אין שום דרך להתייחס לביקור בחו"ל בלי ליפול למלכודת קלישאות, על אחת כמה כשמדובר ברודוס. הרי אין כמעט ישראלי שלא ביקר באי לפחות פעם אחת. למעשה, לאורך השנים נמנעתי מלחשוב אפילו על טיסה לשם בגלל הפופולריות המוגזמת. בסוף, אתה נוחת ומגלה שכל מה שחשבת נכון, לטוב ולרע - עברית בכל פינה, חול ים בכל נקב בגוף ובעיקר הרבה שמש ויוונים שמחים שנמצאים בצד שלנו וממש לא מתביישים בזה.
לכל הטורים של רוזי הטועם
כמה אתם חושבים שהלאפה הזאת עלתה? נו, לא להתעצבן?
לאפה עם שווארמה ב-16 שקלים, לא נשתגע???
אז לפני שנמשיך, הנה שתי אנקדוטות שאני מקווה ומאמין שלא נופלות למלכודת ה"נכתב כבר אלף פעם". ושתיהן קשורות לתחבורה ציבורית.
האחת - אוטובוסים הם פיקציה. הם באים אחת לחצי שעה, ואם אתה עומד באמצע הדרך שבין נמל התעופה לעיר אין לך סיכוי לתפוס אחד מהם, משום שהם תמיד מפוצצים ומשאירים אותך חסר אונים בתחנה.
העניין השני נכון לכל גוש היורו - לעולם אל תאמינו למדריכים, אנושיים או וירטואליים, שנוקבים לכם במחירי מוניות. תמיד תוסיפו בין 50 ל-100 אחוז. כתוב באתרים שמונית מהמלון שלכם עולה 10 יורו? תחשבו 15-20. זה נובע משתי סיבות עיקריות - די בכך שההמלצה נכתבה לפני חודשים ספורים, והיא כבר לא עדכנית בשל עליות המחירים. בנוסף, אנשים פשוט אוהבים לספר ששילמו פחות ומעגלים דרך קבע כלפי מטה כדי להראות שלא יצאו פראיירים. כאמור, מדובר בהגזמה בוטה. החשיבה הזאת גם תעזור לכם לנטרל מראש את תחושת הקיפוח המובנית כלפי כל נהגי המוניות בכל מקום על הגלובוס.
ואחרי ששיחררנו קצת קיטור, נעבור למנה העיקרית, תרתי משמע - החיפוש אחר מזון מהיר.
מכיוון ששהינו במלון הכול כלול (אופס, הנה קלישאה שלא הצלחתי לדלג מעליה), המוטיבציה להגיע לאוכל רחוב לא הייתה גבוהה. ובכל זאת, בשבת חמה במיוחד החלטתי לצאת ולנסות לדוג מקום כזה. זה לא פשוט ביוון. להם כמעט אין מזון מהיר, פשוט משום שהם לא מאמינים במהירות, בקטע טוב. כל מקום, ולו הפשוט ביותר, כרוך בישיבה ובהזמנה. לא פלא, אם כן, שמחיר פיתה עם גירוס עשוי להגיע ל-8-9 יורו, בשעה שהמאכל הכה עממי הזה צריך לעלות פחות ממחצית הסכום.
אשתי העדיפה להישאר במלון, אבל לקחה על עצמה את משימת החיפוש. בשעה 15:28 (ואם הדיוק מצלצל לכם כמו משימה צבאית, אתם לא טועים) הגיעה הבשורה עם שלל אפשרויות שעלו בחיפושיה בגוגל. אחת מהן הייתה Kellides, מקום שמוכר גירוס וסופלאקי ב-3.3 יורו. באותו רגע הייתי רחוק כק"מ משם. כעבור שמונה דקות כבר הייתי מול הדלפק, מוכן ומזומן.
קלידס הוא דוכן קטן סמוך לחוף המערבי של רודוס. מדובר בבוטקה לא מפונפן ולא יומרני, מה שאתה רואה הוא מה שאתה מקבל. אף אחד לא מנסה ללכוד אותך ולא שואל מאיפה אתה כדי לפצוח בשיחה עקרה וחסרת תכלית, פשוט תזמין. המחירים לפיתה אחידים. כאמור, כ-3.3 יורו, 14 שקלים בתרגום לעברית.
פתחתי עם גירוס, שבהגדרתו הוא שנמוך קל של שווארמה, קצת יותר יבש ומעט פחות טעים. המנה הוגשה בתוך מה שהם קוראים לו פיתה אבל הוא יותר טורטייה מטוגנת. לקחתי את זה נקי, רק בשר. המנה תאמה לציפיות - לא רע, גם לא מדהים. ההפתעה הייתה טמונה בכמות.
על אף שהיא נראתה כשליש מלאפה, היא די עשתה את העבודה. יותר נכון, את חצי העבודה, כי אני לא תמים כדי להסתפק במנה אחת. הזמנתי גם את הסופלאקי, הפעם עם כל התוספות - ירקות והרבה צזיקי. יצאה מנה עסיסית ביותר. היוגורט משתלט יתר על המידה, אבל זה עדיין טעים ובמנה לכשעצמה היה די כדי להשביע אותי. יצאתי מפוצץ, אכלתי כמו סוס.
אז כמ"א יצא?
זוהי הפעם הראשונה שבה השתמשתי במדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10) כדי לבחון אוכל בחו"ל. אולי קצת לא הוגן למדוד את רודוס על פי הסטנדרטים של הארץ, אבל פשוט אין ברירה. לקבל כמות כזאת בפחות משבעה יורו, 27 שקל? קצת קשה להתעלם.
אז את המחיר סגרנו, ומה לגבי האיכות? כאמור, גירוס לא אמור מלכתחילה לנסוק לגבהים וגם כאן הוא לא היה יותר מבסדר. אשר לסופלאקי, הפחתה של כמות היוגורט הייתה בהחלט עוזרת לו, אבל עדיין ניתן היה לחוש באיכות הבשר המשובחת. פשוט ככל שיהיה, יצא לי לאכול סופלאקי בינוני ומטה. פה הייתה רמה גבוהה בהחלט.
מעבר לסימון הווי, Kellides היא החלום של כולנו - אוכל טוב בכמות גבוהה ובמחיר זול ביותר. אי אפשר להתעלם מכל המרכיבים הללו. אילו גירוס בהגדרתו היה פחות יבשושי, קלידס הייתה מקבלת את הציון 9, אבל נוכל להתפשר על 8.5.
מה המסקנה? שאפילו אם הגעתם ל"הכול כלול", עדיין ניתן ליהנות ממנעמי האוכל היווני העממי בחוץ בלי להיקלע למלכודות תיירים מעיקות. ואיך תחזרו אחר כך למלון? זה קל: תשאלו מישהו כמה עולה מונית, תכפילו פי 2 ותשלמו. עדיף מלהמתין לאוטובוס שלעולם לא יעצור בתחנה.
קלידס (Kellides), 28is Oktovriou 96, רודוס