השולט בסווינג

לאחר שטייגר וודס נרגע מההתרגשות שנלוותה לניצחונו הסנסציוני בטורניר המאסטרס ב-1997, הוא התיישב לצפות בהקלטות הטורניר. שעות ארוכות של צפייה בחומרים שהלהיבו את עולם הגולף ובישרו על הבשלתו של הכישרון הגדול ביותר מאז ג'ק ניקלאוס, גרמו לוודס הצעיר לזהות בעיה במקום שכולם ראו ברק. הסווינג שלו לא מצא חן בעיניו.

אין טעם להלאות בפרטים טכניים. הסווינג, טלטול מחבט הגולף מצד לצד תוך כדי פגיעה בכדור, כשראש המחבט טס במהירות של כ-200 קמ"ש, במקרה של טייגר, היא אחת התנועות המורכבות בספורט. כל העניין לוקח קצת יותר משנייה, וכמעט אין שריר שאינו משתתף במאמץ. בגלל שאלו צריכים להיכנס לפעולה לפי סדר מסוים, התזמון והקצב חייבים להיות מושלמים. להפתעת רבים, וודס החליט לשנות את הסווינג שעזר לו לשבור באוגוסטה נשיונאל שורה ארוכה של שיאים, ולקחת את המאסטרס בהפרש דמיוני של 12 חבטות. לפרק אותו לגורמים, ולבנות אותו מחדש. בתשובה לכל מי ששאל בהשתוממות מדוע צריך לגעת בסווינג כה מושלם? ענה טייגר בלקוניות כי הוא מאמין שהוא יכול להיות שחקן טוב יותר.

התהליך תחת השגחתו של בוטץ' הארמון, ה'סווינג גורו' שבנה אימפריה כלכלית בעקבות הצלחתו של תלמידו, ארך כשנה וחצי והסתיים כשארבע או חמש חבטות מושלמות במחבט ברזל מס' 8, אחד המחבטים הפשוטים לשימוש, הבהירו לטייגר כי כל חלקי הפאזל נפלו למקומם. טייגר חייג את מספרו של בוטץ' הארמון בסלולרי ואמר בהתרגשות "יש, מצאתי את זה".

מה שהתרחש בארבע השנים לאחר מכן נכנס לספרי ההיסטוריה כאחת הריצות המדהימות שנראו אי פעם. טייגר ניצח בתקופה זו לא פחות מ-30 טורנירים במסגרת סבב ה-PGA, ועוד עשר פעמים ברחבי העולם. שיאה של תצוגת הגולף המדהימה בהיסטוריה הגיע ב-2001, כשעם ניצחונו במאסטרס הוא הפך לשחקן הראשון בהיסטוריה שהחזיק בכל ארבעת תוארי המייג'ור בעת ובעונה אחת. השאלה שנשאלה אז לא הייתה אם טייגר ישבור את שיאו הבלתי נתפס של ג'ק ניקלאוס (18 תארי מייג'ור), אלא מתי.

אולם, משהו קרה בדרך. ניצחונו באליפות ארה"ב ב-2002 (מייג'ור מס' 8 לוודס) היווה בדיעבד את תחילת הסוף של התקופה בה הוסיפו לטבלת הסטטיסטיקה של כוכבי ה-PGA נתון חדש, מספר הפעמים בהן סיים שחקן במקום השני אחרי טייגר וודס. למרות שוודס ניצח מאז 8 פעמים נוספות במסגרת הסבב, הוא נכשל בעשרה ניסיונות רצופים להשיג תואר מייג'ור נוסף. את עונת 2003 הוא סיים עם חמישה ניצחונות, אך הדבר לא מנע מויז'יי סינג, בתחילתה של הריצה המדהימה שלו עצמו, לנשל את טייגר מראשות רשימת הכסף לאחר ארבע שנים של שליטה מוחלטת, ובמהלך עונת 2004 להדיח את טייגר גם מראשות הדירוג העולמי הרשמי.

גם לאחרוני מעריציו השרופים היה כבר ברור כי יש בעיה בממלכת וודס. ניצחון בודד בפורמט Match Play (ראש בראש), ומקום רביעי ברשימת הכסף, היו רחוקים מהסטנדרטים הגבוהים שעולם הגולף היה רגיל אליהם. משחקו בשנתיים האחרונות הפך לפחות מדויק, בעיקר מה-T (התיבה ממנה מכים את חבטת הפתיחה), ומראהו מרסס כדורי פתיחה לשמאל, ובעיקר לימין, הפך לשכיח. למעשה בעונת 2004 טייגר הדרדר למקום ה-182 בסבב בדיוק חבטות הפתיחה, ופגע רק במעט יותר ממחצית המסלולים אליהם כיוון. רק שליטתו המוחלטת במשחק הקצר, ויכולתו המופלאה לצאת ממצבים בלתי אפשריים, אפשרו לו לסיים בין עשרת הראשונים ב-14 מ-19 הטורנירים בהם השתתף.

רק בתחילת העונה האחרונה החל טייגר להודות בחצי פה שהוא עובד פעם נוספת על שינוי הסווינג. אז כבר היה ברור שלמרות ההכחשות, דרכיהם שלו ושל בוטץ' הארמון נפרדו. על השאלה מדוע הוא צריך לגעת בסווינג כה מושלם הוא ענה לבסוף באריכות: "כשאני במיטבי, קשה מאד לנצח אותי. אני פשוט רוצה להיות במיטבי יותר פעמים. זה כל הרעיון. תמיד לקחתי סיכונים כדי להיות גולפאי יותר טוב, זה אחד הדברים שהביאוני עד הלום". הסיכונים ברורים. הסווינג הוא בוגדני, בא והולך כרצונו, ואין שום הבטחה שאם שחקן יעשה שינוי בסווינג הוא יוכל בעתיד לחזור לסווינג הישן. למעשה ההיסטוריה מלאה בדוגמאות לקריירות מפוארות שנהרסו בעקבות 'כוונון' של הסווינג.

אבל טייגר וודס הוא פרפקציוניסט ללא תקנה. הוא מוסיף: "בכל ההיסטוריה של הגולף רק שני שחקנים, בן הוגאן ומו נורמן, באמת שלטו בסווינג שלהם. גם אני רוצה לשלוט בשלי." אלא שהפעם, אולי בגלל הציפיות הלא אנושיות ממנו, התהליך היה ארוך, מייגע ומתסכל. לא זכור טורניר אחד בשנה שעברה בו לא נשאל לתגובה על ה'שפל' בו הוא נמצא, על כיצד מתקדם תהליך שינו הסווינג, ועל השמועות כי הוא עובד עם 'סווינג גורו' חדש, האנק הייני. תגובתו הייתה תמיד זהה: חיוך שובה לב, מלמול שהייני הוא חבר ולא מאמן במשרה מלאה, גילוי שביעות רצון מרמת המשחק שלו, והצהרה שנשמעה כתקליט שבור "אני קרוב".

פתאום זה קרה. לאחר סיום העונה, במטווח האימונים, עם 8 ברזל ביד. חבטה מושלמת, ועוד אחת ועוד אחת. אין שום מאמץ, רק התחושה משכרת של 'בעלות' על הסווינג. הפעם טייגר התקשר להייני.

לאחר מכן הוא נסע ליפן להשתתף בטורניר 'פניקס דאנלופ', תחרות לא קשה במיוחד, והסווינג עבד. ארבעה ימים ברציפות. טייגר חזר עם גביע. המבחן הבא היה טורניר 'טארגט' השנתי, יריביו הפעם היו 15 גולפאים מהצמרת העולמית. סך הפרסים - 5.25 מיליון דולר. זו הייתה הזדמנות נהדרת להראות לויז'יי ולאחרים מה מצפה להם ב 2005, 4 סיבובים מושלמים ועוד ניצחון.

אליפות מרצדס אשר תפתח ביום חמישי באופן רשמי את עונת 2005 בסבב ה-PGA היא תחרות לווינרים בלבד. רק מי שניצח את אחד הטורנירים בעונה שחלפה זכאי להיות מוזמן.

קשה להפריז בגודל ההישג של ניצחון אחד בודד בסבב. להבדיל ממשחק כדורגל, כדורסל, טניס או אגרוף, בו צד אחד מנצח וצד שני מפסיד, בגולף, כדי לנצח צריך לגרום לכ 150 גולפאים מהעילית בעולם להפסיד. רק 4 סיבובים של גולף כמעט מושלם, כשהמחיר לטעות או לחבטה אומללה יכול להיות ירידה של כ 10 מקומות בטבלה, גיוס כל יכולת הריכוז, חוסן מנטלי להתגבר על טעויות, עצבי ברזל ברגעים המכריעים, דמיון, ובעיקר אמונה יוקדת ביכולת לנצח, יכולים להביא להכרעתם של כל כך הרבה יריבים אשר בכל יום נתון יכולים לנצח בעצמם.

האמת היא שכלל אין צורך לנצח כדי להתפרנס בכבוד מגולף. דייויס לאו למשל, לקח הביתה יותר משלושה מיליון דולר ב 2004 מבלי לנצח אפילו פעם אחת. או ברייני ביירד, אשר למרות שלא ניצח מעולם בסבב, שלשל לכיסו יותר מחמישה מיליון מפרסי ניחומים. וקיימות דוגמאות רבות לכאלו שסיימו קריירה מפוארת וארוכה עם ניצחון אחד בודד.

על רקע זה בולטת גדולתו של ויז'יי סינג, המדורג ראשון בעולם, שניצח תשע פעמים בעונה החולפת בלבד. מול סינג יתמודדו בסוף השבוע על תואר 'אלוף האלופים' 30 גולפאים בראשות טייגר וודס שניצח 40! פעמים בקריירה וארני אלס, המדורג שלישי בעולם, שניצח 15 פעמים בסבב, ויותר מ 40 פעמים בסבבים הבינלאומיים.

בן הוגאן האגדי בילה מחצית מחייו במטווח האימונים כדי לשלוט בחבטת הגולף שלו. למוריי 'מו' נורמן זה בא בטבעיות. נורמן, שנפטר בספטמבר האחרון בגיל 75, היה מסוגל בעזרת סווינג טבעי, שלא היה אלגנטי ולא קונבנציונלי, להשליט את רצונו על הכדור. שליטה על הסווינג משמעותה אחת, עקביות. נורמן, שהיה כנראה אוטיסט, היה מסוגל לספור ערימות של מטבעות במבט אחד, להכפיל מספרים גדולים בראשו מהר יותר ממחשב, וגם לחבוט עשרות כדורי גולף לאותה נקודה במרחק 250 מטר.

מוזרויות כמו דיבור אובססיבי אל עצמו, מלתחה צעקנית, וחוסר יכולת ורצון לתקשר עם הקהל גרמו לו להיות איש בודד ודחוי, שלא זכה להכרה על יכולתו הנדירה. המחיר לחוסר סבלנותו לקצב המשחק (הכנותיו לחבטה לקחו פחות מ 3 שניות) היה בדרך כלל החטאת פאטים חשובים. פעם עיתונאי נדנד לו על כך בתחילת הסיבוב, נורמן הסתובב אליו ואמר : "היום אין פאטינג", והשחיל את הכדור לגומה במרחק 210 מטר.