סיבוב של אחר הצהריים בין מוקדי הקולינריה המלבלבים של שוק לוינסקי הוביל אותנו בשבוע שעבר לארוחה בדלידה. היה קריר ונעים בחוץ, בימיו האחרונים של החורף, והידיים הלכו והתמלאו בשקיות. קצת איסטנבול, קצת אלכסנדריה וקצת נצרת ובעיקר הרבה אפשרויות של טעים יש בה, בגזרת רחוב לוינסקי על שלוחותיו; ודי הרבה בתי אוכל וברים קטנים ומתוקים שעושים חשק לשתות בהם קצת, ללעוס משהו, להתמכר לתענוגות החיים המשחררים מנטל הדאגה והאחריות.
דלידה מוגדרת על ידי בעליה כחמארה אירופאית. נוותר על החפירה במשמעות המינוח הלא סטנדרטי הזה, בעיקר כי דלידה בעינינו היא לא באמת חמארה ולא באמת אירופאית. אם כבר, זה גסטרו בר שמגיש אוכל ים תיכוני, לבנטיני עם קריצות לצרפת, איטליה ועוד.
בלי לתכנן, נחתנו על זמן ה-Happy hour של המקום בין 17:00 ל-19:00, אמצ"ש. כל תפריט האוכל (למעט ספיישלים וקינוחים) מוגש אז ב-50 אחוזי הנחה דיל חסר תקנה כמעט. המחירים שיצוינו ברשימה מייצגים את תעריף הערב הרגיל. המחירים בחשבון בתחתית הרשימה הינם מחירי הדיל. בפועל, על כל מנות האוכל למעט הקינוחים השארנו מחצית בלבד. הגענו בהרכב משפחתי, רעבים מאד. נהנינו מהאפלולית הנעימה, מהמוסיקה שחיברה צרפת עם לבנט, ומהתפריט, שעורר חשקים.
שמחנו לגלות בתפריט היין כמה אופציות נחמדות, שחורגות מהשבלונה הרווחת בעיר, אף אם עוד קצת חשיבה מחוץ לקופסה לא הייתה מזיקה לטעמי. דלידה איננה מקום סטנדרטי וגם בתפריט היין שלה אפשר עוד קצת העזה. שמחנו לגלות בירה במחירים שפויים וקוקטיילים בסיסיים, חביבים ונטולי יומרה, במחיר ידידותי למשתמש. זה מקום עם אוכל שנועד ללעיסה לצד אלכוהול. טוב שהאטיטיוד הבסיסי בו מעודד שתיה.
שלושה אגפים לתפריט האוכל בדלידה: באגף המכונה "מנות קטנות עם טעמים ארוכים" יש מנות בפרופורציית טפאס. בשני אגפים נוספים, נטולי כותר, אפשר למצוא מנות בגודל ראשונה טיפוסית ועיקריות.
היינו רעבים והזמנו הרבה. האוכל הגיע לשולחן בתבונה רבה. במקום ז'אנר "המנות מגיעות לפי מה שמוכן קודם" המעצבן, לקח המטבח אחריות הן על הסדר והן על המקצב. היגיון משלוח המנות היה מנומק היטב והמקצב אחת אחת, עם הפסקה של כמה דקות בין לבין, בנוי לארוחה שלוקחים בה את הזמן ולוגמים להנאה.
בצלוחית סלמון ודברים מעץ אורן (28 שקלים), היה סלמון כבוש מצוין ותוספות קטנות עם מגע עישון מעודן. היא הייתה כה טובה שתיכף ביקשנו עוד. לבנה באפלו (26 שקלים) עם פסטו זעתר ועגבניות מיובשות הייתה מצוינת אף היא. עוד אהבנו קרפצ'יו מוסר (48 שקלים) מנה גדולה ונדיבה של מוסר ים טרי וטוב עם מלפפון בלאדי, זרעי עגבניות, פריקי וכוסברה.
מכיוון שהטף היה עמנו, היינו צריכים לספק גם לו את הסחורה. מנת פסטה של אמא אידיאלית (56 שקלים) נטרפה בהנאה עצומה. רוטב העגבניות הבסיסי היה עמוק טעמים וטוב כמו שנדמה ששכחנו שאפשר. להלכה, הבנאליה בהתגלמותה. למעשה, מנה מקסימה שיותר מאשמח לחזור לאכול.
עד כאן אפשר לדבר על מצוינות צרופה. המנות הבאות בתור היו טובות פחות. בטרטר מפילה בקר (48 שקלים) עם טוויל סלרי, צ'יפס בטטה, חזרת וחלמון מבושל היה בשר סביר בלבד ורכיבי תיבול שלא סייעו לו להתרומם. זו הייתה מנה 'בסדר', שאחרי המצוינות של קודמותיה הרגישה חיוורת מעט.
סלט משומר נא (48 שקלים) עם ארטישוק, שרי, זיתי טאסוס, בצל סגול, רוטב פלפלים שרופים ולבנה באפלו נשמע כמו פאר היצירה על הנייר אבל היה סביר בלבד. רכיבי המנה התחברו, אבל לא לכדי שירה. אותו כנ"ל אמור לגבי מנת השומר האפוי על לאפה (48 שקלים). על לאפת בצק קטנה נחו שומר אפוי, קונפי שום ולימון, זיתים, חמוציות, טחינה גולמית, קימל ונענע. אוסף רכיבים מבטיח שלא יצר חוויה מובחנת בחיך. עניין של יד ונגיעה נכונה פחות בתיבול.
המשכנו: קרם זוקיני עם פטריות מאודות בעשבים (52 שקלים) החזיר אל המצוינות. כאן, במקום ים התיכוניות המאפיינת את מירב התפריט, הייתה אירופאיות ברורה. הזוקיני הועשרו אמנם בתפוחי אדמה ולא בחמאה או שמנת, אבל מרקם הטעם, כמו גם המפגש עם הפטריות, לקח לליבה של היבשת הישנה. זו מנת טבעונים-פרינדלי שהייתה טעימה מאד גם לנו, שרחוקים משם מאוד.
אכלנו המון והתחשק רק עוד קצת. חלקנו עיקרית אחת: טורטליני במילוי ריקוטה (78 שקלים). לצד הריקוטה, היו במלית מנגולד ופיסטוק אבל השוס האמיתי היה בחוץ: פטריות שיטאקי טריות, עגבניות שרי שרופות, חמאת מרווה ולמון גראס, מיני עלים ופרמזן. קשה היה לעמוד בקסמו של מערך התוספות הזה. הוא היה מקסים.
חלקנו מנת אוהב שוקולד (48 שקלים) לקינוח, שהיו בה מוס שוקולד מצופה, פיננסייר שקדים, פרליני בננה-הל-קרמל, ברולה שוקולד 70%, נוגטין בייגלה מלוח, צ'יפס בננה וקרם פטיסייר. זו הייתה מנה מושקעת, יפה ונדיבה שקשה לבוא אליה בטענות, אבל המצוינות של רבות מהמנות עד כה לא נכחה בה. בעיקר, השוקולד לא היה מספיק שוקולדי ומה שאמור לתת לו את הניגוד, ליצירת איזון, לא כל כך עשה את זה.
כפי שנוכח מי שהגיע עם הטקסט עד הלום, לא הכל כליל השלמות בדלידה. יש מידה של חוסר יציבות ברור ואפשר להתחלק מטוב מאוד עד מצוין אל פחות מזה, אפילו בינוני. מצד שני, המנות המוצלחות טובות מאוד עד מצוינות וחושפות כישרון, תבונה קולינרית, מקוריות, נדיבות וצניעות תכונה שהיא מצרך די נדיר בנוף המסעדנות המקומית.
נהנינו לשבת, אהבנו את בחירות המוסיקה, כמו גם את הווליום המתון לכל האורך, כזה שממלא את החלל בנוכחותו אבל גם מאפשר לדבר. הסכום שהשארנו על מאסת האוכל הלא מבוטלת ששונעה לעברנו היה מגוחך, הודות לקונספט ה-Happy hour. אם עתותיכם בידכם, יותר משווה לנסות להגיע בשעות בין הערביים. לאוהבי שתיה, זה מאפשר לנתב חלק משמעותי מהתקציב ללגימה. ארוחה בתמחור מלא הייתה קרובה יותר אמנם לסטנדרט התל אביבי המקובל ועדיין סבירה בהחלט בעלויותיה.
דלידה הוא מקום שכולו חן, שכיף לשבת, לאכול ולבלות בו. יש, כאמור, מה לתקן ולשפר, אבל בשקלול יסודותיו החיוביים של האוכל עם האווירה המלבבת, זה מקום שמספק חוויית בילוי ראויה עד מאד. נחזור.
דלידה, זבולון 7, תל אביב. 03-5369627. לא כשר
