המקום הזה נסתר לחלוטין מהעין, למרות ואולי דווקא משום שהוא ממוקם על אחד הצירים הכי מרכזיים בגוש דן, מוסווה היטב בחסות הקניון האפרורי וחסר התוחלת שלידו. על שלט קטן כתוב "El Barrio", אבל סביר להניח שלא תדעו עליו אם לא תכוונו אליו מראש. באנגלית יש את הביטוי Hidden in Plain Sight, שמשמעותו לעמוד במקום הכי גלוי בלי שירגישו בקיומך. אז זה בדיוק זה.
לכל הטורים של "רוזי הטועם"
אל בריו היא מזללת המבורגרים קטנה ברחוב ז'בוטינסקי פינת ביאליק ברמת גן, ממש לצד קניון אלרם. בכביש שממול שדרת האוכל המפורסמת, שכוללת לא מעט תחנות עצירה ובראשן שווארמה שמש. הצד הזה, המזרחי, פחות מתוקשר, עירום מבחינה קולינרית. מהסיבה הזאת לא הייתי יודע לעולם על קיומו של אל בריו אלמלא מילה שזרק לי חבר. "נראה לי שזה מקום ארגנטינאי כזה", הפטיר בלי לקחת אחריות.
היה לי מודיעין מוקדם, אבל זה לא אומר שלא אתן ביטוי לחוסר הטקט המפורסם שלי. נכנסתי בתחושת ביטחון וזרקתי לבחור שקידם אותי לשלום "וואו, מגניב, ממש הרגשה של פאבלה פה". לשמחתי הוא לא נעלב (וייאמר שלא התכוונתי להעליב), אבל להגיד לארגנטינאי שהמקום שלו נראה כמו פאבלה? אומרים שאין שכל, אין דאגות. ובכן, מזל שלא נרצחתי באותו רגע.
כך או אחרת, המקום הזה באמת מגניב. קטן, צפוף בקטע טוב, חולצות כדורגל בכל מקום, מדבקות של דייגו מראדונה, עשן בשרים והיעדר מזגן. ואם כל זה נשמע לכם מחניק, באופן מפתיע התשובה שלילית. איכשהו, נגד כל חוקי הפיזיקה, אל בריו מאוורר מאוד ונעים. מדוע? לא יודע להסביר.
המטרה שלשמה התכנסנו היא המבורגר. כמו כל המבורגר קונספט, גם כאן התפריט לא גדול אבל מעורר תיאבון. התלבטתי לרגע ולבסוף עשיתי את הבחירה המתבקשת - קריספי בייקון, 220 גרם של המבורגר עם צ'דר ובצל פריך. על רוטב הברביקיו החלטתי לוותר. לא אוהב. כל היופי הזה עולה 82 שקל ועוד 20 שקל בשדרוג לארוחה. אבל מה, לא ניקח צ'יפס ושתייה? ברור שכן. 102 שקל איט איז.
הפסקה קטנה משטף הסיפור. לאחרונה נדמה שהבייקון ה"אמיתי" נעלם מהמזללות המקומיות. רבים מתהדרים בבייקון טלה, גרסה חיוורת ועלובה של הדבר האמיתי, ובכלל יש להתכחש לביטוי הזה. לכן שאלתי שלוש פעמים אם מדובר ב"בייקון בייקון" ושלוש פעמים קיבלתי את התשובה שזה בייקון בייקון ועדיין לא האמנתי.
ובכן, זה אכן בייקון בייקון, והוא פשוט משלים קציצה אדירה. המיזוג בין הבשר, שבבי הבצל, הגבינה ורצועות החזיר פשוט מושלם. הלחמניה הייתה מעט בעייתית וכרעה תחת החום, כשהיא מאיימת להקריס את כל מה שבתוכה, אבל איכשהו השתלטתי. גם הצ'יפס המיוחד לא נפל מהרמה הכללית. זה היה מושחת, טעים, אלוהי כמו דייגו בכבודו ובעצמו.
אני לא זוכר מתי נהניתי כל כך ממזללה ישראלית. כמי שמכיר היטב את צומת רמה, מעולם לא חשבתי שאזכה לפיסת חו"ל אמיתית דווקא מול הבית שבו גדלתי. זה היה כיף עם טעם של עוד, ואפילו המחיר הגבוה (102 שקל לארוחה, המון כסף) לא הניא אותי מהמחשבה שבהחלט אחזור. קצת מוזר, אבל שתיים מההמבורגריות הכי טובות בגוש דן - "צ'אפו" בעוזיאל ו"אל בריו" בז'בוטינסקי, נמצאות בשני רחובות לא סקסיים בעליל ברמת גן.
ועם כל הנכתב והנאמר, יש "אבל". את מבחן הטייק-אוויי אני תמיד עושה עם אשתי. הבאתי לה מנה דומה, רק עם רוטב ברביקיו. מסתבר שזו הייתה טעות, שכן באל בריו לא ממש יודעים לארוז. הרוטב הפך את התרכיב למושי, גם הצ'יפס לא ממש שרד. "היה מאוד טעים", סיכמה המומחית, "אבל יש לי תחושה שיכול היה להיות יותר טוב". עם תחושות אי אפשר להתווכח. כמו תמיד, היא צודקת.
אז כמ"א יצא?
מסע ההתפעלות שלי מ"אל בריו" הגיע, כצפוי, אל בדיקת המעבדה הכי חשובה ומוערכת בענף הקולינריה העולמי - מדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10).
המחיר אוטומטית מוריד את הציון בנקודה, אבל מלבדו אין חסרונות למקום הקסום הזה. עם אווירה שמחה ואוכל נהדר, את חתונת הכסף שלי אקיים פה (בכפוף להסכמת הצד השני, ואין היא מובטחת כלל וכלל).
הבשר איכותי, התפאורה מושלמת, יש שם ארגנטינאים שמחים וחולצות כדורגל ובא לך לצעוק "ואמוס ארחנטינה" ולקלל את רונאלדו. ציון 9 קל. אכילה בבית מקלקלת את כל החוויה - בוולט ארוחה כזאת תעלה לכם יותר מ-110 שקל כולל המשלוח, לא שווה ביחס למוצר הספוג - אבל עדיין, כאן באתי לאכול וכאן הציון הסופי ייקבע והוא יהיה 8.5.
אהבתי מאוד את אל בריו, מקום כלבבי. רק על דבר אחד אני גאה - שהצלחתי לא להריץ בדיחת אבא ולשאול את החבר'ה "אז מה? ארגנטינה לוקחת את היורו?". נו, מי אמר שאני לא יודע גם להתאפק?
אל בריו, ז'בוטינסקי 62, רמת גן