זה התחיל בניסיון, אופטימי אבל לא ממש ריאלי לאכול בגרנד קפה טורקיז צהריים בסתם יום של חול. הגענו למסעדה, הממוקמת בקניון רמת אביב ושלא נהוגה בה הזמנת שולחנות, נרשמנו אצל המארחת וזכינו במספר 37. אופטימיים כאמור, הערכנו שזה בטח ייקח כעשרים דקות ופנינו לסיבוב בקניון המפונפן, שבכלל מעורר אסוציאציות לדיוטי פרי בנמל תעופה.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
יצאנו להסתובב קצת בין החנויות וראינו שבבתי הקפה האחרים בקניון לא חסרים שולחנות פנויים. כששמנו לב, למעלה מ-35 דקות לאחר מכן, שהתקדמנו למקום 21 בלבד, ויתרנו ונטשנו. בערבי שישי ולבראנץ' של שבת כן לוקחים בגרנד קפה הזמנות, דרך הטלפון בלבד. במפתיע, זה הלך קל משדמיינו והגענו בערב שישי.
אם זה לא היה ברור עד כה, גרנד קפה טורקיז היא סוג של תופעת טבע. מסעדה שפתוחה שבעה ימים בשבוע מ-09:00 בבוקר, ומלאה תמיד. אם לראשון לציון יש את סוהו כמסעדה לכו-לם, גרנד קפה היא סוהו בסגנון עדות שכונות הפרבר הצפוניות של תל אביב. כסוהו, גם היא מתנהלת לגמרי מתחת לרדאר של מדורי האוכל בתקשורת. יצאנו אליה כדי לתהות על קנקנה.
חניון הקניון, שבצהרי אמצע שבוע אפשר להסתובב בו דקות ארוכות בחיפוש אחר חניה, פנוי לגמרי, מן הסתם, בשישי בערב. המסעדה עצמה מלאה, בלי תורי הכניסה ההם. לגרנד קפה חלל פנימי, הממוקם בין חנויות הקניון, ומעין חלל חיצוני, הפונה לחלונות החוץ. אותנו הושיבו בחלל שבתוך הקניון. שולחנות וכסאות הביסטרו וגם הבר הפעיל לא מעלימים את אווירת הקניון, בטח כשיושבים מול הסופר פארם. היה לנו קר. הבטנו סביב. רוב היושבים היו עם ז'קטים. הורדנו את היוניקלו ולבשנו אותו מחדש.
קונספט האוכל: בלנד. בצדו האחד של הדף המנוילן הגדול תפריט לכל המשפחה עם ערב-רב של השפעות. בראשונות יש טרטר, קרפצ'יו, טאקו וגם מרק עוף עם כיסנים. יש סלטים, סנדביצ'ים, אגף פסטות, עיקריות דג ועיקריות בשר עם שניצל-המבורגר-פרגית, וגם גולאש וסטייק פילה בקר. הצד השני מבוסס סושי על הטיותיו, עם מתאבנים וסלטים אסיאתיים, והיסוד הבולט ביותר בו הוא תמחורו הגבוה.
היינו שלושה ובגרנד קפה כמו בגרנד קפה, הזמנת הראשונות הלכה לבלנד - קיבוץ גלויות כזה לא בטוח שאי פעם היה לנו - קבב לוקוס (78 שקלים), מרק עוף צח (52) וסלט Seaweed (62) מתפריט הסושי.
שלוש קציצות הקבב ישבו על סלט ירקות קטן, מירקות מצוינים ממש, עם הרבה טחינה. הקציצות עצמן, שלוש במספר, היו בינוניות למדי בטעמן, עם תיבול אנמי ומידה לא מבוטלת של יובש. כיסני העוף במרק הצח היו טובים במיוחד אבל המרק עצמו דליל, לא מגובש טעמים, לא מספיק טוב.
הסלט האסיאתי היה גדול ונדיב במינוניו והתבסס על אצות וואקמה, אטריות שעועית, מלפפון, שומשום וכוסברה. אם בשתי הראשונות האחרות היה יסוד אחד טוב לפחות, הסלט היה כולו רע. הוא קרן עייפות במקום רעננות ורוטב אסיאתי רווי טעמי אומאמי וסוכר הרג אותו. אם בשתי הראשונות הקודמות היה אזכור, גם אם חלקי, לבית-יוצר קולינרי איכותי, הסלט סימן צניחה חופשית מגובה רב, עם מצנח שממאן להיפתח, לעולמות אוכל הקניונים.
עיקריות: סטייק פרגית (90), ספגטי פירות ים (110) וגולאש הונגרי עם שפצלה (96). קודם כל: יקר! 90 שקל לסטייק פרגית זה באמת המון כסף. הוא עצמו היה בסדר, ללא הצטיינויות יתרות אבל גם ללא עוולה. הוא ישב על תפוח אדמה מעוך, לא רך דיו, ובצל מעט מקורמל טעים מאוד. מאחר שלא היו בו ערכים מוספים יוצאי דופן של חומרי גלם או אופן הכנה, והוא היה עוד סטייק פרגית לא רע אבל לא מצוין, שתקבלו בהמון מקומות, אין מנוס מלקבוע שעלותו די שערורייתית.
למרות שבספגטי פירות הים היה מעט מאוד סי פוד ו-110 שקלים זה המון כסף לספגטי עם קצת שרימפס וקלמרי, דינה של המנה הזו אחר מזה של סטייק הפרגית כי הייתה טעימה. ציר ים טוב ממש, עם עגבניות, קישואים ונגיעת חריף הפך אותה למשמחת. ומכיוון שכבר התחלנו להבין שתנודות תזזיתיות ופערים ניכרים ברמת האוכל הם כנראה שם המשחק כאן, הגיעה מנת הגולאש כדי להוריד.
תבשיל בקר עגום, דהוי, מבאס, לחלוטין ולא עמוק טעמים, עם נתחי בשר לא מרוככים דיים. אם מנת הסלט האסיאתי הגלישה את האיכויות למתחמי אוכל הקניונים, הגולאש הזכיר מסעדות פועלים מהסוג הפחות טוב. ויתרנו ולא אכלנו אותה.
חלקנו עוגת גבינה באסקית (48) לקינוח. הגיעה עוגת ענק, כמעט כפולה בגודלה ממנות דומות במסעדות אחרות. נדיבות, כבר הבנו, היא חלק מסוד ההצלחה כאן. חסרה בה מידה של נוזליות באמצעה והייתה בה נימה של מתיקות יתר אבל בשורה התחתונה זו הייתה עוגת גבינה גדולה וראויה, שחיסלנו בהנאה.
למרות שוויתרנו על עיקרית אחת, סיימנו את הארוחה שבעים. לצד התפריט חובק הכול, שלא משאיר אף אחד - כולל הסבתא, הדודה והמתבגרת הטבעונית - בלי מספר אפשרויות בחירה, גם גודלן הנאה של רבות מהמנות הוא פקטור בהצלחה. על הגולאש שלא אכלנו לא חויבנו והמונה נעצר על 440 שקלים לשלושה, לפני משקאות ושירות. עם הגולאש היינו מגיעים ל-536. לא המון במונחי מסעדות שף. יקר בהקשרי בסיסיות וגנריות האוכל.
אילו כל המנות, או לפחות רובן, היו מיישרות קו עם החלקים המוצלחים בארוחה, זה היה נהדר ושווה. גרנד קפה בנויה כמסעדה לכל המשפחה. לאור זיגזוג האיכויות המרובה אין ברירה אלא לקבוע שמשפחה השייכת לצד האנין של הסקאלה תצא מארוחה שם עם פערים ניכרים בחוויית הסועד ותחושה כוללת של ככה וככה.
גרנד קפה טורקיז, איינשטיין 40, קניון רמת אביב