מוזיאון שמציג את ההיסטוריה של המותג. למעשה הוויסקי מיוצר באותו מפעל בו רוקחים את הג'יימסון ורק בשביל לסבר את האוזן ולשלושת המותגים האיריים: ג'יימסון, טולמור דיו ובושמילס יש אבא אחד: "אייריש דיסטילרס גרופ".
כיום מייצרת המזקקה, לעומת שנים עברו, וויסקי בלנדד. שני מותגים גדולים משווקים על ידה ופה ושם ניתן למצוא בקבוק ישן נושן מחבית כזו או אחרת בן כמה עשרות שנים. הטולמור דיו הוא אחד הוויסקים שאני תמיד ממליץ לשתיין וויסקי מתחיל לשתות, בעיקר כי הוא לא מזכיר וויסקי. הוא מתוק, אוורירי, קל מאוד בטעמים ואיכויותיו אינן מפותחות מדי. הרבה קרח, שמש, סיגריה בפה ואלכוהול לפנים.
מותגים:
טולמור דיו - Tullamore Dew
התווית הירוקה שעל הבקבוק מזוהה עם הוויסקי הזה וכל כך מוכרת , עד שקשה להאמין שהוא לא אחד מהוויסקים הנמכרים בעולם. מדובר בבלנד פשוט של וויסקים בני 3 שנים פלוס, כשהיחס בין הגריין למאלט והשעורה הוא 40/60 לטובת הגריין. וויסקי טוב, קל ומתקתק, עדין ולא מחייב. מומלץ לשתייה בליל קיץ חמים, עם קוביית קרח או שתיים.40% אלכוהול.
טולמור דיו 12 - Tullamore Dew 12 years old
ידוע גם כ"טולמור דיו בלאק לייבל", למרות שכל קשר בינו לבלאק לייבל מופרך לחלוטין. וויסקי מצוין, שיצא לאוויר העולם ב-1995 למכירה בחנויות דיוטי פרי, אך לאור הצלחתו שווק לבסוף גם בחנויות רגילות.
בלנד של וויסקים בני 12 שנה ומעלה, כשהגריין מספק רק כ- 25% מכלל הוויסקי, מה שהופך אותו לעמוק, כבד ומלא יותר מאחיו הצעיר והירקרק. התווית השחורה נותנת פאסון מכובד יותר, והטעם מוכיח שגם טולמור דיו יכול להיות וויסקי רציני וטוב. מומלץ לשתות ללא קרח ולהתענג על כל לגימה. 40% אלכוהול.