מפומפם, אבל סתם

בחייאת, כולה תוכנית לילה יומית (לייט נייט, כמו שאוהבים להגיד כאן) שנועדה לבידור זול, פרסום מפורסמים, והמשך הלופ הנצחי של "בוא תתארח אצלי, ונדבר על התוכנית שלך". המפרסמים מתמוגגים, פרנסי הערוץ מחככים ידיים בסיפוק.
ג'ק פאבר

כן, זה "קול" לאהוב את טרנטינו – במיוחד את הרגעים החלשים שלו, אבל בואו נודה בזה – קיל ביל 2 הוא פלופ קולנועי שלא נראה מאז....קיל ביל הראשון.
ערן מחלו

סרט שנראה בעיקר כמו פרומו מושקע למשחק המחשב שיבוא בעקבותיו, וכל רצונו הוא לפנות ולרצות את כל הקהלים האפשריים. בסופו של דבר מסתכם הסרט בהתכתבות חסרת משמעות עם סרטי פעולה שונים, סיפור צפוי, אנימציה מעצבנת ומשפחתיות לוחצת. קונצנזוס לא ברור על סרט שטחי וזניח לחלוטין.
ינון ירוס

מה שהתחיל כרעיון מבטיח – להצליב את האלבום השחור של ג'יי.זי עם ביטים שנבנו מהאלבום הלבן של הביטלס – גרם למלחמת זכויות יוצרים מסיבית ומוצדקת ברשת. גם הווידאו קליפ בו האמנים הנ"ל נפגשים (ורינגו עושה סקרצ'ים) החזיר את הנושא לדיון. אבל מישהו שם לב שרוב המש-אפים באלבום הם דרומה מבינוניים?
מעוז דגני

פומפוזי, מסובך, מיותר ובעיקר משמים ונטול רגש אמיתי. גמר העונה השנייה של כוכב נולד היה זיון מבטיח, שאמור היה להיות לוהט ממש, אך בסוף הותיר אותך רק עם הרפס, או במקרה הזה, עם שירה חן.
יונתן שגיב

עפר שכטר, חובב פרובוקציות בזעיר אנפין, חשף את העכוז המצומק שלו ועורר סערה גדולה יותר מהאי היווני. וידוא הריגה של ילדות בנות 13, ילדים שמסניפים גז מזגנים, נשירה מבית הספר, סרבנות בשטחים, הכאת מורים, בורות ועילגות - בכל אשם העכוז של שכטר, שאפילו רייטינג לא ממש מביא.
רונן ארבל

כן, כן, להקה טובה. עכשיו לכו אתם ותראו הופעה של שעה וחצי עם סולן שלא זז, כשהוא עונד עגילי פיראט ולובש חולצה פרחונית שקטנה עליו בשתי מידות, ממנה מבצבצת בחוסר חינניות הכרס שלו.
רונן ארבל

הליברטינז הם לא להקה גרועה. יש להם כמה שירים טובים וגם כשרון לא מבוטל. אולם מכאן ועד הכתרתם כלהקה הכי טובה שהגיעה בעשרים השנים האחרונות, פעורה תהום עמוקה.
רביב גולן

נו באמת, חזרנו לשנות השמונים? הדקדנס בשקל ועשרים של רומא המתנוונת, השוקעת בתענוגות בשר, בשילוב עם מכת הקוק והמראות הקטנות שהוצבו לצד כל אסלה המכבדת את עצמה, הובילו לגל של מין בכפייה, מעשי אונס מעוררי שאט נפש והרבה חוסר כבוד אנושי. הייפ זול שנועד לאנשים שרוצים לגמור מהר, לפני שהקרח יימס להם בעראק.
ג'ק פאבר

רוב העולם כבר נרגע מזה, אבל אצלנו, בדיליי, ההייפ ממשיך. עם כל הכבוד לעבודתן הקשה, הן בסך הכל מושא הערצה עיוור המהונדס על ידי גורמים כלכליים כוחניים בכדי לתסכל את ההמונים. רוצים להיות ולהרגיש יפים? תעזרו לילדים ובעלי חיים במצוקה במקום לספור את הכסף לניתוח הפלסטי הבא.
ג'ק פאבר

לא יאמן שבשנת 2004 מפלס החרמנות של מנהלי שידורים עדיין מאפשר בזבוז תקציב על צילומי הקטלוג של רפאלי ל"ספורטס אילוסטרייטד" (הגרסה הדרום אפריקאית). שערורייה אליה משתווה רק העובדה שעדיין לא ראינו לרפאלי את הבז'אזים.
רונן ארבל

נמאס כבר מהסקס והפיתויים. למה לא לקדם מכירות של יוגורט בעזרת עיוותים ממוחשבים של הפרצוף האנושי? ולמה שכל זה לא יראה כמו פרסומת הזויה למשחת שיניים? רונית רפאלי - מאחורייך.
חיים פינקלמן

אחת הפנטזיות ההטרוסקסואליות הנפוצות משדכת בין אם וביתה. ויקי ועדן קנפו, בחסות אתר הפורנו הרך פרפר 1, הצליחו, במחי הסרת חזייה, להרוס אותה.
רונן ארבל

בברלי החדשה? הסדרה שתשנה את הרגלי הצריכה המוזיקליים של הנוער האמריקאי כשהיא מרעילה אותו עם Emo? לא ממש. בפועל מדובר בעוד סדרת נעורים עם כוכבים בשנות העשרים המאוחרות (כשהכוכב הראשי נראה כמו אחיו הגדול של ראסל קרואו), שמשרישה את אותם ערכים – עדיף להיות מקובל משונה.
רונן ארבל

הבימוי מוקפד וצוות השחקנים משובח, אך כל זה לא מחפה על תסריט מלא חורים, שאמנם מתחיל יפה, אך מגיע למבוי סתום ואינו מסוגל להתמודד באופן אמין ורציני עם השאלות הטעונות כגון תקיפה מינית, שבטיות, לאומנות ופשיזם חברתי שאותן העלה.
יונתן שגיב

יכול להיות שוועדת המכרז עדיין לא מיצתה את גל הנוסטלגיה ה"איכותי" שעובר עלינו, אבל לנו מזמן נמאס. זכייניות יקרות, הסירו בבקשה את מסיכת "יורים ושרים", דודו טופז הרבה יותר מתאים לכן לפריזורה.
נוגה הורוביץ

מי לא השתתף בחינגה – אמנים, אנשי תקשורת, שחקנים, ובערך כל בנאדם שראה אי-פעם חדשות בטלוויזיה. זה לא הפריע לטקסני להיבחר לקדנציה נוספת ולסמן לעולם: אתם בכיס הקטן שלי.
ערן מחלו

למי אכפת מה הרכב הממשלה, מה תפקידו המדויק של שמעון פרס ומה מיקומו של אופיר פינס בצמרת העבודה, כשמאחוריהם עומדים אבי ניר ויעקב פרי ומסדרים את העניינים מאחורי הקלעים. כל קשר בין ההרכב האתני-פלורליסטי של המשתתפים והתכנים הציוניים שלה, לבין המכרז הממשמש ובא, מקריים בהחלט.
רונן ארבל

במדינה שבה המרחק בין הפרודיה למציאות כל כך קטן, זה חוסר אחריות להכניס את החוליה החסרה הזו עמוק לפנתיאון. מצחיק מצחיק, אבל כשמישהי תלחש לכם "אתה חמוד אתה", גם אתם תבינו שנעבר כאן גבול. יש אנשים שבשום אופן אסור לתת להם פתחון פה, גם במחיר הצחקה.
רונן ארבל

כולם (במיוחד סוהא) התעניינו וליוו את השבועיים האחרונים בחייו של האיש שמדינה שלמה אהבה לשנוא. ואז מה? הוא מת ונשכח, ואנחנו נשארו עם אותן הצרות.
ערן מחלו

אם בימי פיראס-קמילה-צ'ינו היו כולם מציצים בחשאי אל הווילה ומתבוששים, הפעם הפכה ההצצה ללגיטימית, ואת גניחותיהם של קאטי וחמאווי נאלצנו לשמוע גם בניגוד לרצוננו. למרות שהעונה הראשונה היתה גועשת יותר, השנייה היתה רועשת יותר. והמהומה הזו, היא באמת על לא דבר.
יניב חלפון

הצופה, הסופהביט והקוסמונאוט נסגרו לפני חודשים ארוכים, אך רבים טרם סיימו את תקופת האבל. אז נכון, חורף 2004 היה די מגניב במונחים פיזוזיים, אבל מרבית הליינים המוצלחים שהפכו אותו לכזה שרדו ומצאו בית חם במועדונים אחרים.
מיטל ועקנין

שנה מסתורית לדיווה הגדולה של הספרות הישראלית. תקיפה אכזרית בדירת הפאר ביפו, חרושת של שמועות, ותרגום מתוקשר ליומנים של ניטשה, שהם אולי מעשה זיוף. מישהו עוד ידע מה קרה עם הלית ב- 2004?
חיים פינקלמן

לפעמים גם השמאלני הסבלן ביותר מתפלץ למראה מחנהו. בייחוד כשמסתבר שיש מי שחושבת, מלבד אמא של פרס, שהכינוי "זונה של ערבים" הוא מחמאה.
רונן ארבל

הוליווד חזרה אל תקופות האפוסים המפלצתיים, מהסוג שגרמו להתמוטטותה בעבר. כנגד הקולנוע האסייתי המתפרץ, מסתגרת הוליווד בחזיונות שמרניים עתירי תקציבים ויוצרת סרטים תקופתיים משופעי הייפ ומשוללי תוכן. בזבוז משווע של כוח, משאבי אנוש וזמן מסך.
ג'ק פאבר

מה נהיה עם שעתיים של לטינית, ערפל ומל גיבסון? את מי זה מעניין, ולמה לעשות מזה כל-כך הרבה רעש? לישו הפתרונים.
ערן מחלו

חבר'ה, הבנו שאתם רוחניים, אתם יכולים להוריד את החוט האדום מהיד. בשנה האחרונה כל סלבריטי וואנאבי קישט את ידו בחוט. הרי אתם לא באמת מאמינים בקבלה, אולי נעבור לטרנד הבא?
נוגה הורוביץ

ההתלהבות שלנו מהביקור הזה עלובה כמו התלהבות של ילדה צעירה שמקבלת זין מהמקובל של הכיתה. נחתה המדונה, סחטה מאתנו כל טיפת קדושה שיכולנו לספק, וברחה בלי לתת בתמורה דבר. לא הופעה, אפילו לא פפראצי איכותי לנחמה. נוצלנו.
יניב חלפון

רגע לפני 2005 נפתח לבסוף היכל הצרכנות האולטימטיבי, בו ניתן לרכוש מוצרי דיוטי פרי ואת המרכיב הישראלי המוחלט - התכחשות מהמציאות לטובת חו"ל. כולה טרמינל - על מה כל הרעש? לסלק את הספסלים כי לא קונים מספיק? נסלק גם את המטוסים, זה בכלל יעלה את המכירות.
ג'ק פאבר

הדור השלישי? אס.אמ.אמוק, פעם היינו לנו חיים גם בלי ההתמכרות למכשיר שאמור היה ליצור תקשורת תמידית והפך לנתק קיומי. הייפ של חברות ענק רווחיות שכולם מרכינים מולו ראש, עומדים בתור להחליף מספרים ומחכים לרגע בו יוכלו לראות פרסומות במכשיר, בזמן השיטוט בקניון.
ג'ק פאבר

מהפכת הבלוגים של 2003 מיצתה את עצמה. זה לא שאין בלוגים טובים, ההיפך, אבל רוב אלה שמתעלים מעל מכבשי הבנאליה של קמתי-צחצחתי-שיניים-הלכתי לבצפר, משתייכים בדרך פלא לאנשים שמלכתחילה פרנסתם היא על המילה הכתובה. ולכל השאר – אל תתנו להם מקלדות.
מיטל ועקנין

אפשר להצדיע לרוברטו על שהצליח להפוך את שני הפרצופים הבולטים בסוכנות שלו לכוכבות הכי טחונות בתקשורת הישראלית, ואפשר להקיא ממנו. השימוש המאוד לא אלגנטי במין, לטובת טמטום ילדים ומכירת תקליטים, מצליח לעורר אצלנו רק את מיצי הקיבה.
יניב חלפון

אירוע "אמנות הארץ" השנתי ברידינג, היה אפוף בהייפ שהעלים את רוב היצירות המשתתפות בו, והוביל, כנגד כוונת המארגנים, להצגת האמנות כמחלקה נוספת בג'מבו הקרוב למקום מגוריכם.
ג'ק פאבר

צדקנות ומציצנות הם אומנם זיווג מקובל, אבל בכל זאת, מעורר בחילה. די כבר עם צקצוקי הלשון והזלות הריר, מספיק עם המצלמה הנסתרת והשמחה לאיד, פויה!
חיים פינקלמן