אין תמונה/מערכת וואלה!, צילום מסך

במילה אחת: שכונה

22.8.2019 / 7:30

"בני זונות. המלצר הבא שנוגע בפלייליסט עף הביתה" זה היה הרגע בסי-ים ששבר את אבי אפרתי, עם זאת הוא נשאר נאמן לתפקידו והמשיך לשבת, האם האוכל פיצה על זה? אתם מוזמנים לנחש את התשובה

קיץ עכשיו. כולם בים. כולם גם יודעים עד כמה משוועת רצועת החוף התל אביבית - מצפון ועד דרום, למסעדה נורמלית אחת לרפואה. חפשו בנרות, חפשו מתחת לפנס, חפשו באנטרקטיקה. לא היה כלום ואין כלום. לתוך הריק הזה הפציע הקיץ ביומרה לא מבוטלת מתחם סי ים של המסעדנים אביטל דברת וניסן וקנין. בחוף הכי דרומי של תל אביב לפני יפו, ברצועה הסימפטית בה מתקיים כבר זמן רב סוג של דו קיום יהודי-ערבי סימפטי, הרימו השניים מתחם של ממש. יש שם מועדון גלישה, כיסאות על החוף מהם ניתן להזמין אוכל ושתייה, מתחם חיצוני מרוצף ומסעדה לכל דבר ועניין בחלל הפנימי. אל דגל בניית התפריט נקרא השף המחונן והמנוסה רועי סופר, שהרים מה שנראה כאוכל חוף מושקע באוריינטציה אסיאתית עם דגשים תאילנדיים בצירוף סושי.

לסופר מניות רבות בסצינת האוכל כאן ואחרי שסעדתי בשנה שעברה בפארו שבצומת בית ינאי, השייכת לצמד דברת את וקנין, אני סבור שגם להם מגיעה הערכה לא מבוטלת. פארו שלהם התגלתה כמסעדה איטלקית לכל המשפחה שמצליחה, על אף היותה ענקית, להגיש אוכל מושקע ולהעמיד שירות מצוין. על בסיס המקצוענות המרשימה ההיא הגעתי לסי ים בתקווה לפגוש את המקבילה התל אביבית, בסגנון עדות סיאם, של פארו.

לא בטוח שיש מילים בשפה העברית שיצליחו לתאר את הפארסה שהייתה מנת חלקנו שם בשבוע שעבר. בכל זאת, אנסה. החלל הפנימי של המסעדה מנותק לגמרי מהים ומעוצב כמו לובי של מלון חוף באילת בשנות השמונים. זה טור על מסעדות לא על עיצוב, ובכל זאת, מכיוון שעיצוב הוא חלק משמעותי מהעניין, ועיצוב מוצלח תורם המון לחוויה, צריך לומר: העיצוב כאן איננו מלבב כלל. אותו מטבח הוא כנראה זה שמוציא את האוכל הן למסעדה והן לביץ' בר. בחוץ יושבים המון אנשים ומלצרים בחולצות טריקו ורודות רצים הלוך ושוב עם מגשים החוצה. זה לא ממש תורם לאווירה. חלקם מתרוצצים במסעדה עם כלי קיבול ענקיים ובהם כלי אוכל מלוכלכים. אין להם כל מודעות לעובדה שבפנים מתנהל חלל בו יושבים מי שבאו לאכול מתפריט שבו יש מנות ב-120 ו-134 שקלים.

לצד הבחורים בחולצות ורודות יש גם כאלו עם חולצות שחורות עליהן כתוב STAFF. אלו גם אלו דיברו ביניהם בקולי קולות ובגסות אמיתית בחלל המסעדה, כאילו יושבי השולחנות שבאו לאכול אינם נמצאים שם כלל. יותר משיח של אנשי שירות במסעדה לא זולה בעיר זה נשמע כמו שיח עובדי רס"ר לא עדינים במיוחד, בבסיס לא מוצלח במיוחד, ביום עצבני. נעים זה לא היה.

המוסיקה בביץ' בר בחוץ ובמסעדה זהה, מוסיקת להיטים ירודה וחזקה מדי. לבר של חופים, זה סבבה. למסעדה, לא בדיוק. אפשר לומר זאת גם כך: לא רק שה'פלור' לא מנוהל, הוא במצב קטסטרופלי. הביטוי 'שכונה' מצליח לתאר חלקית בלבד את מה שקורה שם.

לפתע, איפשהו בין הראשונות לעיקריות, פילחו צעקות את החלל והתגברו אפילו על המוסיקה המוגזמת: "בני זונות. המלצר הבא שנוגע בפלייליסט עף הביתה". זה היה אחד הבחורים בורוד כמובן. אז קצת התפלצנו לגלות שבחור אחר מהצוות מסתובב עכשיו ב'פלור' בלי חולצה. שכונה, כבר אמרנו. זה היה הרגע בו שותפתי לארוחה הרגישה שזה יותר מידי לה, שהגיע הזמן לסיים. לא עשינו זאת כי היינו בתפקיד אבל יש רגע במסעדה שאתה מתחיל לחוש בגועל נפש צרוף. האוכל עצמו מפסיק להיות רלוונטי אז.

המלצר שלנו, חביב, עדין וטוב כוונות באמת, היה הדמות היותר חיובית על הסט באותו ערב אבל אלוהים ישמור, מה בדיוק חושב לעצמו צמד המסעדנים ולמה, למען השם, אוכל של רועי סופר צריך להיות מוגש בקונטקסט שכזה?

beach club, ביץ' קלאב, Seeyam. שי אפגין,
טטאקי טונה, לא לזה התכוון המשורר/שי אפגין

התחלנו עם טטאקי טונה (71 שקלים) וסלט קיסר יפני (74 שקלים). אני יכול להבין מה הגה השף המייעץ סופר כשבנה את מנת הטטאקי. זו מנה ובה נתחי טונה טטאקי על פיסות דקיקות של אננס עם טרטר טונה אדומה וסלמון באמצע, ברוטב פונזו עם גרידת ליים, חלפיניו ועלי מיקרו בזיליקום. בפועל, איכות חומרי הגלם הייתה כה ירודה, שלא היה לה טעם. טונה אדומה עייפה ביותר, טרטר מבוצע רע, בלתי טעים בעליל, וגרידת ליים מרירה, שבמקום להוסיף טוויסט יצרה גועל. הנה דוגמה לקונספט בסדר וביצוע רע לתפארת.

בסלט הקיסר היפני היו עלי חסה טריים חלקית עם צנוניות, פרמזן, אפונת ווסאבי ורוטב קיסר יפני וחמישה שרימפס טמפורה. השרימפס היו מזן בלאק טייגר, המיובא קפוא ועובר הפשרה. הם לא שייכים לסוגה העילית של הז'אנר. הטיגון דווקא היה סביר אבל כל החיבור סתמי לחלוטין.

כל אופציות הסושי, המתומחרות ב-68 עד 78 שקלים לרול עם דג, נראו עם מידה של התחכמות. הזמנו סלמון פרש (68 שקלים) - רול ובו שמונה חתיכות לא גדולות עם סלמון, בזיליקום, אבוקדו, בטטה סגולה, פונזו, טוגראשי ומיקרו בזיליקום במעטפת סלמון. אנחנו אוהבים סושי, אפילו מהסוג הפשוט ביותר, אם הוא מבוצע כמו שצריך. הרול הזה פשוט לא היה טעים. יותר מידי גורמים שהסיטו את הטעם מהמפגש בין דג לאורז היו בו, כאלו שהשתלטו על המרקם. חוץ מזה, כדרכה של סי ים בארוחתנו, הדג לא היה שייך למיטב.

בשלב זה כבר לא היו לנו כל ציפיות. הזמנו עוד מנה אחת כדי לצבור את מינימום המנות הרלוונטי לכתיבת ביקורת - אורז מוקפץ עם בקר (78 שקלים) וזהו. לצד האורז היו כרוב, גזר, בצל ירוק, קריספי שאלוטס, תבלינים ונתחים סמליים של בשר יבש. זה לא היה איום כמו חלק מהמנות כאן, אבל גם לא באמת טעים. סתם מנת מזללת רחוב לא מוקפדת.

beach club, ביץ' קלאב, Seeyam. שי אפגין,
דגים שלא שייכים למיטב/שי אפגין

יותר מהופתענו שקינוח הטפיוקה (42 שקלים) לא היה מחפיר כמו כל האוכל עד אליו. לצד טפיוקה עם חלב קוקוס היו אננס צלוי, בננה מקורמלת, קשיו מסוכר וענבים. זה לא היה שום דבר לכתוב עליו הביתה או לטור בוואלה!, אבל זה לפחות לא היה רע והצליח לרענן.

סי ים, המסעדה, נראית כמו טעות קונספט קשה המחייבת חישוב מסלול מחדש. היה כבר מי שניסה לחבר, לפני שנתיים בתל אביב, ביץ' בר עם מסעדה של ממש. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים. קל להפליא להפעיל אוכל חופים פשוט שבפשוטים ולשגרו ליושבי השולחנות הנמוכים על החול, שמן הסתם אינם מצפים לאיכויות מהצ'יפס והסלט ליד הבירה. לשזור לתוך זה מסעדה עם יומרה קולינרית גבוהה יותר שגם מתומחרת בהתאם, זה עסק מורכב בהרבה. מעבר לעובדה שלא מספיק חשבו על זה בסי ים, נראה שרמת הכשרת הצוות שם לא הרקיעה, בלשון המעטה, ושחלל המסעדה פשוט לא מנוהל.

כבר פגשנו בעבודות ייעוץ טובות יותר של רועי סופר אבל זו לגמרי לא הבעיה העיקרית של המקום. הביצוע במטבח נראה עגום. בדומה ל'פלור', הוא סובל כנראה מהזנחה. בקצב הזה, אם לא יהיה שינוי מהותי, מתחם סי ים יישאר מהר מאד עם ביץ' בר בלבד, ללא המסעדה. בהנחה שהפארסה לה היינו עדים בשבוע שעבר מעידה על הכלל ולא על היוצא מן הכלל, אכן אין לה מקום.

סי ים, מתחם ביץ' קלאב, הרברט סמואל 5, תל אביב, 03-7977966

חשבון אבי אפרתי ביץ' קלאב. אילוסטרציה, מערכת וואלה! NEWS
חשבון אבי אפרתי ביץ' קלאב/מערכת וואלה! NEWS, אילוסטרציה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully