כמעט 500 קילומטרים מפרידים בין מרכז הקונגרסים והאומנויות של העיר שטרסבורג ובין מסעדת "שבור" בפריז.
הדרך המהירה ביותר, ובאופן טבעי גם הקונבנציונלית ביותר, תיקח שעתיים פלוס-מינוס ברכבת המהירה יחסית, שיוצאת מבירת גראנד אסט כל ארבעים דקות, אבל מכיוון שמדובר ב-500 קילומטרים מייד אין צרפת, רוב האנשים יעדיפו לעשות אותם בניחותא, להצפין מעט לגבול הגרמני-לוקסמבורגי-בלגי, לעשות לילה בנאנסי או בדיג'ון, לשבור לעיירות הקטנות האלה שאתה מגלה על הדרך כמעט בטעות ואז זוכר אותן כל חייך, או סתם ללכת לאיבוד על מה שהיא כנראה אחת המפות היפות בעולם.
ויש גם את אוטוסטרדת A4, שמחברת מאז שנות השבעים את שתי הערים האלה, ומרשה לך לגמוא את 500 הקילומטרים (למעשה 482, אבל לא נהיה קטנוניים) האלה במהירות ממוצעת של 130 קמ"ש, כל עוד הגשם אינו מפריע לתכניות שלך.
עשרות אלפי מכוניות עולים עליה מדי יום, אבל רק אחת מהן נצפתה אתמול כשהיא משייטת באוויר, משהו כמו 20-30 ס"מ מעל ציר התנועה האפור. זה לא היה דלק סילוני, לא כלי רכב חשמלי עם יכולות מיוחדות ובוודאי לא הדלוריאן של "בחזרה לעתיד". זה היה ההווה של אסף גרניט.
שעות ספורות לאחר שהצליח לשמור את המסעדה הפריזאית-ישראלית בהובלתו עם כוכב המישלן שלה, ציפיתי לשמוע ממנו לפחות מראית עין של שגרה, אבל הוא ניצל את אותה נסיעה מדוברת כדי להביט בנוף, ולנסות לעבד את סערת הרגשות שלו לכדי מילים. וזאת הייתה חתיכת סערה.
"תראה, הייתי בשוק. אין דרך אחרת לתאר את זה. מבחוץ זה נראה קול, נכון, אבל מבפנים זה ההיפך, וראו את זה גם על הפנים שלי. יש שם רגע שקוראים לכל השפים לעלות לבמה. קוראים בשם שלי, ואני עולה ועומד כתף אל כתף עם האלילים שלי, האנשים שפשוט גדלתי עליהם. זאת תחושה מאוד חזקה, אז פשוט קיבלתי אותה, זרמתי איתה, ונתתי להכול לקרות".
מה שקרה הוא חשיפתו הרשמית של מדריך מישלן הצרפתי, ובו 630 מסעדות מכוכבות בסך הכול - 29 עם שלושה כוכבים, 75 עם שניים ו-526 עם כוכב אחד נוצץ - לרבות זה שהולאם כחול-לבן באופן מיידי.
"שבּור" (Shabour), שנפתחה לפני כשלוש שנים וחצי ברובע השני של בירת צרפת, נהנתה לראשונה מאורות הזרקורים הרשמיים בקדמת הבמה. "בפעם הראשונה שקיבלנו כוכב, בכלל לא היה טקס, רק בזום, בגלל הקורונה", שיחזר גרניט, "בשנה שעברה עשו גירסה מעט שונה, קטנה יותר, וקראו לבמה רק לאלה שקיבלו כוכב בפעם הראשונה. הפעם כבר הכול קרה על פי כללי הטקס".
וכך, התכנס הכול לאותן מדרגות, ולאותה התרגשות, וכפה על גרניט ושותפיו לדרך לעשות סטופ. "בגלל שאנחנו תמיד עושים כל כך הרבה דברים במקביל - בדיוק סגרנו את הפופ-אפ של מחניודה בתל אביב ובזמן שאני עומד שם על הבמה אורי (נבון, שותפו הוותיק) פותח מחדש את המחנה בירושלים - פתאום יש איזה רגע שמכריח אותך לעצור, לעמוד, להסתכל ולהגיד 'בואנה, כנראה אנחנו באמת טובים'".
ואז, כפי שהוא מתאר בכנות ובחיוך, תם הרגע, תם הטקס, ו"כולם הסתערו על האויסטרים והריזלינג. בכל זאת אנחנו באלזס".
המסעדה הפריזאית מציעה שילוב אקלקטי של בר שיש מפואר, כלים אוריינטליים וצלחות וינטאג' עשויות פורצלן, לצד ירקות ופירות פזורים, כמיטב המסורת הזרוקה והחיננית של קבוצת מחניודה. התאורה המעומעמת בערב מלווה בנרות, והאווירה כיוונה מיום הפתיחה - עם הפסקת קורונה ארוכה מדי - לסקסיות פריזאית מעודנת.
כל אלה, יחד עם האוכל, הביאו לה כוכב ראשון, סייעו לה לשמור עליו אשתקד, וביססו את מעמדה השבוע. "גילינו כאן מחדש את סימני ההיכר של גרניט", נכתב בהודעת המדריך, "אווירה שמחה, עיצוב מחוספס, תאורה רכה וכמובן מטבח נדיב, מפתיע ויצירתי שמושפע משורשיו במזרח התיכון, ומקבל כנפיים מרעננותו".
אני תוהה אם אותה תחושת "כתף אל כתף" מתורגמת אצלו כפי שהיא מתורגמת אצלי - כלומר, שבזמן שאנחנו מדברים, יש שפים בישראל ובאירופה שגדלים עליו, שסביר אפילו שרואים בו אליל, שמדמיינים פנטזיה של לעמוד איתו על אותה במה.
הטלפון מעט קטוע, אבל ההתרגשות עוברת חלק. "אתה מתאר משהו מאוד חזק, עם סף רגשי גבוה", הודה, "אבל אם אני יכול להסתכל רגע מלמעלה על הכול, אז כן, בסוף רוב מה שאנחנו עושים ביומיום זה לחנך אנשים. הרי רוב העבודה שלנו זה לא לכתוב מתכונים ולהוציא מנות, אלא לפגוש את הצוות שלנו כמו שאנחנו רוצים לפגוש קולגות, לפגוש את האורחים כמו שהיינו רוצים לפגוש אורחים, ולייצר יחד חוויה שהיא כל מה שאתה רוצה מחוויה של מסעדה.
"אז כן, אני מתעסק כל היום בלטפח מנהלים וטבחים, אנשי צוות ומלצרים, להכווין אותם לאן שאני רוצה, ובסוף מכל זה יוצא שאתה מרגיש, ומקווה כמובן, שאתה מוביל משהו".
הדיון הסוער סביב כניסת מישלן לישראל הולך ומתחמם, וגרניט העריך כי "זה ממש קורה, והביקורות לדעתי יתחילו בחודש הקרוב", תוך שהוא משער שהמהדורה הראשונה אכן תתמקד בתל אביב (ובהכרח תדיר אותו גיאוגרפית, כי "אני לא יודע אם אנחנו רוצים או אם נספיק לפתוח משהו בעיר", הוא אומר ספק ברצינות ספק בצחוק).
כך או כך, הוא "מאוד מאוד בעד". לדבריו, "אנשים ישתגעו וייכנסו לטרפת סביב זה, ברור, אבל כשיפסיקו להשתגע וכשתסתיים הטרפת הראשונית, הכול ישקע ויקבל פרופורציות, ויראו כמה טוב זה יעשה לכל הענף. זה ייקח אותו שלושה צעדים קדימה. לפחות".
תחזית מזג האוויר באזור שטרסבורג הבטיחה מעט טפטוף והרבה אפרוריות, מכריחה את הנהגים להאט מעט. הדקות חולפות, הדרך מתמשכת, ואני תוהה מה מחכה לו בסופה. התשובה, כפי שניתן היה להעריך די בקלות, היא "חולצת שף מגוהצת" שממתינה לו במסעדה, וסרוויס ערב שלא היה זקוק לשום סיוע כדי להיות אינטנסיבי, ובכל זאת קיבל את העזרה הכי יעילה שיש.
"היומן מלא בפגישות", הוא משתף תוך שהוא מביע שביעות רצון מהמסעדה החדשה יחסית שלו בברלין ("מרגיש קצת שהיא עושה מה ש'בלגן' עשתה בפריז, שאנשים מתעניינים ובאים כדי לראות מה זה ולקבל את החוויה. היא עובדת מצוין"), ובעוד כמה ימים הלאה, ללונדון, "כדי לראות נכס חדש בסוהו, אז כרגע זה לוח הזמנים הקרוב".
אחר כך, הבטיח קצת לעצמו וקצת לעולם, "נראה לי שננסה לעשות מהלך, לנטוע יסודות לתהליך ארוך, שבסופו נשמר את הכוכב הראשון ונגיע לכוכב השני. זה ממש ממש קשה, אבל זה הכיוון". זה לא רק ההווה של אסף גרניט, מסתבר. זה העתיד של כולנו.