הטבח, גורי אלפי, יעל אלקנה. גיא רז,
צילום: גיא רז,

המתכונאי

יש מגרש גרוטאות למנה ראשונה, תמנון למנה עיקרית וקללות של גורי אלפי לקינוח: ברוכים הבאים למטבח ההכנות של "הטבח"

"גורי התחיל לשטוף כלים. בטייק הראשון הוא עשה לי בכאילו, הרבה תנועות עם הידיים. אמרתי לו: 'אחלה גורי, עכשיו תתחיל לשטוף באמת. תתחיל. לשטוף. כלים'. וזרקנו עליו. זרקנו עוד כלים ועוד כלים ועוד כלים, והרטבנו אותו. רציתי שהוא יעשה את הדבר האמיתי. ברגע שהוא עשה, זה קרה".

שנים ארוכות של עבודת טבחות מאומצת, ילדות בבית שאוהב לבשל ותשוקה אמיתית לאוכל התכנסו כולן - אין סמלי מזה כמובן - לפרק הראשון של "הטבח" ולכיור המתמלא בכלים (ובעצבים) של גורי אלפי.

ארז קו-אל, זורק הכלים הראשי אם תרצו, או לפחות זה שנתן את ההוראה, בסך הכול רצה "שיהיה באמת". התשובה של גורי - בתסריט אבל בטח גם קצת בראש - הייתה פשוטה עד כדי שירת הייקו:

"כ*ס אמ-אמק
ערס,
כושי****ב-רבאק,
כ*ס ראב-רבאק
ערס"

בקיצור, זה קרה.

מאסטר שף

"הטבח" רוקחת תבשיל טעים מהמרכיבים הכי יומיומיים

לכתבה המלאה
להתמסר לטירוף. "הטבח" (צילום: רן מנדלסון)
"העבודה במטבח הייתה דבר מכונן בחיים שלי, הכרתי שם אנשים שהם עד היום החברים הכי טובים שלי, אנשים שאתה פוגש במטבח אתה לא פוגש בשום מקום אחר"

קו-אל מאוד רצה לנסוע ללמוד בישול בצרפת. "הייתי בן עשרים וקצת, וברגע נדיר של מחשבה תחילה אמרתי שאולי כדאי שאעבוד טיפה כטבח לפני שאני עושה את המהלך הזה". הוא הכיר מישהו שבדיוק פתח את מסעדה בהרצליה, הגיע דרכו לשף וביקש לעבוד. התשובה? "תבוא, אבל אני לא משלם לך".

מה שהחל כתקופת הרצה אינטסיבית - "כל יום ארוחה ל-18 איש, מכינים, מגישים, שוטפים כלים" - הפך עד מהרה למסעדה שעובדת באזור המשרדים העמוס של העיר, פיקים של צהריים ושבתות והכול.

קו-אל, עם זאת, הבין מאוד מהר שזה לא בשבילו. "היה נורא-נורא כיף, מתתי על העבודה, אבל הבנתי שלטווח הרחוק זה לא זה, שאני כנראה לא מספיק עף על זה בשביל להתמסר לטירוף. נורא נהניתי לעבוד, נורא נהניתי מהסרוויסים, למדתי המון ואכלתי המון, אבל לא היה לי את הדבר הזה שאתה צריך בשביל באמת ללכת על משהו כזה עד הסוף. זה כנראה משהו שהייתי צריך לעשות עליו V וללכת ללמוד קולנוע".

וכך, עדיין במטבח, הוא עבר מסלול, מותיר במסעדה חצי רגל מפרנסת. פסיכומטרי ותואר, משמרות לילה וסוף שבוע. "החוג לקולנוע הוא אחד המקומות הכי ביקורתיים ותחרותיים, והמטבח היה הרבה יותר LOOSE, ובגלל שמלכתחילה הוצאתי את עצמי מהתחרות שם והכרזתי שזה לא בשבילי, השילוב הזה עבד. העבודה שם הייתה דבר מכונן בחיים שלי, הכרתי שם אנשים שהם עד היום החברים הכי טובים שלי, אנשים שאתה פוגש במטבח אתה לא פוגש בשום מקום אחר".

המְחַסֵּן

ישראל אהרוני עולה על הטוסטוס של המשלוחים

לכתבה המלאה

כל השפים המגלומניים האלה. "הטבח"

"כל השפים המגלומניים האלה - זה תמיד היה נראה לי כמו התמקדות באגו-מניאקים שאין להם כלום להגיד על חיי וחיינו"

קו-אל, כיום בן זוגה של יונית נפתלי, עורכת משנה במגזין "השולחן" שייעצה לו רבות לאורך הסדרה, המשיך ב"כלוב הזהב" הזה עוד 6-7 שנים, עד שהוא נסגר עליו ואילץ אותו לשחרר סופית. הדיאלוג בין קולנוע וקולינריה, עם זאת, לא פסק לרגע בראשו. "לאורך השנים הייתה לי תחושה קצת אמביוולנטית - שזה אמנם עולם שאני נורא אוהב והוא נורא מסעיר, אבל מה באמת יש לי להגיד עליו, או להגיד באמצעותו על משהו? כל השפים המגלומניים האלה - זה תמיד היה נראה לי כמו התמקדות באגו-מניאקים שאין להם כלום להגיד על חיי וחיינו", תיאר.

ההארה הגיעה פתאום. "נזכרתי בכל מיני טיפוסים שפגשתי במטבח, שהגיעו לאיזה תקופה קצרה והלכו. הרבה אנשים שבאו לעשות פרק ב' - פרסומאים, מורים ומלא אנשים שרצו להגשים חלום, ואחרי חודש הבינו שזה קשה ומשעמם וברחו", סיפר, "או אנשים שבאו להשלים הכנסה, ולעבוד בערב ובלילה, אנשים מעניינים שלא התכוונו ולא תיכננו להגיע למטבח, ופשוט היו צריכים עבודה".

אותו מפגש, "בין האיש שמגיע למטבח בגיל מאוחר יותר, מתוך צורך כלכלי או מצוקה, ובין שף שהוא אגו-מאניאק או דיקטטור", הצית עניין, והפך עבור קו-אל גם את השף למעניין יותר. "כל מיני שאלות צצו בעקבות זה על אותו שף, שעזרו לי להתחיל להבין אותו טוב יותר", הסביר, "הרבה דברים שחוויתי בעצמי ושנתקלתי בהם קשורים ביצירה ובתחרות ובקנאה מול מישהו שבא ממקום יותר ארצי. זה יצר עניין, אז התחלתי לחפור בזה".

ארבע לב אדום

בקבוקי התבערה המושלמים של מור

לכתבה המלאה
"בעצם פתחנו מטבח מחדש". ארז קו-אל (צילום: ארז קו-אל)
הצעד הראשון היה ניעור אבק והקמה מהמתים של פניקס המסעדנות הישראלית, או בשמה השני - המטבח של "הרברט סמואל"

חמש שנים לאחר מכן, הובילו תוצאות אותה חפירה ליצירת "הטבח" (ביחד עם אורית דבוש) ולפרויקט הבימוי הראשון של קו-אל, על המסך של YES, ובהפקת "קסטינה תקשורת". וכמו כל דרמה מקומית ראויה לשמה, גם כאן הצעד הראשון היה ניעור אבק והקמה מהמתים של פניקס המסעדנות הישראלית, או בשמה השני - המטבח של "הרברט סמואל", שעמד נטוש שלוש שנים והיה בשלב זה של חייו יותר מגרש גרוטאות מאשר לוקיישן.

צוות "הטבח" בהובלת מנהלת הדרמה בקסטינה איילת אימברמן, המפיקה בפועל סיסי מנחם והמעצבת האמנותית שונית אהרוני דאגו להכול, ו"סופיה" נולדה. "בעצם פתחנו מטבח מחדש - עירייה, מכבי אש, משרד הבריאות. אפילו תיקנו את המפוח", תיאר קו-אל. אם לא הקורונה, אני מפנטז, זה הפופ-אפ הכי לוהט בתל אביב.

הקמת המסעדה סימנה את השלב השני בהפקה, שתמציתו הפיכת שחקנים מוכשרים - גל תורן ואלפי, עומר עציון ויעל אלקנה - לטבחים מוכשרים לא פחות. האמצעי - משמרות אמיתיות ב"בר 51" של מושיקו גמליאלי, ונוכחות של האחרון על הסט, כדי שכל התבשיל העדין הזה לא יגלוש.

האלכימאי

הישראלי שחזר מ"דימונה" של גרמניה מדבר

לכתבה המלאה

מה שצריך. "הטבח"

"הם בילו פה הרבה שעות. שבועות שהיו פה כל היום. באו לעבוד. זאת הטוטאליות של המקצוע שלנו, וזאת הטוטאליות של המקצוע שלהם"

"עם גל הרגשתי אינטואיטיבית שהוא יכול להתאים לתפקיד. יש לו גישה לאוכל, זה משהו שטבוע בו, אבל ידעתי שמי שזה לא יהיה, הוא יצטרך להתמסר לתהליך, ולעשות מה שצריך בשביל להפוך את הדבר הזה לאמיתי", הסביר קו-אל.

"מה שצריך", במקרה של "הטבח", היה מחנה אימונים אצל גמליאלי. "ארז פנה אליי והיה חיבור טוב", סיפר השף, "הבאנו לפה את כל השחקנים, והם עבדו כמו טבחים מן המניין. ממש עבדו. קראתי הכול לפני כן, ידעתי מה הפוזיציה של כל אחד והמעמד שלו במטבח של הסדרה, בניתי לכל אחד הכשרה שתהיה נכונה ליכולות שהוא צריך להפגין, והתחלנו לרוץ".

המטבח הפתוח של "בר 51" והאווירה המשוחררת שבו הובילה לסיטואציות שמפתחות עכשיו תחושת FOMO קשה בתוך כל סועד. "גורי עשה תהליך של טבח חדש. פשוט זרקתי אותו למים", סיפר גמליאלי, "גל פחות מבשל בסדרה, אלא יותר 'מנגן', ועומר היה יותר בקטע של לנהל סרוויס - מה המניירה, מה שיטת ההפעלה. הם בילו פה הרבה שעות. שבועות שהיו פה כל היום. באו לעבוד. זאת הטוטאליות של המקצוע שלנו, וזאת הטוטאליות של המקצוע שלהם".

Promised Land

הכול התחיל בחולה הקורונה הכי מפורסם בתל אביב

לכתבה המלאה
עם רגליים על הקרקע. "הטבח" (צילום: רן מנדלסון)
"גורי הרים טלפון בסגר הראשון ואמר: 'אני בא לי לעשות משמרת'. חשבתי שהוא צוחק, אבל הוא בא ועבד והיה פה עד אחרון הלקוחות"

גמליאלי מתאר סימביוזה מעוררת התפעלות, אך מדגיש עד כמה דק היה החבל שעליו כולם ג'ינגלו. "אני לא אשקר, הם פרפורמרים. צוחקים עם הלקוחות, השלמת הכנסה וכאלה. היו רגעים שזה הציק לי. אני חרד למוצר שלי מן הסתם, ולתת להם את המושכות לרגע זה קריטי. גל ניהל פה סרוויסים, אוכל מתעכב ואני רוצה לחטוף את העצבים, אבל בסוף זאת חוויה, זה מעניין ומשחק, ואנשים אוהבים מפורסמים".

לדבריו, "יכול היה לבוא מישהו בלתי נסבל, ויהיר, אבל באו אנשים עם רגליים על הקרקע, וכיבדו אותנו וכיבדו את העשייה של הצוות. חששתי מזה. אני לא מכיר את העולם הזה, ואין לי סבלנות לזה, אבל יצא מצב שהשחקנים היו אנשים של עשייה. גורי אפילו הרים טלפון בסגר הראשון ואמר: 'אני בא לי לעשות משמרת'. חשבתי שהוא צוחק, אבל הוא בא ועבד והיה פה עד אחרון הלקוחות".

לבד מגמליאלי, לקח קו-אל את תורן לסיבובים נוספים בעיר, לרבות במסעדת "שילה" של שרון כהן, "כדי לראות מה זה טירוף של יום חמישי בערב", כהגדרתו. "השילוב של הכמויות, הקצב והאיכות של האוכל שהם מוציאים שם הוא נדיר. 12 טבחים, כמו חיות, במטבח יחסית קטן, קצת אולד סקול בפאסיליטיז שלו. רציתי שהוא יחווה את האנרגיה".

"BIBI ****"

41 דקות של מונולוג עצבני על הבר

לכתבה המלאה

שייראה טבעי ומקצועי. "הטבח"

"היה לי מאוד חשוב שמה שהם עושים, הם יעשו באמת. גירדו פרמזן, ניקו סרטנים וקלמארי וקילפו עגבניות. וכן, אחרי זה כל הצוות אכל מטבוחה במשך חודש"

וכך, משמרת ועוד משמרת, סיבוב ועוד סיבוב, התגלגלו השחקנים-טבחים לסט, והיו אמורים לשפוך הכול החוצה, בלי משחקי מצלמה ובלי תכסיסי עריכה. "כל מה שקשור במטבח נעשה באמת. לא שיחקנו ולא חתכנו", הסביר קו-אל, "אין בסדרה 'ידיים עובדות', אין כזה דבר ששחקנים משחקים וידיים של טבחים מצטלמות. הם חתכו ועבדו על מחבתות, למדו לעשות הכול. היה לי מאוד חשוב שמה שהם עושים, הם יעשו באמת. גירדו פרמזן, ניקו סרטנים וקלמארי וקילפו עגבניות. וכן, אחרי זה כל הצוות אכל מטבוחה במשך חודש. נילי (לוי, המאפרת הראשית) הכינה מטבוחה נהדרת בין הטייקים".

גמליאלי, מצדו, צפה בהכול מהצד ולא נדרש להתערבויות. כלומר, כמעט. "פעם בכמה ימים אתה תופס איזה מישהו מגלגל פסטה עם היד וצוחק - 'אחי, תפוס ת'כף מהר' - אבל בסופו של יום אתה לא מלמד אותם להיות שפים, אלא שישלטו בארסנל של עשרה דברים שייראה טבעי ומקצועי. פתאום יעל מתקלטת על כמה מחבתות ואתה קולט שהיא נראית טבחית, שמה ציר, מצמצמת, זה נראה אמיתי".

הגדרת התפקיד שלו - "לגרום לזה לא להיראות כמו חרטא, אבל לא באיזו קנאות לא הגיונית, כי בסוף זו דרמה" - מומשה, והביקורת הנקודתית מסביב פחות מטרידה אותו. "זה מספר סיפור שהוא אמיתי. מי שעבד במטבח יכול להזדהות. שפים יגידו שההוא לא טועם ופה הסקוויזר סגור, אבל אלה שטויות. תמיד יגידו משהו", הסביר, "הביקורת היחידה שקיבלתי הייתה שאין מספיק אוכל, אבל זו הדרמה. זו לא סדרה רק על אוכל הרי".

מחתרת ההגנה

בתוך בר הקוקטיילים הראשון של תל אביב פועל צבא גרילה

לכתבה המלאה
בגלל הסטריאוטיפ. "הטבח" (צילום: רן מנדלסון)
"אבות המזון של הקולינריה הישראלית השאירו הרבה דברים טובים, אבל גם הרבה דברים רעים"

וכך, נותרנו עם שתי שאלות בלבד, מסקרנות ונפיצות במיוחד כמובן. "לא, לא אכלנו טוב על הסט", מפיג קו-אל את קנאת השאלה הראשונה, "אי אפשר. עבדנו כמו מטבח אמיתי, ועופר (ששון, השף התפעולי) הכין לנו כל מה שצריך לצילומים. זה היה אוכל טוב כמובן, אבל טייק ועוד טייק ועוד טייק, ובסוף אתה לא רוצה לגעת באוכל הזה".

הניצבים - טבחים בעצמם - הצטלמו אף הם כחלק מצוות המסעדה, ואז, כמו כל אדם שאינו רגיל לסדר היום הזה, החלו להשתעמם. "הם התחילו לעבוד, ניצלו את הזמן המת והתחילו להכין אוכל תוך כדי. מרקים ותבשילים ומה לא, אז לאט-לאט הצוות התחיל לזלוג בארוחת הצהריים אליהם, ולא לקייטרינג", סיפר הבמאי, "למעשה, חוץ מתמנון שכיכב באחד הפרקים, לא אכלנו שום דבר מהסדרה".

גמליאלי נדרש לשאלה השנייה בחיוך קטן. "אין אף אחד שזה צולם עליו, אלא הרכיבו דמות מהרבה שפים. אני מוצא בזה אמת. שף היום זה מקצוע שמקביל מבחינתי למנכ"ל חברת היי-טק בכל רמה ועניין. יש ימים שבא לי אחרי משמרת להתפזר עם צ'ייסר אחד יותר מדי, ובגלל הסטריאוטיפ אני לא מרשה לעצמי", הודה, "מספיק שיראו אותי פעם אחת יוצא מאיזה שירותים ברגע הלא נכון, וזה נגמר. אבות המזון של הקולינריה הישראלית השאירו הרבה דברים טובים, אבל גם הרבה דברים רעים".

קו-אל מאשר. "הדמות מתבססת על המון דברים, על המון שפים, אבל לא על מישהו ספציפי. ולא, זה לא אסף גרניט. קיבלתי מלא הודעות משפים: 'אני מרגיש שכתבת את זה עליי ואני בטוח שכולם אומרים לך את זה', אבל האמת היא שכתבתי את זה על כל מיני אנשים שפגשתי. בסוף, הכי נכון להגיד שזה בכלל מישהו מעולם הקולנוע".

קרב, מגע

כל עוד יתנו לו לעשות אוכל, השקט ינצח

לכתבה המלאה

קו-אל לא היה צריך את "הטבח" כדי לעשות קלוז'ר. "את המעגל שלי עם עולם האוכל סגרתי מזמן. אני מאוד אוהב את המטבח, ולפעמים אני מתגעגע אליו. אפילו נקראתי לעשות סרוויס במסעדה של חברים בלונדון בזמן שביקרתי אותם, והיה לי כיף אימים. אני מת על זה".

הסדרה, מבחינתו, רק החלה לפרק את גלגל הפרמזן. "אני מרגיש שיש לי עוד המון, שרק התחלנו לגעת בעולם הזה של המטבח. שבסוף", הוא מחייך, "אפילו לא התעסקנו מספיק באוכל".

פרק הסיום בעונה 1 של "הטבח" ישודר מחר (יום חמישי, 31.12) ב-YES

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully