ותודה לדוקטור

יש מקרים, כמו השבוע, שאני מצטער על כך שנולדתי במאה ה- 20 בישראל ולא לפני כמה מאות שנים בהולנד, למשל. ולא, לא בגלל שהמצב כל כך רע, לא מחוסר פטריוטיות, לא בגלל שהפועל ממשיכים לבאס אותי – דווקא סתם בגלל שהייתי חולה.
מה בין זה לבין צער על תזמון הולדתי אתם שואלים? אז ככה:
כשחולים מה עושים? שותים הרבה תה, הולכים לרופא, בולעים 30 כדורים ונשארים לראות טלוויזיה בבית, נכון? אז גם לפני 400 שנה אנשים היו חולים, אבל הם לא היו לוקחים כדורים, אלא שותים אלכוהול שאמור לרפא אותם, ובגלל זה אני כל כך מקנא בהם. לא מאמינים? הרי לכם סיפור על הדרך בה הומצא אחד המשקאות האלכוהוליים הפופולריים ביותר בעולם, וכיצד הוא הגיע למעמדו העכשווי - סיפורו של הג'ין.

בשנת 1568 פרצה "מלחמת 80 השנה" בין הולנד לספרד בגלל מחלוקות על שליטה בשטחים שונים (נשמע מוכר, לא?). בזמן המלחמה, בנוסף לכל הצרות, סבלו החיילים ההולנדים מבריאות לקויה שנבעה, בין השאר, מתנאים סניטאריים נמוכים. על מחלות העיכול והכליות שפרצו והפכו למגיפה בקרב החיילים, שמע פרנסיסקו סילביוס (Francisco sylvius), דוקטור הולנדי באוניברסיטת ליידן (Leyden) ובמקום לשלוח לחיילים דקסמול הוא החליט לנסות לרקוח תרופה אלכוהולית שתעזור להם להתמודד עם בעיות עיכול ובעיות בדרכי השתן.

ד"ר סילביוס ניסה משהו שעוד לא ניסו קודם לכן, הוא לקח צמח ערער (בלעז-Juniper), סחט את השמן שבגרגיר המריר וערבב אותו עם תזקיק אלכוהולי מדגנים. הוא בחר בשיטת ערבוב זו מכיוון שהג'וניפר משמש כחומר משתן, והאלכוהול כחומר מאלחש (מערפל חושים), והוא חשב ששילובם של השניים ייתן מזור כפול לכאבים. באותה תקופה היתה זו החלטה מהפכנית, כי עד אז השתמשו כמעט תמיד בתזקיק אלכוהולי מענבים על מנת לייצר משקאות אלכוהוליים (פרט לוויסקי, אך זה יושן בחביות משך שנים ארוכות, לא כמו המשקה של סילביוס), וזאת מכיוון שאיכות תזקיקי הדגנים באותה תקופה היתה איומה והוא נחשב לנוקשה מדי עבור בני אדם. אבל שמן הג'וניפר עידן מעט את טעם הלוואי של התזקיק והפך אותו לטעים. ד"ר סילביוס קרא למשקה החדש "חנייבר/ינייבר" (תלוי באיזה אזור מתגורר הההולנדי המבטא את השם) והחל לייצר את המשקה בכמויות גדולות כדי שחיילים רבים ככל האפשר יוכלו לקבל אותו.

החיילים ההולנדים אהבו מאוד את המשקה, גם בגלל הסגולות הרפואיות שלו, אך בעיקר בגלל האלכוהול שבו. אלכוהול חינם ועוד בזמן שירות צבאי? הלוואי עלינו. המשקה הגיע גם לחיילים אנגלים שנשלחו על ידי הממשלה האנגלית לעזור להולנדים במלחמתם נגד הספרדים, והאנגלים, כידוע, לא אומרים לא לאלכוהול, ובמיוחד לא לכזה שלא הכירו קודם לכן, והם שתו ממנו בכמויות גדולות מאוד.
ב-1648 כשהסתיימה המלחמה, חזרו החיילים האנגלים למולדתם שיכורים, הן מהניצחון על הספרדים והן משתיית החנייבר, וכמובן, לא שכחו להביא עימם הביתה את המשקה החדש.
זמן לא רב עבר עד שעוות השם החנייבר (שבאנגלית נכתב Genever), לג'ין, ותהליך הייצור שלו שונה: לאחר זיקוק דודי כפול החליטו להוסיף לתזקיק לא רק שמן ערער, אלא גם לזרוק פנימה תבלינים שונים כמו כוסברה, קינמון, אנג'ליקה, הל, קליפות תפוזים, בוטנים ועוד. העם שתה ג'ין, היה מבסוט וכולם היו מאושרים.

הבעיות החלו כאשר ב- 1729 הטילה ממשלת אנגליה מיסים כבדים על מכירת בירה, ובעקבות כך הפכו מחירי הג'ין זולים יותר. פשוטי העם, שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסם, העדיפו כמובן לשתות ג'ין זול מאשר בירה יקרה, וכך קרה שאנשים גילו יוזמה והחלו לייצר ג'ין בביתם הפרטי: זיקוק, השריית תבלינים וביקבוק. הנסיונות הביתיים גרמו לאיכות האלכוהול שבג'ין להדרדר באופן משמעותי (לא כל אחד יודע לזקק אלכוהול). התופעה התפשטה והגיעה למימדים הידועים יותר בתור "מגיפת הג'ין" . כ- 9,000 מזקקות ג'ין פעלו בלונדון לבדה, למעשה, כל בית רביעי עסק בייצור ג'ין. השיכורים הסתובבו ברחובות, העוני הלך וגבר והפשע חגג.

הממשלה ניסתה לעצור את המגיפה על ידי חוקים שונים נגד מכירת הג'ין, הורדת המיסים על מכירת הבירה והטלת מיסים כבדים ביותר על כל קנייה של בקבוק ג'ין, אך כל אלה לא הועילו והמגיפה - המשיכה להשתולל. בלית ברירה, פנתה הממשלה לאנשי רוח: סופרים, מחזאים, ציירים ואחרים על מנת שיתנו יד וינסו לתרום, ולו במשהו קטן, לעצירת המגיפה המשתוללת. האינטלקטואלים נענו ואחד המשפיעים הגדולים בתחום היה וויליאם הוגארת', צייר מפורסם ומכובד, שצייר שני ציורים בנושא מגיפת הג'ין: רחוב הג'ין (Gin Lane), ורחוב הבירה (Beer Street). בציור של רחוב הג'ין מתוארים דמויות כבויות, רזות, חיוורות, גופות, אם שתינוקה נופל והיא אינה שמה לב, אדם האוכל את האוכל של כלבו בקיצור - אנדרלמוסיה אחת גדולה. לעומת זאת, רחוב הבירה מאוכלס בדמויות שמנות, שמחות, שבעות ומחייכות, השותות בירה ברחוב - אידיליה מוחלטת.
בסופו של דבר הפרויקט, יחד עם השינוי במדיניות המיסים הביא לתוצאות, פשוטי העם שבו לשתות בירה כברירת מחדל, והג'ין, בעיקר בגלל המיסים הגבוהים שהוטלו עליו, הפך למשקה של העשירים ובני החברה הגבוהה.

ב- 1831 הומצאה שיטת הזיקוק הרציף (Coffey still), מה שהפך את ייצור הג'ין לקל, מהיר ופשוט יותר. תוך 24 שעות בלבד ניתן לזקק יותר מ- 10,000 ליטר נוזלים. כמה שנים מאוחר יותר זכה הג'ין לשם חדש - ג'ין לונדוני יבש (London Dry Gin).
על מנת להיקרא כך, חייב היה הג'ין לעמוד בארבעה חוקים:
1.התזקיק חייב להיות עשוי מדגנים.
2.תהליך הייצור כולו חייב להיעשות בלונדון ועל החומרים להיות ממוצא לונדודני בלבד.
3.המים שאיתם מוהלים את המשקה חייבים להיות מים לונדונים זכים.
4.לאחר הזיקוק חל איסור להוסיף סוכר למשקה.

כיום, הלונדון דריי ג'ין הוא הג'ין הנמכר בעולם, כאשר החוק השני הוסר, כלומר ניתן היום לייצר לונדון דריי ג'ין בכל מקום באנגליה, ובלבד שהמים יהיו לונדוניים. ישנם מותגים רבים, אך אציין רק כמה עיקריים, שהם הטובים והמוכרים:

גורדון (Gordon's)- בשנת 1769 הקים אלכסנדר גורדון את מזקקת הג'ין שלו, וכיום זהו מותג הג'ין המוכר והנמכר ביותר בעולם. בצידי התווית מצויירים בקטן גרגירי הערער. 37.5% אלכוהול.

ביפיטר (Beefeater)- הג'ין היחידי שעדיין מיוצר בלונדון עצמה. ג'יימס ביורו, רוקח במקצועו, פתח את המפעל בשנת 1820 וקרא לג'ין על שם "אוכלי הבשר" המלכותיים, השומרים הידועים של ארמון המלך. ציור שלהם מוטבע על הבקבוק. 47% אלכוהול.

טנקרי (Tanqueray) - חברה אנגלית המייצרת ליין של משקאות ביניהם גם וודקה (טנקרי סטרלינג). השוס של טנקרי הוא הבקבוק עצמו, החברה אף רשמה פטנט על הבקבוק מפני שהוא מעוצב כמו ברז שריפה אנגלי. 47.3% אלכוהול.

בומביי ספייר (Bombay Sapphire) – חברה אנגלית המייצרת ג'ין מצוין. הייחוד של בומביי הוא שהם משתמשים ב- 10 תבלינים שונים מכל רחבי העולם בהכנת הג'ין, ולסקרנים שביניכם: כל עשרת התבלינים, כולל ארץ המקור, מוטבעים על זכוכית הבקבוק.

זהו סוג הג'ין השלישי (אחרי זה המקורי והלונדון דריי ג'ין). פלימות' היא עיר נמל באנגליה, ושם מכינים ג'ין נהדר העונה לשם ג'ין פלימות'י יבש (Plymouth Dry Gin). החוקים לגביו דומים לאלה הנוגעים ללונדון דריי ג'ין, אך במקום מים זכים מלונדון, חובה להשתמש במים זכים מפלימות'.
לפלימות' דריי ג'ין יש מותג מוכר אחד, שמו המפתיע הוא "פלימות'". שמאחורי התווית האחורית יש ציור של נזיר יחף. על פי המיתוס, כל פעם שמגיע הג'ין לכפות רגליו של הנזיר יש לפתוח בקבוק חדש. גימיק שיווקי או לא?
זהו ג'ין שנחשב לאחד מהמשובחים ביותר.

כמעט אף פעם לא מזמינים ג'ין נקי, גם לא ג'ין עם קרח. בדרך כלל שותים אותו או עם משקה קל או בקוקטייל. בכל מקרה תמיד יוגש הג'ין עם פלח לימון. מי שלא אוהב לימון בכוס שלו כדאי שיציין זאת בעת ההזמנה.

הקוקטייל הנפוץ ביותר של הג'ין הוא, כמובן, ג'ין וטוניק. טוניק הוא משקה קל, מוגז ומריר המכיל תבלין הנקרא כינין (Quinine), חומר ששימש בעבר כתרופה למלריה, ולכן השילוב של הג'ין (ששימש בעבר כתרופה לבעיות עיכול) ושל הטוניק (ששימש כתרופה נגד מלריה) היה ועודנו, גם היום, שילוב טעים וכנראה גם בריא.

מרטיני
כבר דשתי בנושא קוקטייל המרטיני רבות. מומלץ ביותר וחובה להשתמש בלונדון דריי ג'ין. לפרטים היכנסו לכתבה על המרטיני המקושרת למטה.