בחזרה לעתיד

בטי סוואן היא עוד זמרת סול מופלאה שנשטפה בגלי התעשייה ונשכחה עם השנים. אוסף חדש ומלא מחשבה, שיוצא כעת בלייבל של חנות התקליטים בפורטובלו, לונדון -Honest Jon's , עושה חסד עם הווקאליסטית הרגישה מלואיזיאנה, ומגיש את הרגעים הגדולים בקריירה הקצרה אך האיכותית מאוד שלה, שצברה תאוצה בסוף שנות השישים והסתיימה בקול ענות חלושה בתחילת השבעים.

בשעת עריכת האוסף, המורכב בעיקר מהקלטותיה ללייבל קפיטול בשנים 1968-1970, המתעדים לבית הונסט-ג'ונס ניסו ליצור קשר עם היוצרת ולדלות ממנה מלה או שתיים על התקופה. לאחר תלאות נענו בשיחת טלפון קצרה: "הדבר הטוב ביותר בעסקי השעשועים היה לשיר, לעשות מוזיקה ולהתחכך באנשים מעניינים. לצערי, זה לא תמיד היה מאה אחוז הנאה, והיו זמנים מאוד קשים, אז פשוט הפסקתי". לא מעט מסתתר מאחורי האמירה השטחית לכאורה של סוואן, זמרת שחורה שפעלה ב(עוד)תקופה אפלה בהיסטוריה של ארצות-הברית, וסבלה מהקנטות רבות ומזלזול בגוף עבודתה.

האוסף המופלא (היוצא כהמשך ישיר לאסופה המוערכת שהוציא הלייבל ליוצרת הסול קנדי סטטון בתחילת השנה) חושף זמרת דרוכה ומלאת חיים שמתהדרת באיכויות ווקאליות נדירות ובקלילות כובשת, המזכירות את ארתה פרנקלין ואת מיני ריפרטון. את שמה של סוואן אפשר גם לשזור בקלות ברשימת היוצרות העכשוויות דוגמת מרי ג'יי בלייג', קליס וג'יל סקוט - עובדה המעידה על על-זמניותה של המוזיקה שלה. בחירות השירים של סוואן ושל המפיק שלה באותה העת, ויין שולר, מעידות על חיבתם הגדולה לקאנטרי דרומי, והשירים מדגימים את האלסטיות הקולית הטבעית של סוואן, ואת יכולתה ליצוק בהצלחה את השירים האפרוריים/כבדים לתבניות פופ-סול עגלגלות, יכולת הבאה לידי ביטוי בביצועיה לטוני ג'ו וייט, תמי וינט ומרל האגרד, הנחים באוסף לצד אינטרפרטציות מרעננות לקטעי פופ של הבי.ג'יז ולקלאסיקות של אוטיס רדינג. פנינה אמיתית.

בטי סוואן, "Bettye Swan" (הליקון)

"Handwriting", אלבום הבכורה של היוצר הקנדי הצעיר (18) קונור קירבי לונג, יצא לאוויר העולם בשבוע שבו התרחש הבלתי ייאמן - ויוצר האינדי הבלתי מתפשר Bright Eyes (קונור אוברסט) כבש - באופן בלתי מתקבל על הדעת - את שני המקומות הראשונים במצעד מכירות הסינגלים של המגזין "בילבורד" האמריקאי, מעוז המיינסטרים עלי אדמות. אז נכון שמדובר במצעד של מכירות סינגלים, כאשר רוב חברות התקליטים כבר כמעט לא מוציאות סינגלים למכירה, וכאשר המצעד האמריקאי הראשי נקבע על פי השמעות ברדיו, אבל בכל זאת, הקודם לבצע פעלול אפקטיבי שכזה היה לא פחות מפאף דדי.

בין אם אתם מיסטיקנים ובין אם לא, קשה שלא לרכוב על הסמליות ולהיאחז באמונה שהנה, כאשר קונור אחד הגיע להגשמה, קם לו יורש בנקודה אחרת על הגלובוס. כמו כן קשה להתעלם מהעובדה שהפעם הקודמת שנתקלתי בכישרון כתיבה מתפרץ שכזה בעולם האינדי היתה כאשר האזנתי לראשונה ל-Bright Eyes. גם אז היה ברור שמתחת להפקה הביתית והבגרות המהולה בתמימות פגיעה מסתתר לו יוצר פופ נגיש להפליא; פקעת לחנים המכוונת לשחקים.

ימים יגידו אם קונור הקנדי יגיע לשיאים של קונור האמריקאי, אבל, על הדרך, אלבום הבכורה שלו יגרום לטלטלה לא קטנה בקהילת הלו-פיי העולמית, בעיקר בשילוב המוחץ שבין רעש/טינופת דיגיטלית לאקוסטיקה נוגה, בין כתיבה מסורתית תמימה (שירים עטורי סומק דוגמת "טלפונים ממך" ו"Stoned Night") למניפולציה צלילית נטולת יומרה.

קונור לא פוחד להודות בהשפעותיו ולהתגאות באהבותיו המוזיקליות (רק בתקליטי היפ-הופ זכיתי לראות יותר קרדיטים של כבוד). חוסר הפוליטיקה מלא החן הזה מסייע לנטרל את היוהרה והפלצנות, ומוליך אותו למקום טרי וחדשני המבוסס על עבר ועל מסורת צלילית מוצקה. כך יוצא שהקטע הראשון באלבום נשמע כמו רצועה אבודה משיתוף הפעולה בין מניפולטור הגיטרה המשפיע Fennesz לסולן ג'פאן המתבגר בכבוד, דייוויד סילביאן. אחריה מגיעה יצירה סמיכה שנשמעת כמו שילוב בין מיודענו Bright Eyes להרכב האייטיזי המוערך Slowdive. שמות אחרים שקופצים לתודעה במהלך ההאזנה הם Notwist, מיי בלאדי ולנטיין, מיקרופונס וסוניק-יות. ההשפעות האלה מצוינות בפניכם רק כדי לנסות ולחדד את רוח התעתוע הנושבת באלבום, שמעידה בעיקר על האופקים המתפקעים של דור היוצרים החדש, הלמד אט-אט לתעל ולנצל את החופש ואת אפשרויות ההאזנה האינסופיות שמספקת הרשת. הנוער הגדל היום ומזהה את הכיוון המוזיקלי שלו אינו תלוי יותר בסובלנותו של האח הגדול, בנסיעה אקראית של קרוב לחו"ל או בהיצע הייבוא של החנות הקרובה לביתו. הילד, יותר מבכל תקופה אחרת בהיסטוריה, תלוי בסקרנותו, ברמת האינטליגנציה שלו ובעמידות המחשב הביתי (האחרון אף ינתב אותו לחברת התקליטים המתאימה - תשאלו את קונור). המנטרה אמנם אינה חדשה, אך היא מתעדכנת מדי יום ביומו ומהווה מוסר השכל מעודד המתעלה מעבר ליצירה הראשונית המרגשת של קונור, ומעניקה לה ערך מוסף בלתי צפוי. אחרי כמה שנים מתסכלות שבהן זכינו לשעתוקים מוזיקליים הנובעים מהקלות הבלתי נסבלת של השגת חומרה, מגיח התקליט הזה של קונור קירבי לונג, נושף אנושיות במכונה ושולף את העתיד המתכרבל מעבר לפינה. אחריו.

קונור, "Handwriting" (יבוא, Type)

הלייבל הבריטי הצעיר ט?ייפ הוקם על-ידי האלקטרונאי המחונן ג'ון קסלה וחברים בסוף 2003 כדי להיות בית חם ליוצרים אלקטרוניים מרחבי תבל (שווייץ, קנדה, נורבגיה, צרפת), המנפקים מוזיקה סינמטית ומתמחים באריגת משטחי סאונד אווירתיים. הכותרים הראשונים בלייבל, דוגמת הריליס הדומע של דת-סנטר הנורבגים, פגעו היישר במטרה והפכו את טייפ לשם דבר בקהילת האלקטרוניקה. כעת, עם יציאת אלבום הבכורה של קונור, טייפ מקבלת, מוקדם מהצפוי, את הבום שעוד עלול להוביל אותה למנוחה ולנחלה הפיננסיות. זה לא אומר שהחברים בטייפ סיימו לארוז את הדואר בעצמם, אבל עם שימוש נכון במנוף שקיבלו במתנה הם עשויים לגרום לדינוזאורים כמו Warp (שתרה השנה באובססיביות ובחוסר חדווה משווע אחר קונורים משלה) להסתכל עליהם מלמטה.