התשובות יתקבלו בנהריה וסיינה

1. מבחינת מאמן הפועל ירושלים, המשחק הביתי מול מכבי תל אביב הוא הקל ביותר בשנה. בעוד לפני כל משחק אחר עליו לגייס בכל הכוח את המוטיבציה של חניכיו (בדרך כלל ללא הצלחה), בערב הזה אין צורך להכביר במילים. האיבה של האוהדים במלחה לצהובים, התחושה שזהו משחק ההזדמנות האחרונה (בשלושת העונות האחרונות הגיעה ירושלים למשחק במהלך משבר קשה) והידיעה שאין מה להפסיד – כל אלה שולחים לפרקט חבורה של פנתרים. בשנתיים הקודמות זה הספיק לניצחון, הפעם רק כמעט – למרות שהקבוצה ממול עשתה כל מאמץ להפסיד.

מעבר להתלהבות היתרה, ירושלים גם שיחקה היום את הכדורסל שהיא היתה צריכה לשחק מתחילת העונה. בהיעדרו של קימאני פרינד, הציר ההתקפי שלה, היא הרבתה לרוץ למתפרצות ולחדור לסל בהתקפה המסודרת. הגארדים חסרי הביטחון שלה צברו נקודות במגרש הפתוח, ושחקנים כמו מתן נאור ודורון שפר, שבימים כתיקנם לא מצליחים להרים זריקה חופשית, זכו למבטים פתוחים אחרי הוצאת הכדור מהחדירות, בחסות הכבדות והבילבול של מכבי.

אלא שאין להקיש מהמשחק הערב על המשך העונה של ירושלים. הקבוצה הזו נבנתה העונה על בסיס מספר הנחות יסוד שגויות: דורון שפר כגארד מוביל, ריקי פולדינג חסר הניסיון כזר, וליאון טרימנגהאם הבינוני כבוסמן. ועדיין, מההרכב של ירושלים, פגום ככל שיהיה, אפשר היה להוציא הרבה יותר.

כאן נכנסת לתמונה הנחת היסוד הרביעית, שגורסת כי שרון דרוקר הוא מאמן בכיר ומוכשר. ההנחה הזו מופרכת בכל משחק מחדש. לדרוקר אין תשובות לקריסה של קבוצתו, פרט לקלישאות בראיונות סיכום המשחקים (שוב הוא מצדיע לבחורים) ולכלוך עדין על שחקניו בעיתונים, בסיועו הנאמן של אחיו, רביב. המבחן האמיתי שלו הוא לא מול מכבי, אלא במשחקים כמו מול נהריה, בשבוע הבא. הפסד בצפון, וירושלים, עם תקציב שגבוה פי 2 לפחות מכל קבוצה אחרת בליגה שאינה מכבי תל אביב, תסיים את הסיבוב הראשון במאזן 5:6. אולי אז תשתכנע הנהלת הקבוצה לבצע שינוי, לפני שגם הליגה תלך לאיבוד.

2. אם העונה של ירושלים כבר הסתיימה, הרי שמכבי תל אביב מגיעה השבוע לרגע השיא שלה – המשחק בסיינה, על המקום הראשון בבית. ולמרות המאזן המרשים שלה, היא תגיע לחבל טוסקנה השלו כשמרחפים מעליה לא מעט סימני שאלה. לאור העובדה שימי השיא ההגנתיים של דריק שארפ מאחוריו, למכבי אין רגליים בקו האחורי. לאורך כל העונה מתקשה דורון שפר לחדור לטבעת בהתקפה המסודרת, אבל מול מכבי לא היתה לו שום בעיה. סטפנוב, ואנטרפול, מאיירס ותורנטון, הגארדים של סיינה, אתלטיים הרבה יותר משפר המזדקן. ועד שניקולה וויצ'יץ' יחזור לעניינים, מכבי מסתמכת לחלוטין על היכולת ההתקפית של יאסיקביצ'וס ופארקר. האחרון הפגין בשבועות האחרונים אנוכיות לא אופיינית, אולי כי הוא לא סומך על אף אחד מסביב.

אבל הנקודה המפתיעה ביותר היא העצבים. אף על פי שמכבי הפסידה בשלושה משחקים תחרותיים בלבד, המתח בקבוצה מבעבע ובולט. ואולי זה מפתיע פחות, אם זוכרים שכל הקבוצות של פיני גרשון עובדות על טורים גבוהים, במיוחד כשדייויד בלאט לא בסביבה כדי לאזן אותו. לעיתים נדמה שגרשון עושה דווקא לעולם כולו – לשחקניו, לצופים ולקבוצה היריבה – ומנהל את המשחק רק כדי להקשות על קבוצתו וללמד אותה לקח. הוא מטרטר את טל בורשטיין מהספסל למגרש בלי הפסקה, זורק לספסל את קומאטוס החוצה אחרי 15 שניות בדרבי ומנהל יחסי אהבה-שנאה עם יאסיקביצ'וס. לא ברור אם כל זה נועד להכין את מכבי למשחקים הגדולים באמת, או שגרשון פשוט נכנע ליצרים הילדותיים שלו. התשובות הראשונות יתקבלו בסיינה.