לאורך שתי עונותיה הקודמות זכתה "אחורי החדשות" של יאיר ניצני למעמד מיוחד בקרב צרכני הטלוויזיה. המבקרים לדבריהם, נהנו מהאנדרסטייטמנט וההומור המתוחכם, התוכנית זכתה לרייטינג נמוך למדי באווירת ארבעה אחוז ובמקביל צברה קהל נאמן שציטט בדבקות את שיבושי האנגלית עברית בפינת העובדים הזרים והתפעל מיעל לוונטל שתקפה מרואיינים תמימים ללא אזהרה. העונה השלישית, אליה הצטרפו שחקני החיזוק, איריס אברמוביץ' וישראל פוליאקוב המופלא, אפילו זכתה לשדרוג רייטינג נאה ביותר. עלייה זו למען האמת נראית מפליאה למדי. לאור הצפייה בשתי התוכניות האחרונות שבהן "אחורי החדשות" לא ממש סיפקה את הסחורה. הכול יחסי כמובן, אך בעונה בה המרחב ההומוריסטי מאוכלס מחד על ידי "ארץ נהדרת" המיינסטרימית, אך הצבעונית והמופרעת ומאידך על ידי "משחק מכור" הבועטת והחריפה, נדמית "אחורי החדשות" כעוד תוכנית סאטירית שמכוונת אבל לא ממש פוגעת.
בתחילת התוכנית התארח אצל ניצני השר הזחוח והצבוע גדעון לבנת, שגולם כרגיל בכישרונו המוכח של פולי, אך הבדיחות היו שקופות וצפויות. רגע אחד תקף לבנת את אינפלציית התיקים ורגע שני התגלה כי במסגרת ממשלת האחדות, הוא יקבל את התיק התמוה לפיתוח מזרחי ותשתיות לא מסומנות. סאטירי? כן, חריף ומפתיע? לא ממש. מהדורת החדשות עם איריס אברמוביץ וניצני עצמו הייתה משעשעת אף פחות. לעומת דמויותיהם המאופיינות היטב של קיציס המרובע, חלי השמאלנית הפלצנית וג'ודי האטומה ב"ארץ נהדרת", נראים יאיר ניצני ואיריס אברמוביץ' כדמויות חיוורות ולא ממוקדות. הידיעות עליהם מדווחים השניים כדוגמת שימושים אפשריים בלוף ופגיעת הצונמי בארבע מטפלות פיליפיניות שעבדו בארץ וחזרו לביקור מולדת, היו חלביות למדי וזכו לצחוקים קלושים ביותר. ואכן נראה שזו הסיבה העיקרית לכישלונה היחסי של "אחורי החדשות".
ברוב המקרים התוכנית מציגה שחקן מצוין עם תסריט בינוני או שחקן בינוני עם תסריט מצחיק. במקרים הממש גרועים, ויש כאלו, שניהם בינוניים. דיבור מהיר ונפנופי ידיים יכולים להצחיק לשתי שניות, אך למערכון של חמש דקות נדרשים, אפעס, גם מספר רעיונות טובים. דווקא גיא פינס, שהתארח בתוכנית ובסיומה הציג "כתבה" נוסח "ערב טוב" שחשפה את השקעותיו הלא חוקיות של ניצני ואת התמכרותו לבוטוקס, היווה תוספת משעשעת ומפתיעה.
עובדים זרים ומתנחלת מוכרת
שתי נקודות אור מצילות את "אחורי החדשות" מבינוניות גמורה והופכות אותה לתוכנית מיוחדת ולעוף טלוויזיוני נדיר ומרענן. הראשונה היא כמובן פינת "העובדים הזרים" שממשיכה לחדש ולהצחיק גם הפעם. ניצני עם מבטאו הישראלי המודגש במכוון, עילגותו המילולית והמשעשעת ותרגומיו המקוריים לביטויים בעברית קורע כל פעם מחדש. כמו כן, אין דבר יותר משמח ונדיר מצפייה בסצנה קומית שמציגה עובדים זרים, אך לא לועגת להם, מדברת איתם כשווים ומציגה אותם באור חיובי. זאת כמובן בניגוד ל"ארץ נהדרת", שלמרות התעסקותה בחומרים פוליטיים, "מצליחה" פעם אחר פעם להעליב ולהשפיל דווקא את החלש והמוכה ודי לעזאם עזאם ברמיזא.
נקודת האור השנייה היא כמובן יעל לוונטל הנהדרת שבעונה זו משחקת את המתנחלת ההיפר אקטיבית והשפוכה מהתחת, נחמה בן יפונה, שמגיעה לתל אביב לאחר שהסכימה לקבל פיצויים. לוונטל, חמושה בשמלה חסודה, סנדלים מזעזעים ותיק שבתוכו שוכנת תרנגולת מתה, יוצאת לצלילי גרסה חסידית של נעימת "סקס והעיר הגדולה" ומנסה לגלות האם הסבון התל אביבי כשר לחופפי קטניות ומדוע מזניחים את האבט"ש בבניינה. לוונטל הגאונה מייצרת שפה ייחודית עם אפיל קאלטי שמשלבת בין מושגים חילוניים ותל אביביים לבין מונחים דתיים והתנחלותיים ויוצרת דמות חד פעמית, הזויה ותלושה
עם זאת, קשה לסחוב תוכנית בת חמישים דקות על בסיס שתי פינות מצחיקות וכמה מערכונים נחמדים ותו לא. לו היה ערוץ 10 כיתה בבית ספר יסודי, לבטח הייתה אומרת המורה שושנה להוריו של ניצני שאין ספק שהוא מאוד מוכשר, אבל אינו באמת מממש את הפוטנציאל.