"יש טור למחר?", שאל העורך הנוקשה בחוסר נימוס אופייני, ואני בנון-שלאנט עניתי "כמובן" כשכולי רעד וחלחלה. הדחיינות אינה מנת חלקי בדרך כלל, אבל הפעם החלטתי לקחת את הזמן. נאכל בשלישי אחר הצהריים בנחת במקום שסימנתי בתל אביב, טקסט בלילה והופ - המשימה הושלמה.
ובכן, זה לא כל כך פשוט. לו רק ראיתי את הנולד.
לכל הטורים של רוזי הטועם
בזמן שאתם מתעסקים בשטויות כמו איומים מאיראן, מעליי ריחף משבר קיומי אמיתי. הגעתי למקום ההוא בסביבות השעה שש, ושומו שמיים, הוא היה סגור. בגוגל כתוב "עד 23:00", אך לא, אין נפש חיה באזור. והנה היא המצוקה, מתפשטת בכל הגוף. מה עושים? לאן הולכים מכאן? האם מסמסים לאותו קלגס חסר רחמים שלא, לא יהיה טקסט מחר? והרי מהלך כזה כמוהו כמרד והשלכתו החמורה היא השעיה משווארמיות לפרק זמן לא צפוי, עונש שהנפש אינה יכולה להכיל.
"תחשוב, רוזי, תחשוב", מלמלתי לעצמי. הזמן נגדי. גוגל מפות. אין שום דבר ראוי באזור. הדם אוזל, השעון מתקתק. הייתכן שאשוב בידיים ריקות ואאכזב אומה שלמה משל הייתי מתעמלת בתרגיל הקורה באולימפיאדה?
קריאת המצוקה ששיגרתי לא נפלה על אוזניים ערלות. אשתי קיבלה, לגמרי במקרה, באחת מקבוצות הוואטסאפ השכונתיות הודעה על מקום חדש שנפתח ממש מתחת לבית - Panino. סנדוויצ'ים איטלקיים, פיצות ועוד ועוד. איך מתרגמים את הפתגם האמריקאי ההוא? אלה המתחננים אינם יכולים לבחור. פנינו אל Panino.
הצצה בגוגל מלמדת שהמקום הזה נפתח רק לפני פחות משנה ברחוב אחד העם בתל אביב. בינתיים החבר'ה האלה, שאפילו העורך המלומד זכה להתרשם מהם זמן קצר לאחר הפתיחה, הספיקו לפתוח סניף כשר בשוק הכרמל וכעת, ממש עכשיו, תקעו דגל גם אצלנו בגבעתיים, ברחוב כצנלסון. הספק מרשים בזמן קצר.
הגענו לשם מעט לפני שמונה. אחוז טראומה חששתי מסגירה, אך החברים החביבים הרגיעו אותי. הם פתוחים מהבוקר עד חצות בכל ימות השבוע. זה בהחלט לא טריוויאלי לאזור הזה של העיר, שאולי התעורר בשנים האחרונות עם כמה ברים ובתי קפה לא רעים, אבל לא פקח סופית את העיניים, בטח לא בימי שבת.
איני יודע למה ציפיתי, אבל מדובר במזללה קטנטנה עם מספר שולחנות לא מאוד מזמינים בחוץ. מצד שני, צריך לזכור - הם קיימים פה בקושי שבועיים. כן אומר שאני שונא בכל נימי נפשי את מכונות ההזמנה האוטומטיות, כלי שטני שהפך לסמל לניכור האנושי בדוכני הפאסט-פוד המערביים, אבל אין ברירה אלא לזרום עם הקדמה.
הסתבכנו עם התפריט, אחרי הכול, רק לפני חמש דקות נודע לנו על קיומו של המקום. התקשינו להחליט ולבסוף בחרנו. פיצת הנקניקים (53 שקלים) קרצה לי מאוד, בזמן שאשתי, לאחר התלבטות קשה, הלכה על סנדוויץ' דאבל קרניבור (65 שקלים) - לחם איטלקי עם פסטרמה בקר, איולי אדום, עלי רוקט ועגבניה. אפשר גם לקחת את ה"קרניבור" הרגיל (49 שקלים), אבל למה לעדן אם אפשר להתחזר? ואם להוסיף חטא על פשע, בחרנו כמנת צד את ה"נשנוש פליאו" (19 שקל), נקניקיית עגל חתוכה וצרובה שמוסיפה קורטוב בווארי לעסק.
אגב, יש להם גם כריך מלפפון שאיכשהו חירפן את כל העולם ואשתו לאחרונה. מתישהו, כשנהיה במצב רוח פחות שמרני, ננסה גם אותו.
באופן מפתיע משהו היה יחסית נעים בחוץ. התיישבנו וכעבור כרבע שעה המנות הגיעו. אתחיל דווקא בתיאור הקרניבור, שנראה להיט והרגיש עבור רעייתי אפילו יותר מכך. לדבריה, "הלחם טרי, אוורירי, חצי קלוי, ירקות טריים, בשר טעים ובדיוק בכמות הנכונה. הרטבים מוסיפים הרבה, כשלקחתי בצד פסטו, איולי שום, סרירצ'ה חרפרף ואיולי כמהין, שהיה המוצלח ביותר".
אשר לפיצה, היא הייתה לא פחות ממושלמת. הבצק הפריך, העטוף בשכבה עבה של מוצרלה ופרמזן עם מיקס בשרים משובח, הזכיר לי יותר מפיצה את הזפייקאנקה הנפלאה שאכלתי לפני מספר שנים בוורשה. אולי זו לא הייתה כוונת המשורר לגרום לפיצה לדמות לאוכל רחוב פולני, אבל התוצאה מדברת בעד עצמה - זה היה שכרון חושים אמיתי. כמה לא טריוויאלי לקבל מנה עם כמות גבינה כל כך נדיבה ועם עירוב טעמים שמגיע לרמת ביצוע מושלמת.
יצאנו עם חיוך. גם זה מאוד לא טריוויאלי בימים האלה.
אז כמ"א יצא?
יש משהו לא הוגן בהגעה למקום שאפילו לא ערך את טקס החניכה שלו, ולכן חלפה במוחי המחשבה שלא משנה כמה טוב או גרוע יהיה, לא אכניס אותו למדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10). אחרי הכול, מקומות חדשים צריכים זמן חסד. העניין הוא שבפנינו לא ממש השאירו לי ברירה. הטעם מעולה, הגודל נכון, המחיר סביר (לא מדהים, אבל גם לא יקר ביחס לייחודיות של המנות ולגודלן), המקום חביב ונגיש - כל אלה לא הותירו ברירה, אלא להעניק את הציון 9.
כמה מוזר לדעת פתאום שיש לך מתחת לבית דוכן סנדוויצ'ים לא כשרים שגם פתוח בשבת. תמיד אומרים שגבעתיים הופכת להיות תל אביב. זה נכון אולי לגבי מחירי השכירות, אבל בכל הקשור לסצנת הבילויים ולגזרה הקולינרית, היקומים הללו עדיין שונים. מקום כמו Panino הוא בהחלט איתות משמעותי על כניסה לאותה אטמוספירה.
פנינו, כצנלסון 117, גבעתיים