כבר קשה להיזכר מדוע פצחה המלחמה המטופשת בין שניים מהראפרים המצליחים בארה"ב, ג'יי.זי ונאס, מלחמה שבסיסה עוד במאבק על ירושת כתר מלכות ניו יורק מהמנטור המנוח של שניהם, נוטוריוס ב.י.ג.
מה שבטוח, בקרב על אהדת הקהל והמבקרים, ג'יי.זי הוביל כמעט מהרגע הראשון. בעוד נאס נשמע מתאמץ, ממורמר וכעוס, ג'יי.זי מחוייך כל הזמן. ומעבר לנונשלנטיות הראפ שלו, הוא הספיק בתקופה הזו לייצר כמה שיאים (אלבומי ה"בלופרינט" וה"אנפלאגד" שלו), להתהדר בביונסה ולרכב שנה שלמה על יחסי הציבור של "האלבום השחור" שלו, עליו הכריז כתקליטו האחרון (לבד). רק שהטריק השיווקי הזה כנראה קצת הפחית מההשקעה באלבום עצמו, שהיה טוב, אך רחוק משיאיו האמיתיים של ג'יי.זי. וכך, בהניחו על לוח השח-מט (מי לדעתכם משחק בשחור?) את תקליטו החדש "Street's Deciple", נאס לוקח, ובגדול.
את פריצתו לתודעה העולמית חייב נאס ל-"If I Ruled The World", הדואט שלו עם לורין היל מ-96' . שנתיים קודם לכן הוציא את תקליטו הראשון, "אילמאטיק", אחת היצירות היפות והמרגשות בתולדות הראפ, שהציגה אותו כמשורר רחוב נוגה ואישי, על ביטים ג'אזיים אפרוריים. אבל אחרי הפריצה הגדולה הוא נכנס לטריפ שהלך והתעצם. הוא עשה הכל כדי להצטייר כגאנגסטר מאיים, כאיש עולם הזהר, ועדיין כמשורר שמשתמש במילים גבוהות. התוצאה, לא פעם, נשמעה נפוחה ומייגעת. אוהדיו הרבים שמרו לו אמונים עם השנים, התקליטים המשיכו להפציץ במכירות, אבל ג'יי.זי, שהקפיד על התנסויות מוזיקליות חדשות, תפוקה היסטרית, רענון ההפקות ובמיוחד על חוש הומור בריא שנאס מעולם לא ניחן בו, המשיך לקטוף יותר פירות.
החדש של נאס הוא כפול, ובעולם בו תקליטי היפ-הופ נוטים גם ככה להיות ארוכים מדי, זה נשמע מתיש מלכתחילה. אבל למרבה ההפתעה, מדובר באלבום מהיר, מפתיע ומרתק. למעשה זהו תקליטו המשובח ביותר מאז "אילמאטיק". נאז מצטיין כמספר סיפורים. הבעיה המרכזית שלו הייתה מונוטוניות כמגיש ראפ. אבל הקלף המנצח של "סטריטס דיסייפל" הוא המוזיקליות. אולי בהשראת האלבום הכפול הבולט של השנה שעברה, זה של אאוטקסט, ואולי בזכות נוכחותה של זוגתו, האישה הכי מגניבה בעולם הפופ/אר-אנ'-בי, קליס, הרשה לעצמו נאס לשבור את נוסחת הלהיטים וקלאסיקות ההארד-קור ממנה כמעט לא מש, לטובת מבנה פחות צפוי של שירים. חלקם משנים קצב באמצע, ומקבלים תפנית בהגשה ובפרייזינג. טקסטואלית, האלבום הראשון הוא חברתי. מוזיקלית הוא מדליק, אבל רעיונית נאס לא ממש ממוקד. העניין האמיתי הוא צד ב', אותו אפשר להגדיר כ"אלבום המשפחה" של נאס. הצד הזה הוא פרספקטיבה מקיפה על חייו. הוא מתאר את נישואיו לקליס בצורה אנושית ונוגעת, את יחסיו עם בתו, הוא כותב שיר מחווה לראפר הנערץ עליו ראקים, ומרהיב בדואט בלוז-ראפ מבריק עם אביו, המוזיקאי אולו דארה, בשיר הכי טוב באלבום הזה, כנראה. נאס החדש יורד מעץ הגאנגסטר לטובת דיבור יומיומי, שגם מי שלא חי כסופרסטאר יכול לתקשר איתו. הוא מפזר שלל השפעות Fאנק וסול על השירים, ומשתמש, כמה נעים, ולפחות מידי פעם, בהומור עצמי.
נאס, "Street's Disciple" (אן.אם.סי)
עשרה שירים חשובים של נאס
1. Main Source "Live At The Barbeque"
1991. נאס, עדיין בשם "נאסטי", מופיע כראפר אורח ולא מוכר אצל החבורה הזאת, וקונה לעצמו לראשונה שם כאחד הקולות החדשים והמעניינים של החוף המזרחי.
2. "The World Is Yours"
94'. אחד היהלומים במאסטרפיס "אילמאטיק". משורר מהורהר נאבק בחיי היומיום, על רקע מלנכוליה של פסנתר ג'אזי ומכונת תופים כבדה.
3. עם לורין היל, "If I Ruled The World"
זה היה שיר הקרוסאובר ובצדק. ממש בצמוד לפריצה של הפוג'יז, לורין שרה את הסול המחוספס והכובש שלה, ונאס המשיך בקו הלירי שלו.
4. מארי ג'יי בלייג' עם נאס, "Love Is All We Need"
1997. כאורח בלהיט האר-אנ'-בי האופטימי הזה מ""Share My World של מלכת ההיפ-הופ-סול דאז, הוא מאזן בחיספוסו את המתיקות שלה, ומשתמש מצוין בטון העייף שלו כראפר.
5. הפירם, "Phone Tap"
97', התקליט היחידי של הפירמה, הסופרגרופ עם פוקסי בראון, AZ ונייצ'ר, היה תחילת פנטזיית הגנגסטה של נאז. הוא הכיל גם את ההברקה היחידה הזאת - שיחת טלפון ראפ-פרנואידית בין נאס לאיי.זי.
6. "Hate Me Now"
99', מבוסס על "כרמינה בורנה" ומלווה בהפקה וצעקות של פאף/פי דאדי/דידי (שנגמרו בריב אלים בין מחנותיהם). תצוגת כח אדירה, שהחזירה את נאס למודעות הניו-יורקית.
7. "New World"
99', בתקופה חלשה, מהאלבום "נאסטרדאמוס", השיר הזה היה אחד מרגעי הראפ האמריקאים היחידים, שהתעסקו בהסתאבות האמריקאית אל מול העולם השלישי. הביט שלו נלקח מ"אפריקה" של טוטו.
8. "One Mic"
2002, רגע הארד-קור מהורהר, מנוגד לעולם הנוצץ בו הקיף את עצמו זמן רב מידי.
9. "I Can"
2002, פזמון מקהלת הילדים יכל להביא לכמה אנשים את הסעיף, אבל השאיר את נאס בתודעה כיצרן להיטים.
10."LIVE NOW"
מהבולטים בשירי התקליט החדש, דיאלוג מצמר שלו עם עצמו על ערש דוויי.