גם ברקוביץ' פוליטיקאי

איל ברקוביץ' אומר מה שהוא רוצה, לא שומר דברים בבטן. זה מה שאנשים אוהבים בו. את הפתיחות, את היעדר הפוליטיקלי-קורקט. בתרבות כדורגל מקומית של קלישאות, ברקוביץ' יוצא דופן. האיש מדבר וזה מעניין.

השבוע הוא דיבר בערוץ הספורט וזה היה מעניין. הקורבן הפעם - אברהם גרנט. ברקוביץ' סיפר על האופן בו מאמן הנבחרת פועל, על חיבתו לעיתונאים. הוא אף הסגיר את חוסר רצונו לשחק בנבחרת של גרנט, כשאת אחת האנקדוטות בעניינו של המאמן הלאומי הוא קינח ב"הכל חארטה".

לפני כשלושה חודשים פירסמו מדורי הספורט בישראל ראיונות עם ברקוביץ'. כל הראיונות היו דומים, בכולם הוא סיפר כמה חשוב לו לחזור לנבחרת, אפילו כמחליף. הוא לא אמר מלה רעה אחת על המאמן. גרנט היה אז המאמן. קשה להאמין שתוך שלושה חודשים שינה גרנט את דרכי פעולתו. גם אז הוא חיבב עיתונאים.

כך שבניגוד לדימוי, ברקוביץ' לא אומר מה שהוא רוצה. הוא אומר מה שהוא צריך לומר בנקודת זמן. קוראים לזה פוליטיקה. ברקוביץ' פוליטיקאי. לזכותו יאמר, שלפחות פוליטיקאי מעניין.