אני קונה משמע אני קיים

שמתי לב, שלא משנה על מה אני כותבת כאן, התגובות של הזכרים שבחבורה מתנקזות בדרך כלל לשני תחומים: נהיגה וקניות. כאילו, לא משנה מה הבעיה בגברים, התשובה שלהם היא שאנחנו אשמות, בגלל הקניות. אז החלטתי לבחון את הקטע הזה. למה הם מציקים לנו על משהו שגם הם עושים?

נתחיל בעובדות הידועות לכול, אין מה לעשות – הם צודקים, אנחנו קונות יותר. אישה רואה את המילה "sale" בחלון, מתנפלת על המוצרים, תוך החרבה של כל מה שעומד בדרכה. קניות עושות לנו טוב. נראה לי שעמוק בפנים כל גבר היה רוצה להיות שקית של זארה, או לפחות איזה קולב בפוקס, העיקר לגרום לבחורה כזה אושר, ומעבר לכך – כזה סיפוק.

אנחנו אולי קונות המון בגדים, אבל אל תתנו לגברים למכור לכן את המסכנות שלהם. כאילו הם לא מוציאים מאות ולפעמים אלפי שקלים בחודש על השטויות שלהם. למה זה לא לגיטימי לקנות נעליים בארבע מאות שקל, אבל כן בסדר להוציא כמה אלפיות על איזה חלק למחשב, שמילא היה מכין קפה בבוקר, אבל בעצם כל מה שהוא עושה זה משדרג את האמו של הפה-שם, שזה כמובן מאוד חשוב, ואיך האנושות התקיימה עד עכשיו?

אבל בגדים הם באמת לא אוהבים לקנות. ולא רק שהם לא אוהבים, הם לפעמים מתביישים כשהם קונים בגד חדש, עד כדי כך שהם מנסים לטשטש את הרכישה. מי אתן חושבות המציא את הג'ינס המשופשף המשומש? הוכחה נוספת לכך שקניות הם לא ממש ה-קטע של גברים היא העובדה שהם עושים את זה לבד. כמו איזה אסקימוסי שנשלח למות על קרחון. אצל נשים זה לא ככה. אצלנו קניות זה אירוע. מה אירוע? מסיבה! כמה שיותר באות, יותר טוב!

בגלל זה הפרסומות לגברים כל כך מושקעות. למה שמים כל כך הרבה דוגמניות ערומות על כל מוצר המיועד לגברים? כי זה מה שמפתה אותם. אנחנו, כאמור, רק צריכות תירוץ לצאת לקניות. למעשה הקופירייטרים היו עושים בחוכמה אם בפרסומת למוצר, כל מוצר, היו שמים בגד. וכך בפרסומת למרק, היו מתעופפים בצדי המסך מכנסיים מעניינים רק כדי לגרום לנו להגיע לחנות.

לא רק בגדים גברים לא אוהבים לקנות. למעשה, כל מה שלא נכנס לשילוש הקדוש של שלושת הממים (מכוניות, מכשירים חשמליים, מלא כלי עבודה) זוכה לבוז מתפרץ מצד הגברים. למשל הלבשה תחתונה. תחום כל כך נרחב אצל הנשים – שלל צבעים, דוגמאות ואפשרויות. ואצל הגברים? בוקסר או לא. וואו. שיגעון. במשטרים טוטאליטריים קיצוניים יש כבר יותר אפשרויות.

הכי מצחיק זה לשלוח את הגברים לקנות מוצרים נשיים. יצא לכן לראות פעם גבר במחלקת ההיגיינה הנשית בסופר פארם? זברות ניצודות בערוץ שמונה נראות פחות אומללות. הוא עומד מול המדף – מצד אחד מת להסתלק משם, ומצד שני – יודע שאם יטעה ייאלץ לשובאל המקום הנורא הזה. הדבר היחידי שיותר גרוע מלחזור למדף הזה הוא אשכרה לבקש מאחת המוכרות עזרה. המעטים שהתייאשו ברמות כאלו והסכימו להשפיל את עצמם, מצאו את עצמם פעורי פה מול מוכרת שמנסה להסביר להם את ההבדל בין מקסי לסופר. אין ספק שהתחבושות של היום החליפו את הקונדומים של תחילת שנות התשעים בתור המוצר הכי לא נעים לביקוש מהרוקח.

אבל הרשו לי לסיום לחזור לכוח הקנייה הנשי. על כל מגבלותיו הכלכליות, ובעיות האחסון, יש הרבה יתרונות בכך שאנחנו עושות הרבה שופינג. ראשית, מי אם לא אנחנו, מחזיקות את המשק על כתפינו הצרות ומרופדות הסוודר (סוף עונה). שנית, אנחנו חוזרות הביתה מאושרות יותר, ואז אנחנו יותר נחמדות. וכמובן אין להקל ראש בשיפור המתמטי האדיר. שימו לב שכל בחורה בחנות שיש בה מכירות סוף עונה, תדע לחשב אחוזים כפי שלא ידעה בחייה. אם הבגרויות במתמטיקה היו נערכות ברחבי הקניונים, אחוז ההצלחה בקרב הבנות היה מרקיע שחקים. או לפחות עד הקצה של עזריאלי.