מצחיק שדווקא בעיר הזו, שאמורה להיות בית, הבדידות הופכת ליותר מוחשית. איכשהו, בין מכרים שלא באמת מכירים, הפגיעות יותר פגיעה. עודף המתעניינים בשלומך, שלא באמת רוצים לדעת מה מסתתר שם מעבר לכל ה"הכל טוב" וה"בסדר", מדגיש עד כמה מתמעטים הדואגים לך באמת. כך שנוצר צורך, שלא נאמר הכרח, להיפגש איתו. מצחיק שדווקא כשיש עוד מישהו שמרגיש כמוך, הבדידות לא נעלמת, אלא רק הופכת ללגיטימית יותר.
הקסבה הוא לא מקום טוב לבודדים, לפחות לא בערב שנערכה בו פתיחת תערוכה. הסערה שהתחוללה בחוץ לא איימה על הצעירים שגדשו את המקום, אולי מפני שאמנים חובבים סערות. ההצצות בציורים התלויים ובנפנופי הידיים של המבקרים, שמדי פעם פגעו בשולחנות העץ הגדולים, גרמו לי לרגע לדמיין שאני באיזה בר בפריז או בברלין. בתקופות מסוימות בחיי זה היה עלול להיות מושך. באותו יום זה בעיקר הזכיר לי את כל מה שאני כבר לא, לטוב אבל גם קצת לרע. אז ניסינו שלא לתת לכל אלה לערער אותנו, ישבנו במרפסת המרווחת, שמענו את הגשם דופק על הגגון ובאמת הצלחנו לברוח לעולם שלנו, שבו כל אחד בודד ביחד ולחוד.
כדי להתחמם קצת הוא בחר בקציצות עוף (38 שקל) שהגיעו עם פירה וסלט. רוטב העגבניות הוגש בקמצנות מדי לטעמו, אבל המלצרית החייכנית ששה להגיש לו תוספת. ועדיין, משהו שם לא עבד: הקציצות הדחוסות נותרו יבשות מדי וכך גם הפירה. אני בחרתי בשקשוקה עם חצילים (30 שקל), שהיתה מתובלת במידה וטעימה. אליה התלוו לחמניית חלה מתוקה וטרייה ופרוסות לחם דגנים טובות לא פחות. האספרסו (8 שקלים) שלו וההפוך (10 שקלים) שלי היו מספקים, אם כי הגיעו בטמפרטורה נמוכה מדי.
וכשהמלצרית שאלה אם הכל בסדר, ולשם שינוי באמת התעניינה, אמרנו לה שהכל בסדר, כי האוכל היה בסדר, הקפה היה בסדר והקסבה הוא מקום בסדר - אפילו מצוין, אם אתה מתחת לגיל מסוים. וכשבתום הפגישה הוא שאל אותי אם הכל בסדר, שאלתי אותו איך יודעים איפה ממוקם בסדר על הסקאלה שבין חרא למצוין.
בקטנה
סקס אפיל: במיוחד לצעירים או לאלו השואבות השראה מדמי ואשטון
אנשים: אמנים צעירים שעדיין לא הספיקו להפוך למיוסרים, תודה לאל
עיצוב: של סלון תרבותי
שירות: סבלני לגחמות
הפוך קטן: 10 שקלים
ליד ההפוך: מאפין תוצרת בית
גישה לנכים: כניסה אין שירותים אין
טיפ: לא לפחד מהבדידות
שורה תחתונה: מצוין לקהל היעד - צעירים שוחרי תרבות ופילוסופיה, לכל האחרים הוא רק בסדר
קסבה. פלורנטין 3. טל' 5182144. פתוח: א'-ו' 9:00-24:00, שבת 10:00-24:00.
מה קורה לקפה קפה?
ועוד הערה: משהו לא טוב עובר על קפה קפה. הרשת, שהיתה פעם חביבה למדי, איבדה מהחינניות שלה איפשהו בדרך. שיטת הזכיינות אמנם לא מאפשרת כביכול להכליל, אבל נדמה שדווקא השיטה היא האשמה במצב.
אחרי כמה חוויות די כושלות בכמה סניפים שונים הגיע השפל לשיאו כשישבתי בסניף שנמצא באבן גבירול 38. הגענו לשם בשבת בסביבות שש בערב. הצוות ציין שהמקום נפתח רק עכשיו, אבל שאנחנו בכל זאת מוזמנים לשבת.
התיישבנו. רצינו לאכול, אבל אז אמרו לנו שהמטבח עוד לא נפתח. אמא שלי אמרה, ודי בצדק, שכדאי לפתוח מטבחים באותו הזמן שפותחים את שערי המקומות. בכל זאת החלטנו להישאר ולהסתפק בקפה ועוגה. על ההפוך (12 שקל) דווקא אין לי תלונות. על העוגות, לעומת זאת - יש ויש. פאי התפוחים עם הגלידה (32 שקל) היה ספוגי, ככל הנראה עקב חימום מסיבי במיקרוגל. מעוגת הגבינה (32 שקל) קיבלנו את הפרוסה הדקיקה ביותר שבה נתקלתי אי פעם, דקיקה אפילו יותר מאלו שמקבלות בחורות שמבקשות "בשבילי רק חתיכה פצפונת". כשהערנו על כך למלצרית, היא רק משכה בכתפיה והפנתה לנו את הגב. לא יפה, לא יפה בכלל.