החלל בדיזנגוף פינת נורדאו נודע במשך שנים כמקום בו פעל הרום סרוויס ובשנה האחרונה פישבון. לאחרונה החל לפעול בו, תחת השם נורדר, בר מסעדה המתאר עצמו כשואב השראה מהמטבח הצרפתי והאיטלקי. האתר של נורדר מספר על "פרשנות חדשנית לקלאסיקות הגדולות של האוכל", בהובלת ליאור כהן.
כל כך הרבה מקומות חסרי השראה, עם תפריט שגור, נפתחים כאן בזמן האחרון. מקומות של מסעדנים ושפים שמרוב אימה וזהירות, רצונם היחיד הוא להיות כמו כולם, להיכנס לפלייליסט; לתמונה הקבוצתית של סועדי ובלייני העיר. אלא שפלייליסט מיסודו, את זה יודע כל מי שאי פעם הסתובב בעולמות המוסיקה, הוא אבי השיממון היצירתי; ובמעבר לקולינריה: מקומות שרק רוצים להיכנס לתמונה הקבוצתית הם צרה צרורה. זה אומר שמוותרים בהם מראש על תשתית רעיונית, על בסיס DNA.
זה לא שלא נפתחו כאן מקומות כאלה בעבר, אבל נדמה שעכשיו הרבה יותר. גם מסעדנים לא מקצועיים וטבחים/שפים נטולי כישרון היו כאן תמיד. אבל עכשיו, יותר מאי פעם, גם החרדה הכלכלית מדברת חזק כשבונים את הקונספט. עניין קולינרי, ייחוד, אופי - כל אלו נדחקים הצידה לטובת מקומות שקברניטיהם בסך הכול רוצים לחזור הביתה בשלום.
נורדר החדשה עוררה חשד שגם היא שייכת לז'אנר, ובכל זאת הגענו אליה מקווים לטוב, גם אם יהיה זה טוב מהסוג הגנרי. סחיות קולינרית היא איננה בהכרח מילת גנאי. גם את סחילנד-הקולינרית, אפשר לחלק לשני סוגים לפחות: אפשרית, שלא לומר סימפטית; ובלתי נסבלת.
החלל הפנימי בנורדר קטן יחסית והווליום בו מוגזם. יותר כמו של בר או פאב, בטח לא כמו בבר מסעדה שקשור איכשהו לגסטרונומיה. בחלל החיצוני הווליום הגיוני לגמרי אבל מקדם העיצוב בו צנוע. ישבנו בחוץ והבטנו בתפריט, הכולל "התחלות" ו"אמצע" בלבד, ללא עיקריות. המנות, אפילו לא רובן ככולן אלא כולן ככולן, השתייכו לז'אנר החשודים המיידיים פינת התמונה הקבוצתית של המסעדות וברי המסעדות בנות ובני זמננו. טוב, בסדר, נו, אז לפחות תעמידו לנו אותם בבקשה כמו שצריך. בחרו היטב את חומרי הגלם, חברו אותם טוב, דייקו בביצוע; פליז. קדימה, מתחילים:
קולרבי מפויח עם גבינת פנחס (38 שקלים) וברוסקטת עגבניות מחמצת (38 שקלים) הוזמנו מאגף ההתחלות. קולרבי בפחם עם גבינה מגישים כאן לרוב. זכות הראשונים שמורה לאסף דוקטור בדוק. כמו שפופ ורוק הם עולם שרבים ולגיטימיים בו הציטוטים, כך גם באוכל. רק שכדאי לכבד, במעט לפחות, את המקור. הקולרבי סבל מנימוחות יתר, כמעט התפרק במזלג, והציפו אותו הרבה יותר מדי טעמים שסחבו לכל קצות הקשת, בעיקר חמוץ ומלוח, עם מעט מדי גבינה והרבה יותר מדי שמן זית שקשה להתפעל ממנו. מנת וונאבי מהסוג הרע.
בברוסקטה היה לחם מחמצת (של חגי!) עם עגבניות טריות, מיובשות ושרופות על לאבנה. כוונות סבירות במנה חסרת יומרות שגם מתומחרת במתינות. ביצוע בקושי בינוני. הגבינות והלאבנה לא יצרו שלם כלשהו שגדול מסך חלקיו.
הלאה: סשימי אינטיאס (64) וטרטר דנבר קאט (54). בסשימי היו חמישה נתחי דג נא זעירים עם מלון כבוש, שורש חזרת ועגבניות. בצד הגיע צ'ייסר גספצ'ו. אה, והיה גם שמן זית. כמה שמן זית? בנפח שהיה לנתחי הדג סוג של אמבטיה. מי צריך כל כך הרבה שמן זית? קולינרית, אף אחד. אינסטגרמית? כן, זה יוצר ניגוד גוונים טוב לדג הוורדרד, עם העגבנייה האדומה. בפועל, לא היה שום פשר קולינרי בחיבור הרכיבים והגספצ'ו היה ביתי, ללא ערכים מוספים של מסעדה.
טרטר הדנבר קאט התגלה בכלל כקרפצ'יו ותוספיו - זרעי חרדל מותססים ואיולי אורפא, לצד לחם קלוי - לא עשו בו דבר מסוג שתוספים נוהגים לעשות במנות כאלו. גם הבשר עצמו לא היה שייך לעולמות הסוגה העילית.
המשכנו למולים (74 שקלים) ופיצטה ברזאולה (58 שקלים) ושום דבר חדש, שמפתיע לשם שינוי לטובה, לא קרה. המולים בושלו כך שייוותרו עסיסיים אבל ציר הדגים הבסיסי שהחזיק אותם ונתן להם את טעמיו היה רופס ולא מגובש דיו. הפיצטה, עם רוטב עגבניות, ברזאולה ורוקט הייתה הכי בנאלית שאפשר לדמיין.
נראה כאילו אכלנו עד עכשיו הרבה, אבל לא. המנות היו קטנות. מפוהקים הזמנו מנה אחרונה לפני הקינוח: נתח קצבים עם ציר בקר, פירה וירוקים (129 שקלים). אם עד עכשיו נע האוכל ונד על מיני נקודות מזדמנות על ציר הסתם, בא הנתח הזה ועורר אותנו מהפיהוק המתמשך. הנתח היה כל כך גרוע באיכותו, צריבתו לרמת מידיום וול במקום מידיום רייר הייתה כה מבאסת וגם תוספותיו כה סתמיות, עד שלא נותר להגדירו לא רק כמנה הכי גרועה בארוחה הלא טובה הנוכחית, אלא גם כאחת ממנות הבשר היותר גרועות שפגשנו זה זמן רב. במילה אחת: זוועתון.
קרמו חלב קרמל עם קראמבל פקאן וטוויל פקאן (36 שקלים) היה הקינוח. לא נרשם אסון אבל גם לא שיפור דרמטי ביחס לרף הבסיס שאפיין את הארוחה הזו.
בנורדר מבטיחים להגיש פרשנויות חדשניות לקלאסיקות הגדולות של האוכל. חיפשנו פרשנות חדשנית למשהו שם, אך לשווא. זה בר מסעדה שרוב המנות בו נראות כמו חיקוי דהוי למקור הגנרי. גם כשמוותרים על המשאלה לאופי וייחוד ומסתפקים במשאלה לביצועים תקינים בלבד, זה לא עובד. סתמיות יתרה יש בנורדר וגם חומרי גלם שאינם טובים דיים וביצוע מרושל. מאסת הסתם ותועפות היומרה הריקה שאנו נאלצים לפגוש בסצנת המסעדות בתל אביב בעת האחרונה היא חריגה, מצערת ומתסכלת.
עוד מקום חדש סתמי.
נורדר, דיזנגוף 245 ת"א, 073-331-9417
חשבון:
מחמצת של חגי - 38
קולרבי מפוחם - 38
סשימי - 64
קרפצ'יו דנבר קאט - 54
מולים - 74
פיצה - 58
סינטה - 129
קרמו שוקולד - 36
פרללה גדול - 24
אספרסו - 9
דמי חליצה - 65
סך הכול: 589