על הוויטרינה של צ'אפו בורגר מוצגת לבנה. קטנה, פשוטה, חסרת ייחוד. "זאת הלבנה", נכתב עליה, משל הייתה כותרת לשיר של יהודה עמיחי. אלא שזו לא סתם לבנה, היא נושאת מאחוריה סיפור. בשנה שעברה הלבנה הזאת נזרקה על המקום כדי לחדור אליו ולהצית אותו. הניסיון צלח חלקית, צ'אפו הושבתה לזמן מה וקמה על הרגליים. מישהו רצה בסגירתה, סביר להניח שיש כאלה שעדיין רוצים.
המיקום של צ'אפו בורגר לא ממש תואם את תכונותיה. ההמבורגריה הקטנה והמושחתת הזאת ממוקמת ברחוב עוזיאל על פינת שדרות ירושלים, בחלק המזרחי של רמת גן, כמה מאות מטרים מבני ברק. מולה שוכן בית כנסת גדול. האוכלוסייה באזור זה היא בחלקה הגדול מסורתית-דתית, לא מעטים מתקשים לקבל את העובדה שהאזור הזה, בו שוכן גם סניף של פיצריית פאפא ג'ונס, מתחיל להפוך למעוז קולינרי גם לאלה שלא שומרים כשרות. ואף על פי שבצ'אפו, שנולדה בבית היוצר של קפה ויולה המיתולוגי בגבעתיים, מעידים כי יחסיהם עם השכנים קורקטיים, די ברור שיש מי שלא אוהב את הרעיון של המבורגרים עם גבינה שמוגשים בתוך לחמנייה בשבת בצהריים, בחגים ובמועדים, כולל פסח.
את הצרכן הבסיסי זה פחות מעניין. הוא לא מתעסק בפוליטיקות בין שכנים, ואם הוא כבר עושה זאת, השאלה שעולה בראשו היא האם זה שווה את זה, האם מזללת שחיתות בתוך שכונת מגורים שמרנית מצדיקה את קיומה, או במילים פשוטות יותר: יאללה, תגידו לנו כבר אם זה פאקינג טעים.
קצת מוזר שרק שנתיים לאחר שמקום נפתח במרחק יריקה ממקום מגוריך, אתה מוצא את עצמך מבקר בו לראשונה. הגענו לצ'אפו באחד הערבים הקרים של אמצע מרץ, הליכה של פחות מחצי ק"מ מהבית בגבעתיים. בחוץ ציור של כלב, הסמל המסחרי של המקום. מבפנים בוקעת מוזיקת ראפ, עשרות בקבוקי אוזו מקשטים את הקירות. במבט ראשון נראה שהמקום מנסה לשוות לעצמו נישה של בורגרייה סודית בפאתי ברוקלין, בפועל יש לו אופי של מזללה בפרבר בברלין.
הבשורה המשמחת היא שלא מדובר רק באופי, אלא גם באיכות יוצאת דופן. צ'אפו בורגר, עם היותו ילד קטן, סמוק ומבויש לעומת הבורגריות הגדולות והמיוחצנות של תל אביב, מספק את אחת מחוויות הטעמים העשירות והחזקות ביותר. אני הזמנתי המבורגר עם גבינת גאודה וביצת עין לצד צ'יפס ושתייה, אשתי הלכה על הצ'אפו צ'יז - קציצה עם גאודה, איולי, שום שחור, אורגולה, מלפפון כבוש ועוד הפתעות.
הקציצה עשויה באופן מושלם (הם לא שואלים מידת עשייה, פשוט מגישים מדיום), הצ'יפס, עם קריספיות מקסימלית, הוא אחד הטובים שנתקלתי בהם בארץ, הרטבים (הום מייד) משובחים. העסיסיות, המליחות, מידת העשייה, השומניות שלא חורגת מהמותר ולא מכבידה על הקיבה לאחר מעשה - הכול היה ברמת מושלם פלוס. זו הייתה חגיגה קולינרית ברמה שכמעט לא הולמת את הלוקיישן של המקום, וכולנו יודעים שככל שהדיסוננס בין הצניעות למידת החוויה גדול יותר, כך הרושם שהמקום משאיר עוצמתי יותר.
העלות של שתי הארוחות הייתה 156 שקלים, 78 שקלים לראש. לא זול, בהחלט לא יקר, במיוחד כשעם החשבון הגיע גם שובע בריא. אפשר להזמין גם בוולט, אבל פה לעולם לא תקבלו המלצה על הזמנת המבורגר במשלוח, שכן לא משנה כמה טוב הוא יהיה, הוא עדיין יאבד מקסמו ויהיה הרבה פחות איכותי מלאכול במקום.
הביקור בצ'אפו בורגר הותיר עלינו רושם עז. לצד הבושה וחשבון הנפש על ההצתה המאוחרת בגילוי המקום, תהיתי ביני לבין עצמי איפה הוא מדורג ביחס לבורגריות השוות. האם ניתן לומר בביטחון שמדובר בהמבורגר מספר 1 בגוש דן? כמובן שלא, אבל הוא משול לקבוצת הכדורגל הקטנה ומעוטת האוהדים שמתברגת במפתיע בצמרת, נותרת שם עד תום העונה ונותנת פייט על האליפות. אם לא לקחתם אותה ברצינות עד עכשיו, כדאי שתתחילו. ולגבי ההגעה לאזור לא תיירותי, בלשון המעטה, כמו שכונת רמת יצחק ברמת גן, בואו נאמר זאת כך - לו היו מספרים לכם שיש מקום עם המלצה שווה ביותר על המבורגר במרחק 40 דקות נסיעה ממרכז פראג, וינה או בוסטון, סביר להניח שהייתם בודקים אותו ולו כדי לעשות וי. צ'אפו בורגר היא הוי הזה, רק שהפעם הוא מסומן בפאתי תל אביב.
צ'אפו בורגר, עוזיאל 55, רמת גן, 050-3435383