יש ימים שבהם אתה מדלג על ארוחת הצהריים. פותח את וולט או תן ביס ומציץ. עוד אותו הצליל, עוד אותו הטעם, שמור כמו יין, יין דלוח. שנים ספורות אחרי ההיכרות ששינתה את עולם המשלוחים, אפשר לומר בפסקנות שהגענו לסוג של רוויה. שום דבר לא משתנה מלבד המחירים שרק ממשיכים להאמיר.
לכל הטורים של רוזי הטועם
אז ויתרתי. וכך, באזור חמש בערב, יצאתי מהעבודה על קיבה כמעט ריקה. במקרים כאלה הולכים לפיתרון הכי קל בספר - הבורסה ברמת גן, באמצע הציר שבין תל אביב לגבעתיים.
הצרה היא שכמו כל מרכז עסקי, בסביבות ארבע כמעט כולם שם מקפלים את העסק. המעטפת החיצונית, זו שכוללת את שווארמה שמש, אפנדי ומפגש בר-לין, גוועת לאיטה אך נשארת פתוחה. ככל שנכנסים פנימה למעמקי המתחם מגלים אזור רפאים קולינרי. במרכז שהיה כל כך שוקק אך לפני שעתיים יש אנרגיה של מאה שערים באמצע השבת.
מקום שכן נשאר פתוח עד שש הוא "מטבח רחוב". לפני שנים ספורות הם הפכו לאחת המסעדות/מזללות המדוברות באזור. בהתחשב בעובדה שאני עובר שם לא מעט, הופתעתי מעצמי על כך שלא יצא לי לבקר עדיין, אולי משום שבאמצע היום גיהינום להיכנס ועוד יותר גיהינום למצוא חניה. בחמש דווקא יש חנייה. צריך עדיין קצת מזל, אבל אפשר למצוא.
מטבח רחוב נפתחה בשעתו ברחוב אהליאב 3, פינת רחוב תובל. לימים העבירה את משכנה לרחוב היצירה, בעוד שבאהליאב הותירה ניסוי מעניין - שווארמה "הנסיך" שנפתחה במקביל ל"אפנדי" כדי להתחרות ב"שמש" הנצחית. זה היה כישלון קולוסלי. כשביקרתי שם, חשבתי שאולי תפסתי אותם ביום רע (למעשה יומיים רעים, הגעתי פעמיים), אבל העובדה שהנסיך נסגרה כעבור מספר חודשים הוכיחה שאכן הייתה בעיה.
עם המידע הזה הגעתי למטבח רחוב. הרעב תמיד גובר על החשש והדעה הקדומה. נכנסתי והיה, כצפוי, ריק. מה לעשות, האזור הזה לא פעיל אחרי שלוש, אבל הם עדיין איתנו והרווח כולו שלי. הצצתי בתפריט העמוס, בחירה קשה ולא פשוטה. השווארמה נגמרה, אבל יש הרבה סוגי בשר. מה הפעם?
בחרתי את המנה שנקראת "המפורק של משה" - קבב הבית (מפורק) על הגריל עם עגבניות, בצל ופטרוזיליה. לקחתי בפיתה (44 שקלים), על אף האפשרות לבגט (49 שקל), לאפה או פרנה (55 שקל). החלטתי לא לוותר על מנת פתיחה ובחרתי גם ב"חיזוק אסאדו", מה שאמור להיות דגימה של אסאדו ב-15 שקלים.
דגימה? ובכן, זו הייתה הפתעה מרעישה. המנה הייתה מכובדת, הרבה יותר משניתן לצפות, ויחד עם הצ'יפס שהגיע בצד שווה לפחות מחיר כפול. בעידן יוקר המחיה זה אינו עניין של מה בכך. גם הבשר עצמו היה טעים - נימוח אבל לא מושי, עשוי בדיוק רב ועושה את חצי הדרך לשובע. 15 שקלים? תביאו לי עוד אחד כזה והנה ארוחה שלמה במחיר של פעם.
המחשבה על ארוחת טעימות זולה נקטעה עם הגעת הפיתה. המראה של "המפורק של משה" משכנע ומזמין. ביס ראשון? לא רע בכלל. בביס השני גיליתי שלא רק הבשר מתפרק אלא גם הפיתה. לא קריטי למי שלוקח בישיבה, אבל לאוכלים בעמידה או בטייק-אוויי זו בעיה.
באשר לטעם, הוא היה טוב אבל לא מפיל. אהבתי, אך נותרתי עם התחושה שהפוטנציאל לא מוצה במלואו. ובכל זאת, יצאתי שבע עם הרגשה טובה, גם מבחינת איכות הארוחה וגם בזכות העובדה שלא חשתי ששודדים אותי. השירות החייכני והאדיב היה רק בונוס.
אז כמ"א יצא?
במדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10) המחיר הוא כמעט תמיד הפקטור הפחות משפיע על הסך הכללי. מחירי המנות במסעדות על האש דומים מאוד והפרש של כמה שקלים לכאן או לכאן לא ממש משנה. גם 44 שקלים לפיתה לא עושים הבדל גדול, אם כי זה עדיין זול יותר מהממוצע. העניין הוא המכלול.
אם אתם מזמינים את ה"חיזוק" כפתיח (יש גם אפשרות לצ'וריסוס/מרגז ב-12 שקל), תקבלו ארוחה לתפארת בפחות מ-60 שקל. זה לכשעצמו לא מעט, או בעצם כן מעט, ביחס למה שתמצאו בחוץ. הסכום הנמוך אינו בא על חשבון הכמות והאיכות. המנות מכובדות וטעימות, המבחר גדול ובסך הכול חוויה מאוד מהנה - 8.5 הוא הציון.
אפשר לנחש ש"מטבח רחוב" הוא מקום שוקק יותר בשעות הצהריים. אם יש לכם אומץ ורצון להיות בחברת אנשים, זה הזמן להגיע. אני אמשיך לבקר לפני הסגירה.
מטבח רחוב, היצירה 26, רמת גן