אחד המפתחות להנאה בביקורת אוכל הוא לעשות אותן במסגרת "הפעם הראשונה שלי". לאלמנט ההפתעה יש ערך לא מבוטל. הטעם הלא מוכר, הביס הראשון, הם אלה שמכתיבים את הרוח הכללית, לכאן או לשם. מעטות הפעמים שבהן נכנסתי למקום בידיעה לגבי מה שאני עומד לקבל, שהרי אם כבר ביקרתי שם, מה הטעם, תרתי משמע, ללכת אליו שוב לצרכי ביקורת?
לכל הטורים של רוזי הטועם
ועדיין, במקרה של "גרינברג בורגר" בצפון תל אביב לא יכולתי לעמוד בפיתוי. לפני מספר חודשים הגעתי לשם במקרה והלכתי שבי אחר טעמו של המבורגר משובח. "מגיע להם הדרן", חשבתי. מנקודת המבט של העסק (לו, כמובן, היה יודע שאני מגיע. הוא לא) יש שתי אפשרויות - נקודת הפתיחה כבר לטובתו, וזה דווקא הימור. או שהפעם השנייה תתעלה על הראשונה, או שתירשם אכזבה רבתי. הדעה הקדומה יכולה לעבוד לשני הצדדים.
נסעתי בחשש בחמש אחר הצהריים, שעה שבה הכבישים אמורים להיות פקוקים. לשמחתי, סוף יולי הוא הזמן. ציר לוי אשכול, המקביל לדרך נמיר, נראה כמו הדמיה אדריכלית מוצלחת - כביש ריק, בניינים חדשים בצדדיו ושדרה ירוקה שמשתלבת היטב בנוף העירוני. קילומטרים ספורים מהמרכז הסואן והמאובק של תל אביב, ואיזה הבדל. 14 דקות חלפו מהיציאה מאבן גבירול והנה אני, במרכז הקטן והמטופח של אזורי חן. השלט "גרינברג" שוב מקדם אותי בברכה.
אם כבר מדברים על הריסת מקדם ההפתעה, את הארוחה שלי בחרתי אונליין מבעוד מועד. החלטתי ללכת על הסמוקי (58 שקל), 210 גרם של קציצת בקר ישראלי שנטחן במקום עם מוצרלה מעושנת ובצל קצוץ. מנת צד אחת סקרנה אותי - ה-Greenberg Fries (34 שקלים), צ'יפס משכבות תפוחי אדמה שהוא סוג של הכלאה בין קרוקט להאש בראונס.
הסמוקי, מנה חדשה בתפריט, הבטיח אבל קיים חלקית. בהמבורגר הייתה חמצמצות מעודנת שהוסיפה לטעם, אך במקרה הזה דווקא הציפייה הגבוהה פגמה בחוויה. זכרתי את הפעם הקודמת שהייתה טובה יותר, ועדיין - אי אפשר היה להתבלבל באיכות המשובחת של הבשר ובסופו של דבר זה כן היה טעים.
אשר לתפוחי האדמה, פה מדובר בנפילה טוטאלית. המוצר הספוג הזה חסר טעם לחלוטין כשכל ניסיון המלחה עלה בתוהו. קרוקט או האש-בראון? דומה שהמוצר הזה לא החליט מה הוא בדיוק. התוצאה, בכל מקרה, לא טובה.
כלל אצבע ידוע הוא שהמבורגר יוצא פחות טוב במשלוח, ועדיין - זה לא מונע ממני להעמיד את הנוסחה במבחן בכל פעם מחדש. כדרכי בקודש במקרים כאלה, לקחתי טייק-אוויי לאשתי - גם לה את מנת הסמוקי. כתוספת, בחרתי את ה-Nuggets ב-48 שקלים. הייתי מסביר לכם מה זה נאגטס, אבל אם תגידו שאתם לא יודעים, או שאתם משקרים או שאתם מנסים לפגוע לי באינטליגנציה.
ובכן, אפשר לבשר שהתבנית נשברה. המשלוח היה מושלם, בזכות שילוב של האיכות והאריזה היעילה. אשתי מאוד אהבה את הסמוקי, יותר ממני, וגם הנאגטס המועדים לפורענות שרדו היטב. הם עשויים בטוב טעם, הקריספיות כמעט לא נפגעה, הכמות יפה. זו הייתה מנת צד הרבה-הרבה יותר טובה מתפוחי האדמה המוזרים ההם.
אז כמ"א יצא?
כמובן שבזכות היכרותי המוקדמת עם המקום, הייתה לו עדיפות יחסית במדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10). המחירים ממש בסדר, הכמות יפה והאיכות גבוהה בדרך כלל, אבל יש "אבל".
ראשית, לכל המבורגר יש מוצאי Fries. מנת הצד המחפירה הזאת גרעה מהציון. גם העובדה שבסופו של דבר החוויה הייתה מעט פחות טובה מהפעם הראשונה מייצרת פקטור שלילי. הטייק-אוויי המוצלח (או כמו שאומרים ברוח ימי האולימפיאדה - נחיתה רכה) בהחלט מוסיף לרושם. איכשהו, השלם פה נופל מסך חלקיו. 7.5, ואומר שטרם הגעתי ציפיתי בעצמי לציון גבוה יותר.
האם הייתי חוזר לגרינברג פעם נוספת? אין יותר מדי דברים רעים להגיד, אבל יש לפחות חמישה מקומות שלא נופלים ממנו, בלשון המעטה, באזור המרכז. בסך הכול חוויה טובה בעלות סבירה, במיוחד אם אתם גרים באזור.
גרינברג בורגר, אורי צבי גרינברג 25, תל אביב, 03-6703626