לפני שנה, אולי אפילו יותר, סיפר לי חברי למערכת עמית סלונים על שני מקומות טבעונים חדשים שנפתחו בתל אביב. בעודו מדבר ומנסה לדחוק בי לחרוג ממנהגי ולעצור בתחנה ששייכת לאנשים מהזן שלו, צף ועלה בי זיכרון ממשולש הפיצה הטבעונית שפעם בטעות הכנסתי לפי. עוד לפני כן הדעה שלי על צמד המילים "אוכל טבעוני" לא הייתה מי יודע מה. מאותו רגע - היה לדבר הזה טעם של מרגרינה שישבה על המדרכה שלוש שעות - זו הייתה כבר צלקת שנחרטה בתודעה.
לכל הטורים של רוזי הטועם
בסתר לבי ידעתי שיבוא היום ואשבור את המחסום. הייתה בי מחשבה צדקנית כזאת, ולפיה הסיבה לכך היא שגם לטבעונים מגיע מקום במדור. מצד שני, הטינה כלפי אותם אנשים שמסוגלים להגיד "שווארמה" על אוכל שאין כל קשר בינו לבין בשר אמיתי מעולם לא נעלמה.
לאורך הזמן שחלף התנתקתי רגשית מההבטחה שלי לפקוד את אחד המקומות הללו, אבל בשבוע שעבר שוב החלטתי לשאול את אותו סלונים על מקומות טובים בתל אביב. "פלאפל סומסום", שלף מיד, "זה המקדש של הטבעונים".
פלאפל סומסום קם לפני כשנתיים וחצי ברחוב אלנבי. אם בפרק זמן כל כך קצר רכש לעצמו כזה שם וכאלה ביקורות בגוגל, כנראה שחייב להיות בו משהו. הבעיה: הוא ממוקם באלנבי, רחוב שאין אדם בר דעת שרוצה להגיע אליו מיוזמתו, בוודאי שלא ברכב.
לא בא לי על תחבורה ציבורית, אז אזרתי אומץ ובכל זאת לקחתי את האוטו. זו, כמובן, הייתה טעות. לקח לי 25 דקות להגיע, סביר, ועוד חצי שעה למצוא חניון במרחק הגיוני. פעם אחרונה שאני מגיע לאזור הזה בעשור הקרוב, מלמלתי לעצמי.
חניתי בקלישר, חניון דחוס שהמחנק בו מעיד על כך שהוא בעצם משמש עבור אנשים רעים כמוני סימולטור לכניסה לגיהינום. אחרי הליכה של 400 מטר הגעתי לאלנבי וחשכו עיניי. הרחוב סגור, חצוב כולו. תעלת בלאומילך התגשמה במלואה, רק בלי המים. את בומבה צור לא ראיתי, אבל אני משוכנע ששמעתי את פטיש האוויר שלו. איך אפשר להפוך מקום שהיה כל כך נורא למזוויע עוד יותר? באלנבי נמצאה הנוסחה.
בדמיוני עם שלל הסטיגמות, ראיתי את עצמי מגיע למקום מפונפן שכזה, שבו אנשים דורשים סלט קינואה כמנת פתיחה ומבקשים מיד מיץ ספירולינה לחיזוק הנשמה. תחת זאת ראיתי בוטקה קטן ואופייני למזון מהיר שמתאים את עצמו לסצנה המאובקת שבחוץ. הרגשתי מוזר אבל אופטימי. הבחור הצעיר, מאוחר יותר למדתי ששמו אסף, עובד במרץ ומעיד על עצמו שהוא עושה זאת לבד. הוא-הוא פלאפל סומסום. והמקום עממי ומזמין בדיוק כמו האיש הנחמד הזה.
ועדיין, נחמד-נחמד, הוא עושה אוכל טבעוני. ואוכל טבעוני זה אוכל לאנשים שהחליטו להתנזר מתענוגות החיים, לא לנהנתנים כמוני. "הפלאפל טעים, אבל אל תזמין אותו. אני לא חושב שמישהו הולך לשם בשביל פלאפל", אמר לי סלונים ערב הנסיעה, כשהוא מתכוון לכך שפלאפל הוא אוכל טבעוני ממילא, ולא על הבסיס הזה יישפט המקום. אז כמובן שהלקוח שלפניי הזמין פלאפל ולא יכולתי להתאפק אלא לצלם את המנה הזהובה והיפהפיה שלו וגם לרייר עליה. אני, נאמן לגורו, הלכתי על פיתה עם שווארמת רידיפיין (45 שקלים). ואז, במהלך הבוגדני האופייני לי, הזמנתי גם 10 כדורי פלאפל (15 שקלים). פשוט לא יכולתי לעמוד בפיתוי.
אפתח בפלאפל. כאמור, לא בשביל המאכל הזה הולכים למזללה טבעונית, אבל הבחירה הייתה מושלמת. איך אשתי (שלה הבאתי מנת שווארמה משלה ומחצית הכדורים) אמרה? "טעם של ילדות". זה בדיוק זה - נימוח, עשיר, נוסטלגי, פלאפל של פעם, תענוג לחיך.
והנה, הגענו לשעת השי"ן - רוזי הטועם אוכל פיתה של טבעונים. איזו בושה וקלון, איך אסביר את עצמי לחבריי הקרניבורים? המנה נראית מפתה, הריח מגרה, ועדיין החשש קיים. ביס ראשון מתקרב והנה הלסת מכה במלוא עוצמתה. איזה מתח, איזו דרמה.
אז ככה. הדבר הזה ט-ו-ב. אמנם זה לא מרגיש כמו שווארמה קלאסית אלא יותר כמו מיקס בשרים עדינים, ועדיין - לא רק שזה לא מבייש, זה פשוט טעים. הפיתה עננית, התיבול נפלא, הבצל המקורמל עושה את העבודה. חשבתי שעלי להתנצל בפני קהילה שלמה, אבל הייתי רעב דיי כדי לחסל את הדבר הזה בלי לחשוב יותר מדי על חטאיי. המנה לא גדולה אבל החלבון בהחלט מייצר את תחושת השובע. אשתי, אגב, לא ידעה תחילה שמדובר בשווארמה טבעונית. "יש לזה טעם קצת מוזר", אמרה והבינה כשהסברתי. בביס הבא זה כבר גדל עליה. לא נורא, גם לאהבה ממבט שני יש ערך.
אז כמ"א יצא?
מדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10) תמיד מתחשב גם בפקטורים חיצוניים כמו ניקיון ואווירה. כאן ייאמר שפלאפל סומסום הוא מקום בלתי נגיש בעליל, מה שקצת מערער את השלמות שחשתי לגביו. גם העובדה שהמנה קטנה יחסית מורידה מעט מהציון, אבל אי אפשר להתעלם מהתוצאה הסופית - היא הייתה משביעה, איכותית וטעימה והחוויה בכללותה הייתה מהנה, אם לא סופרים פקקים, קללות וחסימות בכביש.
מזמן לא הענקתי את הציון 9, פלאפל סומסום בהחלט ראוי לו, לא רק משום שהוא טוב, אלא כי הצליח לנצח דעה קדומה עמוקה מאוד.
"אתה יודע, אנחנו עושים משלוחים", אמר אסף כשאמרתי לו כמה קשה היה להגיע. כן, השבתי לו, אבל משלוח לא עושים בפעם הראשונה ולכן הגעתי. נפרדנו כידידים. אני עינוי כזה לא מוכן לעבור שוב, אבל העובדה שלא אראה אותו לא אומרת שלא אזמין מכאן. פלאפל סומסום בוולט, לדבריו בקרוב גם בתן ביס. אני כבר התאהבתי, עכשיו תורכם.
פלאפל סומסום, אלנבי 78, תל אביב