וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הבו לנו עוד מסעדות כאלה!

עודכן לאחרונה: 21.7.2022 / 9:40

אתם אולי לא צריכים להגיע אל מישלה במיוחד, אבל הלוואי שבכל אחת מערי הפרבר של תל אביב הייתה אחת כזאת מוצלחת כמוה

מישלה. דן לב,
מישלה. מסעדת פיצה-פסטה לכל המשפחה/דן לב

ברוב ערי הפרבר של תל אביב אין באמת איפה לאכול אוכל מקורי וטוב. הדומיננטיות של העיר הגדולה גורפת במיוחד. כולם נוסעים אליה במקום לאכול ליד הבית. באזור בקעת אונו זה אף בוטה שבעתיים. מרחב עירוני גדול ממש, שמסעדות בו מעט ממש. מישלה, איטלקית הפועלת זה שנתיים בקרית אונו, לא התיימרה להיות הרבה יותר משכונתית. לפני כחצי שנה עבר התפריט שינוי, ונבנה מחדש על ידי השף המוערך יוגב ירוס, שאף בישל שם במשך תקופה. ירוס אמנם כבר לא במטבח, אבל התפריט שלו לגמרי שם.

גם לאחר השינוי שביצע ירוס, נותרה מישלה שכונתית באוריינטציה שלה ושמרה על זהותה כמסעדת פיצה-פסטה לכל המשפחה, גן עדן לאוהבי הפחמימות (ואימת הקטוגנים, מן הסתם). יש לה חלל פנימי לא גדול, פשוט, צנוע ונעים, ואיזור ישיבה נוסף ברחוב.

בתפריט מספר אופציות "פרימי" (ראשונות) מבוססות ירקות וגבינות, כמה סלטים, שמונה אופציות פיצה, שפע פסטות ומנת בשר אחת. היינו ארבעה, חלקנו רעבים וחלקנו פחות. החלטנו לדגום מכל האגפים, לאו דווקא בפורמט של ארוחה מסודרת מתבקשת, אלא להזמין לכל אחד לפי מידת הרעב שעמה הגיע.

מישלה. דן לב,
פיצה פלרמו יוגי. מעולה/דן לב

התחלנו במנת בוראטה (64 שקלים) ופיצה פלרמו יוגי (68 שקלים) לחלוקה. הבוראטה מוגדרת כמנה זוגית והיא אכן הייתה גדולה. כדור המוצרלה הממולא לא נטף שמנת לתפארת עדות האינסטגרם, אבל היה איכותי וטוב. לצידו הגיע צמד ברוסקטות עם שפע ירקות צלויים: עגבניות ובצל, קייל, זוקיני ופסטו. כל הכבודה הייתה מטופלת היטב ומתובלת כמו שצריך. סימנו וי על מנת פתיחה טובה אחת והתפנינו לפיצה שכללה שתי גבינות (מוצרלה וסטרצ'יאטלה), אנשובי אורטיז, צלפים, בצל סגול, אורגנו טרי ופלפל חריף. זו לא הייתה פיצה מרגריטה או פונגי עדינה ורכה אלא פיצה עזת מבע, שטעמי מלוח, חמוץ וחריף נתנו בה את הטון. מי שמסתייג מטעמים חזקים לא אמור להזמין מנות שכמותה. אנחנו נהנינו ממנה מאוד. הבצק היה מושלם, הטופינג, למרות קונספט עזות הטעם, היה מאוזן וראוי וניכר שנעשה בו שימוש בחומרים איכותיים.

המשכנו לפסטה אחת - אל ארבייאטה (58 שקלים), מנת בשר - קדירת כתף עגל (78 שקלים) ושני סלטים, לאגף השולחן המורעב פחות: צ'זארה עם נתחי פרגית (64 שקלים) ופנצנלה (48 שקלים).

הפסטה, על בסיס אטריות פנה, ברוטב עגבניות חריפות, עם בזיליקום, פטרוזיליה וריקוטה, הייתה טובה. לא כזו שקרנה מידה של מצוינות כמו שתי הראשונות, אבל ללא רבב. האטריות בושלו בדיוק עד לנקודה המתבקשת, הרוטב היה מגובש דיו וחריף במידה, העשבים נתנו סיבוב נכון, הריקוטה עשירה ופרמזן מגורר סגר את הפינה. פסטה ברוטב עגבניות, מנת הבייסיק הברורה, היא ממבחניו של כל מטבח איטלקי. מישלה יוצאת מהמבחן הזה עם ציון טוב בהחלט, גם אם, כאמור, לא בהצטיינות.

מנת קדירת כתף העגל הגיעה במחבת רותחת והפתיעה במינוניה. היא לא התאימה כלל, מן הסתם, למזג האוויר הלוהט אבל הפליאה לספק את צרכי הסועד הנרתע מפחמימות. הבשר רוכך היטב, שפע טעמי יין אדום, שום ועשבים, כמעט התפרק למגע המזלג וקיבל טוויסט חריף-מריר מעלי קייל. ניוקי אווריריים טובים במיוחד שכבו בתוכו, והכניעו גם את חובב ה"קיטו". קשה היה לעמוד בשילוב ביניהם לבין הבשר. לא זוכר מתי נתקלתי כאן בעיקרית בשר בתמחור דו ספרתי עם קידומת 7. לא מופרך לקבוע שמדובר באחת ממנות ה-value for money הראויות ביותר בסביבה.

בשבוע שעבר

בחיינו שנתנו צ'אנס, באנו עם מלא כוונות טובות, זה לא עבד

לכתבה המלאה
מישלה. דן לב,
קדירת כתף עגל על ניוקי, אחת המנות המשתלמות בארץ/דן לב

"צ'זארה" זה קיסר באיטלקית וסלט הקיסר, עם לב חסה רומית, רוטב קיסר, גילופי פרמזן ושבבי ג'באה קלויה היה אחלה ממש. העלים היו טריים ורעננים מאוד והרוטב מוקפד ומדויק. נתחי הפרגית הצרובה היו טעימים כשלעצמם אבל נוכחות עשבי התיבול בהם הפכה את השידוך שלהם לסלט למעט מוזר. זה לא כל כך התחבר. סלט הפנצנלה, עם מיני ירקות קצוצים גס, הרבה רוקט, זיתים, פרמזן והרבה פוקאצ'ה, היה "בסדר". כל הרכיבים היו טריים וראויים אבל הערך המוסף שפגשנו ברוב המנות האחרות נכח בו פחות. זה סלט שהרגיש סטנדרטי יותר.

חלקנו קראק פאי (42 שקלים) עם בסיס בצק פריך שיבולת שועל עם קרם חלב מעליו. מאחר שלא הוגן לשפוט כל קראק פאי בהשוואה לקינוח המיתולוגי ההוא של יהונתן בורוביץ' בקפה 48 (גם אם מפתה לעשות כן), נדלג על ההשוואה. זה היה קראק פאי סימפטי.

מישלה היא איטלקיה שכונתית חסרת יומרות. היא איננה מנסה לחדש ואפשר גם לקפוץ אליה בכפכפים לפיצה/פסטה ובירה. לא, זו איננה המלצה הקוראת להגיע לכאן במיוחד מצידו האחר של גוש דן כדי לאכול את הפיצה או הפסטה של הלייף; אבל מדובר באיטלקית-פחמימות טובה בעליל, שאף שבבסיסה היא גנרית, חוויית האכילה בה מתמקמת מעבר לגנריות. פשוטה, פשוטה אבל כמה מקומות מהסוג הזה באיכות כזו אפשר למצוא? אם בכל אחת מערי הפרבר של תל אביב הייתה מסעדה אחת בלבד כזו, אפשר היה להכריז על תחילת ייבוש הביצות הקולינריות בהן. הבו לנו איטלקיות גנריות עם משקל סגולי וערך מוסף של שף רציני ונהיה שמחים.

מישלה, שלמה המלך 2 קרית אונו, 03-5030535

חשבון:

בוראטה - 64
פיצה פלרמו יוגי - 68
פנה אל ארבייאטה - 58
פנצנלה - 48
צ'זארה פרגית - 62
קדירת כתף עגל - 78
קראק פאיי - 42
סך הכול: 420

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully