שחקי אותה כמו ויקטוריה בקהאם

היתה זו שעת ערב מאוחרת במסעדה אופנתית בצפון תל אביב, בה נוהגים להתחכך אלו באלו קבלני עפר וגרושות בלונדיניות בנות 40+. הערב החל לגווע כשאל המקום נכנס כדורגלן עבר, שהפך לאיש עסקים מכובד. הבגדים הנכונים. סיגר. המניירות של הטפיחות על השכם והחיבוקים עם כל מי שהוא משהו.

התיישב מולי. הזמין יין יקר. המלצרית פתחה את הבקבוק. הוא טעם, מצמץ ועשה זווית עם הראש: "אפשר למזוג לכולם". לא עברו כמה דקות ותחלופת מבטים נלהבת החלה ביני לבין הלש"ה האע"ר (הכדורגלן לשעבר שהיום הוא איש עסקים רציני). הלש"ה האע"ר עושה לי "לחיים". אני עושה בחזרה. הוא שולח נשיקה באוויר ולק עם הלשון. אני מחזירה. הוא מסמן באצבעות את מספר הטלפון שלו (יודע לספור!). אני עושה את עצמי כותבת.

למה רק עושה את עצמי? לא בגלל שהלש"ה האע"ר הוא נשוי עם ילדים ואני הבתולה המהוללה. אלא מפני שבדקות שחלפו, מכניסתו הדרמטית למסעדה, ועד שלב שיגור המספרים, הבנתי שהוא שייך לז'אנר מיותר, שהלך והתבסס בשנה האחרונה: כדורגלנים שהפכו לאנשי עסקים.

אני בחורה אקדמאית. תואר שני במדעי המדינה ופילוסופיה. חבר חנון. תמיד היתה לי פנטזיה לצאת עם כדורגלן. הוא יבוא לאסוף אותי בג'יפ ב.מ.וו שלו. בכסף מטאלי. הסאן רוף יהיה פתוח, בטייפ אייל גולן. הוא יסתכל עלי במבט חודר וישאל: "אז מה נסגר איתך?". חולצה צמודה של קאפה, בלי שרוולים, יד שמאל מחוץ לחלון, ימין מחייגת לכל העולם בטלפון הנייד, והוא מחזיק את ההגה עם הזין. איזה גבר. נוסעים לקניון רמת אביב. הוא מודד בגדים בסקאל. הוא מוריד את החולצה ונתפס לו העגיל יהלום בצווארון. אחרי שאני בוחרת לעצמי משהו יפה ("תבחרי לעצמך משהו יפה") הוא מגהץ את הויזה (4,000 שקל, בלי תשלומים), הוא לוקח אותי אליו לדירה בפרוייקט המגורים החדש "גבעות ראשון לציון". אנחנו רואים קצת טלוויזיה (52 אינץ') ומתחילים להתמזמז. הוא פוקד עלי: "תורידי את התחתון". אני מצייתת ואז הוא קורע לי את הצורה על הספת עור הלבנה של נאטוצי. ואחר כך מזמין לי מונית הביתה. אישתו צריכה לחזור מאמא שלה עם הילדים. הורס.
זאת הפנטזיה.

כשאני מביטה בעיניו של הלש"ה האע"ר מעבר לשולחן, אני לא רואה את הספה הלבנה ואת הנוף של ראשון מהחלון. אני רואה כדורגלן עבר שמשחק אותה אינטלקטואל. את העגיל יהלום הוא החזיר לחנות, ביקש שיעשו עוד אחד ונתן אותם מתנה לחותנת שלו. את הג'יפ ב.מ.וו הוא החליף באאודי A6 ( "מנוע חזק, אוטו רציני"). את הדירה בגבעות ראשון לציון הוא מכר, ועבר לגור בדו-משפחתי בצהלה, וכל ערב כשהוא יוצא להביא את ה"גלובס", הוא מנפנף לשלום לשכן שלו, זה שעשה אקזיט בן-זונה בחברת היי-טק ההיא, והיום הוא חי מהריבית. לפעמים הוא עוד מזיין דוגמניות, אבל הוא נרדם ישר אחר כך ומרייר להן על האוזן. פיכסה.

כדורגלנים צריכים להישאר כדורגלנים, או להפוך למאמנים. או פשוט להפסיק להתחיל עם בחורות שהן לא האישה החוקית שלהן, במסעדות יאפיות. אנחנו אוהבות את הכדורגלנים שלנו כשהם מחופשים לדיוויד בקהאם. עם תסרוקות משונות, טבעות ענקיות, שיק פרחי ורומנים זולים עם מאמנות אישיות. והטרנד הזה, שהתחיל להשתרש בשנה האחרונה, של כדורגלנים ישראלים שהופכים לאנשי עסקים מכובדים ורציניים, הוא ממש מיותר.